פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אני אנה.פ: הרומן הגרפי על פי יומנה של אנה פרנק הוא עיבוד מופתי

      אחרי "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים", ארי פולמן ודוד פולונסקי שבו לשתף פעולה, והפעם עם נובלה גרפית על פי יומנה של אנה פרנק. התוצאה מרתקת, מרגשת, מאירת עיניים – וחובה בכל בית

      אני אנה.פ: הרומן הגרפי על פי יומנה של אנה פרנק הוא עיבוד מופתי
      עריכת וידאו:ניר חן

      בשבעים השנים שעברו מאז פרסומו, זכה יומנה של אנה פרנק לשלל עיבודים בפורמטים שונים: הצגות, סרטים עם שחקנים בשר ודם, סרטי אנימציה יפניים, מיני-סדרות טלוויזיוניות ועוד. עכשיו מגיע גם רומן גרפי המבוסס עליו, אותו יצרו יחדיו ארי פולמן ודוד פולונסקי, מי שכבר היו אחראים לפרויקטים הקולנועיים "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים". הספר יצא בצרפת כבר לפני כחודש, ובשבוע האחרון הגיע גם לישראל, במהדורה עברית כמובן.

      בארץ, הנטייה הרווחת היא לזלזל בנובלה הגרפית ובקומיקס, ומתייחסים אליהן כצורות עשייה נחותות וילדותיות. אך מובן שברוב העולם רואים אותן כנעלות כמו כל האמנויות האחרות, אם לא יותר מהן, מה שמפריך כל טענה אפשרית לפיה העיבוד הזה הוא חלילה זילות של זיכרון השואה. להפך: פולמן ופולונסקי, שהוזמנו למלאכה בידי קרן אנה פרנק, מצדיעים כאן למורשת שלה בצורה הכי יפה שאפשר היה להעלות על הדעת.

      הנובלה הגרפית משתרעת על פני 136 עמודים ונשארת נאמנה לטווחי הזמן שביומן עצמו. זאת, בניגוד לסרט האנימציה שצמד היוצרים אמורים להוציא בהמשך הדרך, ובו העלילה תעקוב אחר אנה פרנק בימים שבין לכידתה בידי הנאצים לבין מותה. המטרה בעשייתה היתה כפולה: קודם כל, להנגיש את הספר המקורי לדור הצעיר שלא קרא אותו ואולי גם לא היה עושה כן, פשוט כי אינו מורגל בצליחת גושי טקסטים ארוכים. פולמן חזר לא פעם על כך שיצר את האדפטציה הזו במחשבה על ילדיו המתבגרים, שלא קוראים דבר חוץ מהוראות למשחקי וידאו.

      אנה פרנק היומן הגרפי (יח"צ , מתוך אנה פרנק היומן הגרפי)
      גורם לנו להרגיש כאילו שאנחנו איתם בעליית הגג. מתוך הרומן הגרפי (צילום: יח"צ)

      דבר נוסף, מהותי יותר: ידי האמן הווירטואוזיות של פולמן ופולונסקי משכילות להעניק חיים מוחשיים לטקסט המקורי, שגם כך היה כל כך מפורט, עתיר דקויות וגרפי, עד שרק התבקש כי מישהו יתקין לו עיבוד כזה. הגרסה המחודשת חושפת איזה כישרון וחדות אבחנה היו לפרנק. כבר בגיל תלמידת חטיבה, היא ראתה את העולם בכל צבעי הקשת וצללה לעומק הנפש האנושית.

      כזכור, את הטקסטים שמרכיבים את היומן אפשר לחלק לשלושה סוגים, ופולמן ופולונסקי מיטיבים להתמודד עם כל אחד מהם. בראש ובראשונה פרנק מתעדת את חיי היומיום במסתור, שהיו מן הסתם מצומצמים ומלאי תושיה. המחברת היתה מדוקדקת להפליא בתיאור חיי היומיום והדינמיקה בין בני משפחתה והיהודים האחרים שהסתתרו עמם, והרומן הגרפי לוקח את הפרטנות מלאת הניואנסים צעד אחד קדימה, ומקים את המתואר לחיים באופן כה מוחשי עד שהקוראים ממש מרגישים כאילו הם בעצמם נמצאים בעליית הגג.

      נוסף לכך, היומן כולל כמובן גם הצצה לעולמה הפנימי של פרנק, מתבגרת שהתבגרה מהר במיוחד. הכתיבה שלה הייתה כל כך יפה בגלל שמחשבותיה היו כאלה בעצמן. זה לא סתם שסגנונה ציורי, אלא שהיא תפסה את העולם כמו ציירת וכך גם כתבה אותו. פולמן ופולונסקי לא כופים את האסתטיקה שלהם על המקור, אלא נותנים דרור ליצירתיות רבת המעוף של הילדה ההולנדית, שהחרדות והפנטזיות מלאות הדמיון שלה נראו מלכתחילה, בלי להתכוון לכך כמובן, כמעין תסריטים פוטנציאליים לסרטי אנימציה.

      החלקים המפורסמים ביותר ביומן הם ההרהורים של פרנק על טיבה ועתידה של האנושות. אף שהייתה קורבן של אחת התקופות האפלות בהיסטוריה, בכל זאת מצאה בלבה מקום לאופטימיות, וההומניות שוחרת השלום שלה היא אחד הגורמים העיקריים שהפכו את כתביה ליומן האישי המפורסם אי פעם, אותו מתרגמים ומלמדים כמעט בכל פינה בתבל. את מרבית הקטעים הללו בחרו היוצרים להשאיר כמו שהם, כלומר כגושי טקסט על פני עמוד או אפילו כפולת עמודים שלמה, והניגוד ביניהם לדימויים הצבעונים שבאים לפניהם רק מדגישים את עוצמתם.

      אנה פרנק (יח"צ , עטיפת הספר אנה פרנק)
      מרגש עד דמעות. עטיפת רומן הגרפי (צילום: יח"צ)

      השילוב בין איכות הכתיבה והאיורים, כמו גם העריכה הקוהרנטית, הזורמת, המדויקת והאינטנסיבית, הופכים את הקריאה ברומן הגרפי למרתקת ומרגשת עד דמעות. לא הנחתי אותו מידיי, ובכיתי לאורך כל הדרך. החוויה נהיית מחניקה במיוחד לקראת הסיום, כשפצצת הזמן מתקתקת וברור לנו שבקרוב ייקטע הרומן. כל פעם מחדש, מחריד להיזכר כמה קרובה היתה אנה להינצל, שכן נלכדה כבר בשלבים האחרונים של המלחמה ומתה כמה שבועות לפני שחרור מחנה הריכוז ברגן בלזן.

      קשה לא לתהות מה היה קורה לו שרדה. לאור כל תכונותיה, אין כמעט ספק שאנה פרנק הייתה הופכת לאחת מנשות הרוח הבולטות של ימיה. בזמן הקריאה מתגנבת גם מחשבה מרחיקת לכת עוד יותר: לא רק שהיא מתה מוקדם מדי, אלא שהקדימה את זמנה. בצורת המחשבה שלה, וגם בסגנון כתיבתה, יש מאפיינים מודרניים ביותר. התיעוד האישי האובססיבי, המודעות, הדעתנות, השנינות, הליברליות והפמיניזם והשילוב בין סרקסטיות והתחנחנות, אירוניה עצמית ואנושיות. כל אלה הולמים את העידן שלנו, והיו לבטח מציבים אותה כאושיה ברשתות החברתיות.

      אנה פרנק היומן הגרפי (יח"צ , אנה פרנק היומן הגרפי)
      החרדות של אנה נראו מלכתחילה כתסריטים לסרטי אנימציה ואימה. מתוך הרומן הגרפי (צילום: יח"צ)

      פולמן ופולונסקי כבר יצרו יחדיו עבודה קאנונית אחת, "ואלס עם באשיר", שנחשב סרט משפיע ופורץ דרך בעולמות הדוקו והאנימציה ובכל הקשור לייצוג זיכרון המלחמה. כעת, הם עשו זאת שוב. הרומן הגרפי שלהם הוא יצירת מופת, וסליחה על ההטפה – חובה בכל בית, כדי לגלות לראשונה או מחדש את הנשמה המופלאה ואת המורשת ההומנית של אנה פרנק.

      אנה פרנק מתה מוקדם מדי ונולדה מוקדם מדי. יומנה נקטע בפתאומיות, שלושה ימים לפני שנלכדה, מותיר פער גדול בין הפוסט האחרון שלה ומותה. הוא לא זכה לסיום רשמי, וכך הובטחו לו חיי נצח, בהם נמשיך לכתוב אותו בצורות שונות ומשונות. הרומן הגרפי הזה הוא עוד פרק, יפהפה במיוחד, בסימפוניה הבלתי נגמרת של הילדה שדווקא בשעות הכי קשות, חיברה שיר הלל לאנושות.

      אנה פרנק היומן הגרפי (יח"צ , מתוך אנה פרנק היומן הגרפי)
      עשו זאת שוב. ארי פולמן (מימין) ודוד פולונסקי (צילום: יח"צ, באדיבות קרן אנה פרנק)
      אנה פרנק היומן הגרפי (יח"צ , מתוך אנה פרנק היומן הגרפי)
      אי אפשר להפסיק לקרוא. מתוך הרומן הגרפי (צילום: יח"צ)
      אנה פרנק היומן הגרפי (יח"צ , מתוך אנה פרנק היומן הגרפי)
      לו נשארה בחיים, היתה ודאי מפרסמת ספרים וחיבורים רבים. מתוך הרומן הגרפי (צילום: יח"צ)