אי אפשר לדבר על פתיחת העונה החדשה של "סאות' פארק" בלי להתייחס לשתי קודמותיה. אחרי 18 שנים שבהן - כדרכן של קומדיות אנימציה קלאסיות - כל פרק של "סאות' פארק" עמד בפני עצמו, עונות 19 ו-20 הציגו קשת עלילתית מתחילתן ועד סופן. למרות הגישה החדשה, אף הן נעשו באותה מתכונת כתיבה ידועה של היוצרים טריי פרקר ומאט סטון: כל פרק נכתב ונוצר בשבוע שלפני שידורו, קצב רצחני שנועד לאפשר לסדרה להגיב על אירועים אקטואליים. החידוש היה מרענן מאוד, בפרט עבור סדרה כה ותיקה, אבל די מהר הוא גם התברר כטראומתי עבור צמד היוצרים. עלילת השנה שעברה הקבילה לבחירות לנשיאות ארה"ב, וכמו רבים אחרים, גם פרקר את סטון הימרו על המנצח הלא נכון. השניים תכננו את העונה על פי זכייתה של הילרי קלינטון, וכאשר זה לא קרה, נאלצו לשנות לחלוטין את המתווה בחלקה השני. זה לא הרס את העונה, אבל ללא ספק היה קוץ בישבנה.
ההתנסות הזו, ההיצמדות לפוליטיקה מובהקת, הביאה את יוצרי הסדרה להצהיר מבעוד מועד שבעונה החדשה הם מתעתדים לשוב אל הפורמט הישן והמוכר: פרקים העומדים בפני עצמם - בלי הממברבריז, בלי פוליטיקה (בפרט הנשיא גריסון, המקבילה של "סאות' פארק" לדונלד טראמפ) - ומתמקדים בילדי העיירה, גיבוריה המקוריים. רמז ברור לכוונה הזו אפשר היה לראות כבר בשם הפרק שחתם את הסאגה ההיא: "זוהי סוף הסדרתיות כפי שאנו מכירים אותה".
והנה הגיע פרק פתיחת העונה ה-21, ואילולא סצנת הפתיחה שכללה את כל הילדים, היינו נאלצים להסתפק רק בקארטמן ובת זוגו. זה בסדר על פניו, אבל לא "סאות' פארק" הקלאסית כפי שגרמו לנו להאמין שנקבל, הגם שהייתה שם מחווה לקלאסיקה בלתי נשכחת של הסדרה - מחאת ה"ד'יי-טוק-אאו-ג'אבז". בעבר היא הופנתה אל הומלסים וכעת אל חפיצים אלקטרוניים. כמו כן הפרק אמנם לא כולל פוליטיקאים, אבל בהחלט כן פוליטיקה - אירועי שרלוטסוויל, ניאו-נאצים עם לפידי טיקי, דגלי הקונפדרציה וכיו"ב הוזרקו אל הפרק, חלקם באופן מבדר למדי.
הבעיה היא שזה נעשה בצורה מאוד חלבית. מין שעטנז בין הרצון לא לגעת בפוליטיקה לבין הצורך בכל זאת להגיב על ענייני שעה חשובים. בהתאם, התוצאה מהוססת ונטולת שיניים. אם אתם לא אומרים שום דבר נשכני וחד על האלט-רייט או על ההתבטאויות של הנשיא, למה להשתמש בהם בעצם? אפשר וכנראה רצוי היה להסתפק בלומר משהו על לבנים עניים שמתמודדים בלי הצלחה יתרה עם העולם המשתנה, אבל ברגע שהכניסו לקלחת כל כך הרבה מאפיינים מוכרים מהאירוע בשרלוטסוויל, זה נראה כמו סתם ניסיון לעשות סאטירה ריקה, ואפשר אף להגדיל ולומר - קלות ראש. כזכור, זה אירוע שנרצחה בו אישה.
מה שבכל זאת היה טוב בפרק הוא העיסוק באופן שבו הטכנולוגיה מחליפה את האדם, וחוסר יכולתו להתמודד עם התמורות האלה. קארטמן נשאב למערכת יחסים עם "ישות" דיגיטלית ומבכר אותה בהרבה על פני קשר עם חברתו האנושית, מה שהזכיר לא מעט את יחסיהם של חואקין פיניקס וסקרלט ג'והנסון בסרט "היא". מוצלח אף יותר היה השימוש במחוסרי העבודה הזועמים כתחליפים לגאדג'טים אלקטרוניים, קו עלילה שגם סיפק כמה בדיחות מצוינות (בראשם הביצוע האקוסטי ל-"Humble" של קנדריק לאמאר). שיאו של הסיפור הזה היה לאו דווקא הטוויסט בנוגע לחיבור בין הסלון למטבח של דריל, שקושר לעלילה התלושה-מעט של רנדי, אלא הגיע מוקדם יותר: רנדי מתעמת עם דריל בנוגע לסוגי העבודה שביכולתו להשיג כמי שלא למד בקולג' והתנסה רק בכריית פחם ונהיגת משאית, "לא בדיוק מקצועות העתיד". רגע מפכח, חזק ואף נוגע ללב, שלאחר מכן מוסמס עם סגירת סיפור תלושה.
סצנה כזו מעוררת תקווה שכוחם של פרקר וסטון עדיין במותניהם, גם אם פתיחת העונה לא בדיוק משקפת את זה. בעיקר יש לקוות שיעמדו בהבטחה שלהם - חזרה לאולד סקול. תכל'ס מספיק שיעשו פרק העוסק בבאטרס ואנחנו נגיד תודה.
העונה ה-21 של "סאות' פארק" משודרת ב-HOT Comedy Central בימי חמישי ב-22:30, סמוך לשידור בארה"ב.