פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ערבה ממבט ראשון: מה כדאי לראות בפסטיבל הסרטים בערבה?

      טרום בכורות, קלאסיקות לכל המשפחה, סרטים מישראל, איראן, טורקיה, אוסטרליה ועוד – חמש סיבות טובות לנסוע לערבה ולראות קולנוע מתחת לשמים

      ערבה ממבט ראשון: מה כדאי לראות בפסטיבל הסרטים בערבה?

      לאורך השנים, נעשו לא מעט ניסיונות להקים כאן פסטיבלי קולנוע חדשים שיתחרו באלה הוותיקים של חיפה וירושלים. למרבה הצער, רבות מן היוזמות הללו לא האריכו ימים, והפסטיבלים של אשדוד, אילת וכיוצא בך שרדו רק שנתיים-שלוש לכל היותר.

      לעומת זאת, פסטיבל סרטים בערבה בניהולו של אייל שיראי ייצא מחר לדרך בפעם השישית, והיד עוד נטויה. יש כמה סיבות להצלחתו המתמשכת: המיקום האטרקטיבי, המוסיף משהו שבאירועים אחרים אין ומאפשר לקהל לראות קולנוע תחת כיפת השמיים; מעמדם של המנהלים האמנותיים של האירוע, עדנה ודן פיינרו האגדיים, שמאפשר להם לייבא מרחבי העולם אורחים מסקרנים ותוצרים לוהטים; ובעיקר הסלקטיביות של חגיגת הקולנוע הזו: בניגוד לנטייה הישראלית להעמיס כמה שיותר על הצלחת, שבאה לידי ביטוי גם אצל כמה פסטיבלים אחרים שקרסו בשל כך, כאן בונים את התפריט במשורה ובקפידה. לכן, אפשר לומר בלב שלם כי מבין התוצרים השונים שיוקרנו, כולם ראויים במידה זו או אחרת, וכמעט אף אחד מהם לא תמוה או מיותר.

      אז מתוך התפריט היפה הזה, הנה חמש המלצות שכדאי לשים לב אליהן במיוחד:

      פסטיבל סרטים בערבה (יח"צ , אדוארד קפרוב)
      מן הפסטיבל בשנה שעברה (צילום: יח"צ, אדוארד קפרוב)

      ארץ מתוקה

      חודשיים בלבד לאחר שהוקרן במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ונציה וגם יצא ממנה עם פרס, יגיע המערבון האוסטרלי של וורויק תורנטון לפתוח את הפסטיבל בערבה, והוא בחירה מצוינת למשבצת הזו. מדובר בסרט ראוי ומדובר, שחובה לראות על מסך גדול אך ככל הנראה לא יופץ בישראל, ולכן הערבה היא ככל הנראה ההזדמנות היחידה לצפות בו כמו שצריך.

      תורנטון, שפרץ לפני כעשור הודות ל"שמשון ודלילה", שוב עוסק כאן בקהילה האבוריג'ינית, והפעם חוזר לשם כך לשנת 1929 ומתאר את הגזענות של התקופה דרך תקרית אלימה המתחולל בשל ניסיון של בעל אדמות להעניק זכויות לילידים.

      אף שהסרט מתרחש לפני כתשעים שנה, העיסוק שלו באפליה גזעית רלוונטי ואקטואלי עד מאוד כמובן. נוסף לכך, הוא גם מרשים גם מבחינה קולנועית, והשימוש שלו בנופים מרהיב. יהיה תענוג לשבת בערבה הישראלית ולצפות על המסך שלה במרחבי הערבה האוסטרלית.

      בין השחקנים בסרט בולט בריאן בראון הוותיק, שכיכב בעבר ב"ציפורים מתות בסתר" וב"תעלול קטלני", והוא יכבד את ההקרנה בנוכחותו. ועוד צ'ופר שתציע הערבה לחובבי הקולנוע האוסטרלי: הקרנות של שלוש קלאסיקות מקומיות, ובראשן "פיקניק בצל ההר" של פיטר ויר מ-1975, שהפך את סיפור היעלמותן של כמה תלמידות תיכון לאחד הסרטים האניגמטיים והבלתי נשכחים של שנות השבעים.

      פסטיבל ונציה 2017 (יח"צ)
      מתוך "ארץ מתוקה" (צילום: יח"צ)

      קולנוע טורקי ואיראני

      תעשיות הקולנוע בטורקיה ובאיראן מעניינות בפני עצמן באופן אובייקטיבי, אבל לאור הנסיבות, מובן שלחשיפה שלהן בישראלי יש משמעות מיוחדת.

      בגזרה הפרסית, הסרט הבולט הוא "אדם של יושרה", על מאבקו של חקלאי בממסד המושחת. הדרמה האינטנסיבית הזו כבר הוקרנה הקיץ בפסטיבל הקולנוע ירושלים, אבל כיום להקרנות שלה יש קונטקסט אחר, שכן בינתיים, יוצרה מוחמד רסולוף החל לסבול מנחת זרוען של הרשויות האיראניות, הזועמות על יצירתו הביקורתית. דרכנו הוחרם, והוא הוזמן לחקירה ארוכה ועלול לעמוד למשפט ולרצות עונש מאסר ארוך. קהילת הקולנוע הבינלאומית התגייסה למענו ככל יכולתה ובין השאר פרסמה עצומה ובה אלפי חתימות, וגם בהקרנה הזו אפשר לראות כסוג של מפגן סולידריות כלפיו.

      וגם לטורקיה יש מה להציע, ולא סתם – אלא את אחד מאירועי השיא של הפסטיבל ושל החורף הקולנועי בכלל. מדובר בהקרנת בכורה מקומית לגרסה המלאה של "יול", סרטו של אילמז גינאי מ-1982 על מסעם של אסירים חזרה לביתם, שנחשב אחד הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע הטורקי.

      כמו רסולוף היום, גם גינאי בזמנו סבל מדיכוי הרשויות, והסרט נעשה במחתרת והעותק הראשוני שלו לא היה שלם. הבמאי כבר לא עמנו, אבל המפיק דונאט קוייטש כן, ואף יגיע לערבה. הוא התקין השנה גרסה משופצרת של המקור, הכוללת את הנתח שהיה חסר בזמנו ועוד כל מיני שפצורים ותיקונים, והקרנתה היא ללא ספק אירוע תרבותי.

      מתוך הסרט יול (יח"צ)
      מתוך "יול" (צילום: יח"צ)

      סוף טוב

      נכון: סרטו הטרי של מיכאל הנקה אינו פסגת יצירתו, ובניגוד לנהוג אצלו יצא מפסטיבל קאן האחרון בידיים ריקות. עם זאת, עדיין מדובר באחד מבכירי הקולנוענים בימינו ובכל תוצר חדש שלו יש עניין, מה עוד ש"סוף טוב" טרם הוקרן כאן באיזושהי מסגרת וזו תהיה בכורתו הישראלית, לפני הפצתו מסחרית בשבוע הבא.

      חוץ מזה, הסרט אולי לא מתעלה לגבהים של "מחבואים" ו"אהבה", למשל, אבל גם כך יש לא מעט ארס בדרך בה מתאר הנקה את תחלואיה השונים של משפחה צרפתית בורגנית ושל החברה האירופאית העכשווית. חוץ מזה, יש לקומדיה השחורה הזו לא מעט חסידים הטוענים בניגוד לרוב הביקורות, כי מדובר למעשה בפנינה לא מוערכת דיו. אז בקיצור: שווה לראות, לפני כולם.

      הפי אנד (יח"צ , מתוך הסרט סוף טוב)
      מתוך "סוף טוב" (צילום: יח"צ)

      הנסיכה הקסומה + הסיפור שאינו נגמר

      מובן ש"סוף טוב" אינו, חלילה, סרט לכל המשפחה, אך גם למי שמגיעים לערבה עם הצאצאים שלהם יהיו אופציות צפייה משובחות: הקרנה של "הנסיכה הקסומה", במלאת שלושים שנה לצאתו, וכן של "הסיפור שאינו נגמר", בלי סיבה מיוחדת, ולא שצריך אחת.

      הנסיכה הקסומה (יח"צ)
      מתוך "הנסיכה הקסומה" (צילום: יח"צ)

      הקולנוע הישראלי

      נדלג על עוד כמה סרטים ראויים שיקרין הפסטיבל; נזהיר בקצרה מפני "מתחת ליער", אכזבה יחסית למה שהורגלנו אליו מן הקולנוע האיסלנדי וככל הנראה הסרט הגרוע ביותר (ואולי היחיד) שיוצג בערבה; וכיוון שבכל זאת האירוע מתרחש בארץ, נחתום בתוכנית הישראלית שלו.

      בין השאר, ברוח המקומית, אפשר יהיה לצפות בסרטים קצרים טריים שצולמו בערבה. כמו כן, מי שהספיק לשכוח מקיומו של "פוקסטרוט" לאחר שוך הסערה סביבו יוכל להידלק מחדש, עת תתקיים הקרנה מיוחדת של הסרט בהשתתפות שמוליק מעוז וליאור אשכנזי. והדובדבן שעל הקצפת: טרום-בכורה ל"אופה מברלין", סרטו היפהפה ועתיר העוגות המגרות של אופיר ראול גרייזר, שגם בו מככבת שרה אדלר. בקיצור: הכל מוכן לסיפור אהבה בערבה.

      הפסטיבל יתקיים בין 9 ל-18 בנובמבר. לפרטים נוספים, מועדי הקרנות והזמנת כרטיסים ראו האתר הרשמי.

      האופה מברלין (יח"צ , עמרי אלוני)
      מתוך "האופה מברלין" (צילום: יח"צ, עמרי אלוני)