לפני תריסר שנים, כשבאמתחתו שלל להיטים קופתיים שהפכו לפולחן בקרב הציבור אבל לא קיבלו הערכה ממסדית, זכה סוף כל סוף פייר רישאר בהוקרה מן האקדמיה הצרפתית לקולנוע פרס מפעל חיים. למרות הדם הרע בינו לממסד, הוא החליט להגיע לטקס, ועשה זאת כמתבקש בחליפת טוקסידו, אך גם בסניקרס לבנות. זו היתה הדרך שלו להבהיר כי הוא היה ונותר בן חורג.
רישאר היה עוף מוזר שכזה מאז נולד ב-1934 למשפחת תעשיינים פריזאים עשירים. הם רצו שילמד מקצוע רציני, כמו שאר בני המשפחה, אבל הוא התאהב במסך הגדול. ככה הפסדנו רופא, מנהל או מהנדס, אבל הרווחנו את אחד הקומיקאים הגדולים בתולדות צרפת, מי שהיה חתום כשחקן ו/או במאי על סרטים בשיעור הקומה של "הבלונדיני עם הנעל השחורה", "חברים בלי מזל", "אלכסנדר המאושר" ו"הצעצוע", שזכו להצלחה רבה גם בישראל.
רישאר בן 83 וממשיך לעבוד במרץ. ביום חמישי הקרוב יגיע אלינו אחד מן הסרטים אליהם הצטלם לאחרונה, "מר שטיין אונליין", המביא לידי ביטוי עוד מאפיין של האאוטסיידריות שלו: רתיעתו מטכנולוגיה. בניגוד לשחקנים רבים אחרים, גם בני דורו, לאליל הצרפתי אין חשבון טוויטר שהוא מפעיל בעצמו, וכמובן גם לא פייסבוק או שום דבר בסגנון. כזה הוא גם בן דמותו בסרט, אלמן מקשיש, בודד וטכנופוב שאינו מסתדר עם מחשבים, ולכן שוכר את בן זוגה המנוכר של נכדתו כמורה פרטי שיגלה לו את נבכי הרשת ואתרי ההיכרויות. מכאן והלאה מתחילות רצף הסתבכויות רומנטיות, שלא נגלה אותן כמובן, אבל אפשר לומר כי הן יובילו לשלל נשיקות צרפתיות.
"ברגע שאני נוגע במחשב, הוא תמיד שואל אותי שאלות שאני לא יודע לענות עליהן", אומר רישאר בריאיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הסרט, כשאני שואל אותו על יחסיו המורכבים עם הטכנולוגיה. "אני חושב שהמחשב מרגיש שאני לא אוהב אותו, ומתנהג בהתאם. זה כמו שאם עולה על הסוס פרש לא מוצלח, אז הסוס מתחיל להתנהג לא יפה".
רישאר גרוש בשלישית ויש לו שני ילדים. כשאני שואל אם התנסה אי פעם באתרי היכרויות כמו בסרט, הוא עונה שמעולם לא הזדקק לכך, אבל אין לו משהו עקרוני נגדם. "אפליקציות דייטינג זה כמו נהיגה אפשר לנסוע כמו שצריך ואפשר להתנגש בקיר, זה הכל תלוי בנהג או בנהגת", הוא אומר. "אני מכיר זוג שהכיר ככה והם חיים באושר עד עצם היום הזה, אז אין שום פסול בשיטה אם משתמשים בה כהלכה. אפשר גם להשתמש בה בצורה רומנטית ולכתוב ליקיר או ליקירת לבך מסרים רומנטיים ויפים".
הסרט היה רומנטי יותר ממה שחשבתי. ציפיתי לעוד קומדיה צרפתית מטופשת, אבל הוא די מאופק ויפה.
"אני גם חושב. הסרט הוא לא רצף של גגים, אלא נוגע ללב. לטעמי, מרגש לעקוב אחר הגיבור שלו, אדם לא צעיר שאיבד כל חשק לחיות, לא יוצא מהבית ואוכל רק מקופסאות שימורים, ואז לומד לחיות מחדש דרך האינטרנט. הוא יודע כי סיפורי האהבה שיצמחו משם לא יכולים להתפתח יותר מדי, ועדיין הם מצליחים להחזיר לו את הטעם לחיים".
אין כמעט מישהו שמתאים יותר לשאול אותו יותר ממך מה הסוד לקומדיה מוצלחת?
"כמו כל הסודות, זה מסתורי מאוד. אי אפשר ללמד מישהו להיות מצחיק. חוש הומור זה כמו צבע העיניים שלך אתה נולד עם זה. אני אף פעם לא עשיתי מחקר אנליטי על הקומדיה שלי ולמה היא הצליחה. אני יכול רק להעיד שלפעמים הצחקתי בצורה כזו ולפעמים בצורה אחרת. אין מתכון".
ולאהבה יש מתכון?
"אם אתה מוצא אותו, תשלח לי במייל. מובן שסודות האהבה הם מסתוריים עוד יותר. לא פעם אנחנו רואים זוגות שלא ברור לך מה מחזיק אותם יחד, נגד כל הסיכויים. אנחנו אף פעם לא יודעים למה אנחנו מתאהבים".
קיבלת תגובות יפות על הסרט?
"כן, הייתי בהקרנה פומבית או שתיים והקהל צחק ובא אליי אחר כך לומר לי שעשיתי תפקיד מרגש. קיבלתי הרבה מחמאות, והרבה אנשים אמרו לי 'או-לה-לה, איזה סרט יפה', אבל מצד אחר, למה אפשר לצפות? זה לא שאנשים יטיחו בפניי ביציאה מן האולם שהם לא אהבו את מה שעשיתי".
חוץ מקולנוע, אתה מבין דבר או שניים בחיים הטובים: יש לך מסעדה, יקב מצליח ועוד. האוכל הישראלי פורח לאחרונה בפריז. גם לך יצא לטעום ממנו?
"כן, יש איזה מקום שהלכתי אליו כמה פעמים ואני אוהב אותו מאוד. אני מנסה להיזכר בשם שלו...'המזנון', כן, 'המזנון' קוראים לו. זה מטבח ים תיכוני ואני מאוד ים תיכוני, אז זה בשבילי".
