כמעט שנה אחרי שידורה המקורי ורגע לפני שהיא חוזרת לעונה שנייה, החלטנו לחזור ולחוות את העונה הראשונה של "הכתר" מחדש עם בלוג שבועי מיוחד. הדרמה התקופתית של נטפליקס, זוכת פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בגלובוס הזהב והמועמדת לפרס הדרמה באמי, גרפה שבחים מקיר אל קיר ונחשבת לאחת מיקירות מבקרי הטלוויזיה.
אם צפיתם בה בזמן אמת, אתם מוזמנים להצטרף אלינו, לרענן את זיכרונכם לקראת העונה החדשה ולהשלים פרטים חשובים הקשורים בגיבורים, ובאירועים בהם היו מעורבים. אם טרם עשיתם זאת, הנה ההזדמנות שלכם שלכם להצטרף ולהכניס שם חדש לרשימת הסדרות האהובות עליכם.
1. המונח "כתבת פלאף" (Fluff Piece) הוא כינוי מוכר לדיווחים איזוטריים בשולי החדשות, כאלו שאינם נחשבים "ראויים" לעמודים הראשיים, ונדחקים בדרך כלל לעמודים אחוריים ושולי המהדורות. "הכתר" עושה שימוש מחוכם במושג הזה כדי למתוח קו ישר בין חשיפה תקשורתית למחיר שמשלמים מי שנמצאים במוקד שלה. "חומר נפץ", שמו של הפרק השישי, מכוון כמובן לחשיפת הרומן הסוער בין מרגרט ופיטר, זה שהחל בטקס ההכתרה של אליזבת ב-1953, כאשר צלמים וכתבים הבחינו בנסיכה מסלקת חתיכת מוך ממקטורנו של הקצין המרשים והמקורב למשפחה. המטען הזה הונח כשפיליפ החליט להסיר את המחסום המפריד בין התקשורת הבריטית ומשפחת המלוכה, ולהכניס את טקס ההכתרה של אליזבת אל הסלון של מיליוני בריטים. התוצאה הייתה נסיקה עצומה בפופולריות של המלכה ומעמדה של המונרכיה, אולם המחיר הוא שמרגע שהסכר נפרץ, כבר לא ניתן עוד להחזיר דברים לקדמותם.
כמו בפרק הקודם שעסק באירועי מדיה וסיקור תקשורתי עצום המשפיע על מיליונים במקביל, גם הפעם מציבה "הכתר" במרכזו של הסיפור סוגיה תקשורתית מרתקת: המחיר של חופש הפרט. אנשי ציבור, מפורסמים וכוכבי רשת רבים נמצאים על התפר הזה שבין חשיפה עצומה לפרטיות, בין רצון לנצל את הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל הרחב, לבין הצורך לגונן על עצמם מפניו. הטיעון של עורכי העיתון שחשף את הפרשה כאן מוכר לנו מעולם הרכילות: אם בחרתם מרצונכם להיכנס אל אור הזרקורים, לגיטימי להאיר באמצעותו גם חלקים פחות אטרקטיביים בחייכם. ובמסגרת אסופת הטרגדיות הקטנות שמרכיבה את "הכתר" לכל אורכה, אלו דווקא מרגרט ופיטר שמשלמים על הפופולריות של אליזבת, רק מכיוון שהיו לצדה בזמן שהזרקורים נדלקו. על פניו מדובר בכתבת פלאף, במוך (המתורגם בעצמו "Fluff") על מקטורן. בפועל מדובר בסיפור סנסציוני על אהבה אסורה בין נסיכה לגבר נשוי - פוטנציאל כלכלי שאף מו"ל שמכבד את עצמו לא יהיה מסוגל לוותר עליו.
ניתן לראות בסיפור הזה גם משל לכמה מעט השתנה העולם ב-60 השנים שחלפו. ההנחיה של עורך העיתון להכין, לצד חשיפת הרומן, כתבות רשימה על סקנדלים קודמים בעולם המלכות, היא שבלונה קבועה בסיקור התקשורתי של 2017: "האסונות הגדולים ביותר", "פיגועי הטרור הקטלניים", "השערוריות הגדולות של הפוליטיקאים" - עיסוק סנסציוני ורשימתי שמנפח ומגדיל את האפשרות לגזור עוד קופון על אירוע מתגלגל. העיתונות הבריטית תטען בוודאי ש"המלוכה התחילה", וכל האחרים יטענו שאם הבריטים השמרנים פרצו את מעטה ההגנה המסורתי על המלכה, אין עוד סנטימנטים לאיש.
2. פיטר טאונסנד נולד בבורמה (כיום מיאנמר), קולוניה בריטית, והצטרף לחיל האוויר של צבא הוד מלכותה ב-1933. כטייס במלחמת העולם השנייה השתתף בקרב האוויר הראשון מול מפציץ של הלופטוואפה הגרמני, רשם עשר הפלות, וזכה בציון לשבח לאחר שהמשיך להנהיג את חייליו גם אחרי שמטוסו הופל כתוצאה מפגז תותח שהתפוצץ בתא הטייס. בעקבות הפציעה שספג במהלך האירוע, נאלצו הרופאים לכרות בוהן ברגלו. צל"ש מיוחד הוענק לו על אומץ לבו והוא שב לטיסות סדירות שלושה שבועות לאחר מכן. כמו בסיפורם של פיליפ ואליזבת, גם טאונסנד התוודע לראשונה למרגרט בגיל 13 - כשקיבל על עצמו את תפקיד יועצו של המלך ג'ורג' השישי. בעוד במקרה הזה לא מדובר באהבה ממבט ראשון, עם התבגרותה של מרגרט הלכו היחסים בין השניים והתחממו, כששיאם בתקופה שלאחר מות המלך.
ההקבלה הזאת בין הרומן של אליזבת ופיליפ לבין זה של פיטר ומרגרט, מאפשרת לנו להציץ שוב בצדדים היפים פחות של פיליפ. "אני לא אוהב את זה. שום דבר מזה", הוא אומר לאליזבת בשובם מהארוחה עם השניים. "ראשית, זה ייצור שערורייה עצומה. שנית, אני לא מאמין בהם כזוג. הוא מבוגר מדי עבורה". אליזבת, כזכור, יצרה בעצמה שערורייה כשהלכה נגד משפחתה בהתעקשותה על פיליפ, נטול הייחוס המלכותי. ואף שהפער בין פיטר למרגרט הוא 14 שנים, בהשוואה ל-5 שמפרידים בין פיליפ לאליזבת, גם הוא היה חייל שניהל חלופת מכתבים עם מתבגרת, לה המתין עד שתגיע לגיל חוקי כדי לתת פומבי ליחסיהם. שוב המודרניות כלפי חוץ של פיליפ, מתנגשת עם מעשים ומחשבות אנכרוניסטיים. שלא לדבר על כפיות הטובה כלפי מי שלימד אותו לטוס. ובכלל, היינו מצפים ממי שסובל כל כך מהמחיר של החיים לצד הכתר, לגלות מעט יותר הבנה כשאחרים בסביבתו משלמים אף הם את המחיר הזה.
הסצנה שבה מנתחים אליזבת ופיליפ את הפלוסים והמינוסים ביחסים של פיטר ומרגרט, מוצגת אף היא בדרך מחוכמת על ידי במאי הפרק, ג'וליאן ג'רולד. שניהם מגיעים במסדרונות מקבילים לחדרם, מופשטים על ידי עובדי הארמון ומופרדים על ידי מחיצה, שמסתירה את אליזבת מפיליפ בזמן החלפת הבגדים. בסיומה של השיחה, פיליפ נושק לה ועובר לישון בחדר הסמוך אליה. וכך, בלי מילים, נראה הזוג שדיבר גבוהה כל כך על מודרניזציה של בית המלוכה, כמו צל מיושן של אותה מציאות שמרנית שליוותה את כל קודמיהם.
3. בעיות התקשורת של בני המלוכה באות לידי ביטוי לא רק בסיקור הצהבהב של מערכות היחסים, אלא גם באופן המסורבל שבו הם נאלצים לתקשר בינם לבין עצמם. המרכזיה הסבוכה שמצריכה אינספור חיבורים, אישורים ומתווכים, מדגישה את הנתק שכופה מוסד המלוכה על יושביו, ואגב כך גם חושפת שוב את מחיר הפרטיות שהם משלמים - כשמישהו נמצא תמיד מעבר לקו ומאזין. הנתק הזה מייצר תחושת בדידות שעוטפת כל אחת מהדמויות בדרך אחרת. פיליפ מתמודד איתה בהתהוללות במועדוני גברים והתרפקות על סיפורי מסעות מעבר לים, מרגרט מוצאת נחמה בזרועותיו של פיטר, המלכה האם מוצאת אוזן קשבת אצל טומי לסלס הנאמן. כל אלה מותירים את אליזבת בודדה בצריח. ההחלטות שנכפות עליה מתוקף תפקידה כראש הכנסייה ושליטת הממלכה, מרחיקות ממנה בעל כורחה את מי שאת קרבתם היא כל כך מבקשת. ובעת שהם חופשיים לפרוק את תסכולם כפי שהם ראויים לנכון, היא נותרת לכודה בכלוב הזהב שהוא ארמון בקינגהאם.
4. על אף הסימפתיה למצבה, "חומר נפץ" הוא הפרק הראשון בעונה הנוכחית שמציג את אליזבת באור שונה מזה שהורגלנו אליו. הנרטיב שליווה אותה עד כה היה של התמודדות עם מציאות שנכפתה עליה בעל כורחה, עם בחירות והחלטות שלא ביקשה לעצמה. והנה, לראשונה, אנחנו רואים אותה פועלת באופן אקטיבי מתוך תחושת אנוכיות וקנאה בכל הנוגע לפופולריות של פיטר. אף שבתחילת הדרך סירבה ליוזמה של פיליפ לפתוח את הכתרתה לתקשורת, אליזבת נשבתה במהירות בקסם הפופולריות והסלבריטאות שנפלה בחיקה. סוף סוף היא לא הבובה עם הכתר שכולם "מייעצים", ובעיקר רומזים לה מה לעשות, אלא מי שנערצת בכל מקום אליו היא הולכת.
המרמור כלפי מרגרט ופיליפ שגונבים את אור הזרקורים שלה הופך את אליזבת לדמות שלמה ואנושית הרבה יותר. ואף שחבירתה לטומי בסילוקו של פיטר מהממלכה נראית מכוערת למדי, קשה שלא להזדהות במידת מה עם הדחף הכל כך אנושי לשמר את מה שהשיגה. אליזבת נאלצה להתבגר בצל "החרפה" שהטיל דיוויד על בית המלוכה, והסיטה את השיח הציבורי מעיסוק בסמליות לרכילות. כעת שוב מרחף האיום על זה מעל ראשה, כשבת מלוכה וגבר גרוש מבקשים להינשא. על פניו מדובר בחשש אמיתי ומבוסס, אבל בהמשך לקו האנושי והפגום, הפרק הזה מדגיש כמה אליזבת מבקשת לרצות את העולם סביבה. היא תומכת מיד ברצונה של מרגרט להינשא לפיטר, רק כדי להטיל בכך ספק ולהציע פתרון חלופי (חתונה בסקוטלנד), ואז לחזור בעצמה ולבקש מהשניים להמתין עד שמרגרט תגיע לגיל 25, ולבסוף למנוע מהם פגישה אחרונה. אם זה לא מספיק, טומי הוא זה שעושה עבורה את העבודה השחורה בסילוקו של הג'נטלמן וגיבור המלחמה ששירת נאמנה את אביה. קנאה, רצון לפייס את העולם, חיבה לאור הזרקורים - פתאום אליזבת נראית פחות כמו שליחת האל ויותר כמו כל אדם שנחשף לאורה המסנוור של התקשורת.
עוד כמה קטנות
זהו הפרק הראשון העונה שבו וינסטון צ'רצ'יל לא זוכה לדבר כלל. גם הסצנה היחידה בהשתתפותו היא זו שבה אשתו מקריאה לו את כותרות העיתונים.
חוק הנישואים המלכותיים מ-1772 נקבע על ידי ג'ורג' השלישי, לאחר שאחיו, הנסיך הנרי, נישא לפשוטת עם, ואחיו האחר, הארי, נישא לבתו מחוץ לנישואים של אציל בריטי. בעקבות "הבושה" שהמיטו השניים על המלוכה, קבע החוק כי נישואים של כל אחד מצאצאיו של המלך ל"משפחות זרות", יידרשו לקבל את הסכמתו של השליט. נישואים שיתקיימו ללא ההסכמה הזו, ייחשבו לבטלים ובלתי חוקיים בפני הכנסייה. עוד החוק קבע שמי מבני המלוכה שיעבור את גיל 25 וירצה להתחתן בכל זאת נגד רצון המלך, ייאלץ להכריז על כך ולהמתין שנה נוספת עד שיוכל לקיים את נישואיו. גם ההרשאה הזאת מותנית בכך ששני בתי הקונגרס לא יצביעו יחד נגד הנישואים. רק במרץ 2015 (!) עודכן החוק, וכעת הוא מתייחס רק לשישה האנשים הראשונים בתור לרשת את המלוכה: הנסיך צ'ארלס, הנסיך ויליאם, הנסיך ג'ורג', הנסיכה שרלוט, הנסיך הארי והנסיך אנדרו.