ריד מיי ליפס: העונה השנייה של "המדרשה" צריכה את השינוי הזה

בלי רשימת הכוכבים המפוארת של העונה הראשונה וגם בלי התבנית המייגעת שהציגה מדי פרק תרגיל והדחה, סדרת המתח "המדרשה" חזרה לעונה שנייה שמקנה רושם הרבה פחות קליל, והוא עושה איתה חסד

לוויים. צחי הלוי, יהודה לוי (צילום: מיכה לובטון)

הדבר השני ששמים לב אליו בעונה החדשה של "המדרשה" - אחרי הלוקיישן האירופאי האסתטי - הוא שהיא נפתחת כמעט בלי כל קאדר השחקנים המרשים שלה מהעונה הראשונה. כל חניכי המדרשה, אלה שביקשו להצטרף למוסד ומנו שחקנים כמו אקי אבני, איתי טיראן, דן שפירא, יניב ביטון ורבים אחרים, אינם כאן. כך גם אנשי המוסד שגולמו על ידי אישים כיהורם גאון ושי אביבי. הנותרים אחרי הניפוי האכזרי, לפחות בצמד הפרקים הפותחים של העונה השנייה (הראשון מתוכם שודר אתמול), הם רק יונה הררי (יהודה לוי), האחראית עליו אביגיל (לירון ויסמן), ובהיקפים קטנים בהרבה החניכה לשעבר דוריס (חנה לסלאו) ובעלה אהרון (אלכס אנסקי). ולמרות זאת, חרף כל השמות האלה שאינם עמנו עוד, התחושה העיקרית לנוכח היעדרותם היא חוסר איכפתיות.

זה אומר הרבה על הישגיה המוגבלים של הסדרה ועל אופיה. במשך 13 הפרקים הראשונים "המדרשה" לא הצליחה ליצור חיבור של ממש עם אף אחת מהדמויות הרבות שהציגה. היה בה משהו רדוד מדי, שגם כאשר הציג עניינים חשובים לכאורה - כמו מחלות וחובות כספיים של חניכים, יחסים רומנטיים מורכבים לכאורה או עבר בעייתי שרודף את הגיבור - עשה זאת באופן שטחי שלא באמת איפשר לנו להתחבר אליהם. יחסית לסדרה העוסקת במוסד בטחוני רציני, "המדרשה" הייתה בעיקר קלת דעת. מה שהיה כיף בתחילתה, הפך אותה די מהר לסדרת מתח בלי מתח, כמעט נעדרת תחושות דחיפות.

עוד באותו נושא

בית ספר לסוכנים מתחילים: "המדרשה" לוקחת את הבידור המהוקצע צעד קדימה

לכתבה המלאה
חניכים חדשים. דניאל ליטמן וג'ייד דייכס במסיבת השקת העונה השנייה של "המדרשה" (צילום: אמיר מאירי)

זה כנראה משהו שהיוצרים נתנו עליו את דעתם, כי ניכר שהעונה השנייה מנסה לשנות את זה. מבחינה קונספטואלית היא לוקחת כמה צעדים מבורכים אחורה, נמנעת מתבנית התרגילים וההדחות שמיצתה את עצמה במהירות בעונה הקודמת, מפחיתה את כמות הפרצופים שהומה על המסך ומתמקדת בסיפורים מזוקקים יותר. בפתח העונה אנחנו מוצאים את יונה בקייב, אוקראינה, מפקד כבר על שלביו הסופיים של קורס נוסף, שאחרי כל הניפויים נשארו ממנו רק שלושה חניכים שמעולם לא ראינו לפני כן. הם מפקפקים בצדק במצבו הנפשי של מפקדם ובכשירות שלו לנהל אותם בשטח, בזמן שהוא עצמו עוקב במקביל אחר אהרון, הסוכן הסורר שלכאורה נהרג בפעילות מבצעית שיונה פיקד עליה לפני מספר שנים, ואיתו נעלמו 2.5 מיליון יורו. הוא עושה זאת בלי שקיבל אישור מהמפקדת שלו, אבי(גיל), שבכל זאת מנסה להגן עליו מול ראש המוסד החדש והנוקשה (שמואל וילוז'ני). נוסף לכל זה, לירון חרירי (צחי הלוי), בנו של ראש משפחת פשע שלכאורה מת בגלל יונה, הגיע עד אוקראינה עם צוות קטן כדי לבקש נקמה.

המפתיע הוא שלמרות השינויים, ולמרות סיום הפרק הראשון (שלא נהרוס לטובת מי שלא צפה), "המדרשה" עדיין לא מצליחה ליצור תחושה אמיתית של סכנה. משהו בה עדיין מקנה רושם של משחק ילדים עתיר תקציב, והשימוש בדיאלוגים חורקים וביטויים כמו "בר מינן", "ריד מיי ליפס", "יא ווראדי, אינעל ראב ראבק" או "יקה פוץ", לא בדיוק עוזר לה להישמע ולהיראות אותנטית. כך גם דמויות קרטון כמו ראש המוסד ו'מיצי' מכנופיית חרירי, שווילוז'ני ואימרי ביטון לא מצליחים לרומם מעבר לקלישאות. בנוסף, מהלכים רבים בסדרה נראים מחוררים ולא מאוד הגיוניים - ראש המוסד נוזף באבי על שביקשה להפעיל את יונה, אף על פי שההצעה המקורית שלה הייתה להקפיץ צוות ממדינה סמוכה; כל המעקב של חרירי אחרי יונה נראה חובבני, בלתי אמין ונוח מדי; כך גם ההיפטרות שלו ושל אנשיו מגופות של זונה וסרסור מהגשר לנהר באור יום מלא, וכן הלאה.

עוד באותו נושא

ללכת שבי: יתרונותיה של "בני ערובה" שוב מחפים על החסרונות

לכתבה המלאה
ראש המוסד ש' וילוז'ני (צילום: אמיר מאירי)

אף על פי כן, יש שיפור בעונה השנייה והיא מחווה על כיוונים טובים. בעיקר נחמד לראות את יונה פחות בטוח בעצמו, יותר אנושי ופגיע, אפילו נסער כשהוא נאלץ לעשות פעולות שמכבידות מאוד על נפשו. לא ראינו אותו ככה בעבר, וההתנהגות הזו צובעת אותו בגוונים חדשים חיוניים, ויש לקוות כי "המדרשה" תמשיך להעמיק בהם גם בהמשך העונה, בפרט שחבל לא לנצל את יכולותיו הדרמטיות של יהודה לוי כמו שצריך. במקביל הסיפור עם חרירי אמנם לא בדיוק נראה מתקבל על הדעת, אבל צחי הלוי, ובעיקר מוריס כהן שלצדו, מספיק מוצלחים כדי שניהנה מנוכחותם ונחכה לראות לאן הם לוקחים את זה.

לזכות העונה החדשה עומד גם הלוקיישן שלה - קייב נראית נפלא מבעד למצלמות של גיורא ביח, והווייב האירופאי שהיא מפזרת מאוד הולם סדרה שעוסקת במוסד, לפחות על סמך הזיכרונות הקולקטיביים שלנו. באופן כללי, הצילום והבימוי של "המדרשה" נשאר כזה שסדרות אחרות יכולות להתקנא בו, ובניגוד לרוב העונה הקודמת, כרגע לא נראה שהוא לגמרי מתבזבז על תסריט שיכול להיות טוב בהרבה. בהתחשב בכך שנראה כי ה"מדרשה" להעלות לעצמה את הרף, מעניין לראות לאילו מחוזות היא צפויה להגיע בהמשך.

עוד באותו נושא

אין לנו על מי להישען: "כיפת ברזל" צריכה להיות טובה יותר

לכתבה המלאה
ממשיכה להגן על יונה. לירון ויסמן (צילום: אמיר מאירי)

קטנה

עוד סדרה ישראלית, עוד סצנת פתיחה שזורקת אותנו בלי שום צורך אל תוך האקשן ואז קופצת אחורה בזמן כדי להסביר איך הגענו אליה. מדהים עד כמה הפרקטיקה הזו רווחת בטלוויזיה הישראלית. האם זה נובע מהכותבים עצמם? מהבכירים בערוצים שחוששים שאילולא זה הצופים יינטשו כי הם חייבים את ליטרת הבשר כאן ועכשיו? כך או כך, מדובר בעלבון לאינטליגנציה. את המקרים שהשימוש בטריק הזה מצדיק את עצמו ניתן לספור על כף יד אחת, ושלא במפתיע, זה לא מקרה כזה.


"המדרשה" משודרת בימי חמישי ב-22:00 ברשת 13.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully