לפני כמה שנים, הסוכן של ריצ'רד גיר סחב אותו בניגוד לרצונו לקוקטייל שהתקיים בלוס אנג'לס, לכבוד החברים החדשים באקדמיה האמריקאית לקולנוע. השחקן הוותיק פגש שם את הבמאי והתסריטאי אורן מוברמן, עמו עבד בזמנו על "אני לא שם" של טוד היינס, והוא הכיר לו את יוסף סידר, אחד מן המצטרפים הטריים למוסד ההוליוודי היוקרתי.
"הא, אתה ביימת את 'בופור', אחלה סרט", אמר גיר לסידר והוסיף, "המזרח התיכון חשוב לי. אם אתה עושה איזשהו פרויקט שאוכל להשתלב בו, רק תגיד לי". מן השיחה הזו, כמובן, נולדה השתתפותו של הכוכב האמריקאי ב"נורמן".
לאחר שסיים את הסמול-טוק עם סידר, חזר הכוכב האמריקאי למוברמן, וסיפר לו שיש בידיו תסריט הזקוק לשכתוב, על הומלס ניו יורקי. מחילופי הדברים הללו נולדו "מחוץ לזמן" מ-2015, שגיר כיכב בו והישראלי לשעבר ביים, ועכשיו גם "ארוחת הערב" הטרי, בו השניים שוב משתפים פעולה. כלומר, מקוקטייל אחד יצאו שלושה סרטים, כולם של קולנוענים שנולדו בישראל ובכיכובם של השחקן הוותיק.
ב"ארוחת הערב", שמוברמן כתב על פי ספרו של הרמן קור, מגלם גיר חבר קונגרס, היוצא לארוחת ערב עם אחיו המורה (סטיב קוגן) ועם זוגותיהן (לורה ליני ורבקה הול). מכאן והלאה מתפתח ערב מסויט, הכולל אלמנטים של דרמת מתח פסיכולוגית-משפחתית, סאטירה חברתית ולא מעט אמירות אקטואליות על החברה האמריקאית העכשווית. התוצאה קשה לעיכול, ולכן לא פלא שהוחלט לגנוז אותה בישראל, אבל מי שסקרן, יוכל לראותה באופן חד פעמי על מסך גדול בפסטיבל הסרטים חיפה שנפתח אמש (חמישי). היא תוקרן בו ברביעי 11.10 ב-19:00 ובשישי 13.10 ב-21:30.
הקרנת הבכורה העולמית של "ארוחת הערב" התקיימה לפני כשבעה חודשים בפסטיבל ברלין, ופגשתי את גיר מיד אחריה. זה היה אירוע הקולנוע הגלובלי הגדול הראשון שהתקיים לאחר השבעתו של טראמפ, והשחקן המעורב פוליטית כמובן לא חסך מילים ביחס אליו.
כשאני שואל את גיר מה היה עושה לו בכל זאת נאלץ לשבת בארוחת ערב בצדו של הנשיא השנוא עליו ולומר לו ולו מילה אחת, הוא עונה בנחרצות: "טראמפ הוא מבוכה לאומית שטימטמה את כולנו. אפילו המפלגה שלו לא רוצה שום קשר איתו. אנחנו בעולם כאוטי. אבא הוא כבר לא אבא, הנשיא אינו אדם יציב שאפשר להאמין בו, והוא דוחף את העולם לכאוס. הנחמה היא, שהוא ייעלם מחיינו במהרה".
תוך ארבע שנים?
"אולי כבר תוך שנתיים. יש בחירות אמצע ואם כולנו נישאר מעורבים בתהליך הפוליטי ונבחר נציגים מתונים לסנאט ולקונגרס, הוא יאבד את הכוח שלו".
לעומת זאת, נפגשת כאן עם מרקל ועושה רושם שעמה דווקא תשמח לבלות בארוחות ערב.
"היא אדם קשוב, צלול, מבריק וחדש. הערצתי אותה מרחוק ועכשיו אני מעריץ אותה עוד יותר מקרוב. היא מנהיגה ברמה הכי גבוהה. כיום, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, גרמניה היא המקום היציב בעולם".
לאן העולם הזה הולך?
"אני חושב שלהיסטוריה יש איזה מסלול, ושאנחנו כן באיזשהו תהליך חיובי, אבל בכל תהליך תמיד יש איזשהו בליפ, איזשהו שלב של קיפאון, ואנחנו בו כרגע. בסופו של דבר, הכל לטובה, כי זה לגורם לאנשים להיות מעורבים מחדש. למה טראמפ הצליח להיבחר? כי רוב האנשים אמרו 'מממ...זה לא משנה". עכשיו, לעומת זאת, הציבור נכנס מחדש לתהליך הדמוקרטי. דמוקרטיה עובדת רק אם כולם מעורבים בה, אחרת אתה מקבל בשלטון דמגוגים מניפלוטורים משוגעים. הדבר הכי חשוב עכשיו, הוא שאנו עדים למחאות ספונטניות המוניות נגד הנרקסיזם האנוכי והחזון האפל של טראמפ. זה יותר חשוב מכל התבטאות שלי או של כל אמן אחר".
חוץ מפוליטיקה, "ארוחת הערב" עוסק גם באבהות, ביחסים בין ילדים להוריהם ובאחריות הורית. גיר, בן 68, הוא אב לילד אחד, בן 17, ואומר כי הוא רואה בעצמו אחראי להתנהגות שלו. "גיל הנעורים זו תקופה מאתגרת ומרגשת ואני מנסה לעזור לו לעבור אותה", אומר השחקן. "אני מנסה להראות לו איך הוא יכול מצד אחד לנצל את הזמן הנפלא הזה לניסויים ולהרפתקאות ומצד אחר לא לעבור את הגבולות. הבן שלי כבר היה קרוב לעבור את הגבול ועצרתי אותו. אני אוהב את ההרפתקנות שלו אבל גם יודע שאפשר לסמוך עליו. הוא בדיוק קיבל את רישיון הנהיגה שלו, ואני לא מפחד ממנו על ההגה".
בוא נדבר על סרט אחר שעשית עם במאי ישראלי, "נורמן".
"אני חושב שכולם צריכים לקרוא את התסריט של הסרט הזה. מעבר לעשייה הקולנועית המרשימה, מלכתחילה הסרט כתוב נהדר ועם מבנה שאפשר ללמוד ממנו. אפשר לפרסם את 'נורמן' כספר והוא יעמוד בפני עצמו. יוסף סידר, כמו מוברמן, קולנוען נהדר, מבריק ויצירתי, בלי קשר למקום ממנו הגיע".
"נורמן" מציג תמונת מציאות בה הדמויות הנשיות הן אלה שמתנהגות באופן הרציונלי והמוסרי ביותר.
"את העולם שלי, נשים מנהלות. נשים הן הגיוניות יותר, אכפתיות יותר ויותר מחוברות למציאות. אנרגיה נשית היא דבר חשוב. הדאלי לאמה אמר פעם שככל שיהיו יותר מנהיגות, העולם יהיה קשוב וטוב יותר. כבר היוונים חשבו וכתבו שהנשים הן העתיד של העולם".
שיחקת פעם בסרט על גבר בעולם של נשים "הנשים של ד"ר טי" של רוברט אלטמן.
"יש בדיחה של איזה אוונגליסט שהולכת ככה: גבר הולך על החוף בקליפורניה. הוא מאוד מדוכא, החיים שלו מתפרקים ויש לו פחד מטיסות. ואז מישהו טופח לו על השכם ואומר 'אני אלוהים, אני פה לעזור לך כי אתה סובל. קח משאלה אחת'. האיש חושב קצת ואומר 'אני רוצה לנסוע להוואי אבל מפחד מטיסות, אתה יכול לבנות לי גשר לשם?' אלוהים עונה: 'אני יכול אבל זה יפגע בסביבה ובדייגים, זה לא מאוד מעשי, אולי תבקש משהו אחר?' האיש משיב 'אם כך, אולי תגלה לי מה נשים רוצות?' אלוהים מחייך ואומר בתגובה 'אז כמה נתיבים אתה רוצה על הגשר שלך?'".
