התסריטאים-במאים אריק טולדנו ואוליבייה נקש אוהבים להגדיר את עצמם כ"עמנואל מקרון של הקולנוע". כלומר, כיוצרי סרטים שמצליחים לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר ולהגדיר את המיינסטרים בצרפת של 2017. אם יאיר לפיד שלהם היה שואל מה זה צרפתי, הם היו התשובה.
המספרים מוכיחים את צדקת טענתם. "מחוברים לחיים" פרי עטם הפך בתחילת העשור לסרט הצרפתי המצליח בכל הזמנים. "סמבה", שהגיע אחריו, לא שיחזר כמובן את ההישגים המדהימים, אבל גם כן הביא המונים לקופות. עכשיו, הם מכים שלישית עם "סה לה וי", שיצא בצרפת לפני כחודשיים וכהרגלם, שבר קופות.
השניים הם גם כבר בני בית בישראל, בה ביקרו עוד עם סרטיהם הראשונים והפחות מצליחים. לשניהם משפחה ענפה בארץ, וטולדנו אף מדבר עברית שוטפת. בשבוע שעבר הגיעו לכאן שוב, כאורחי המכון הצרפתי, לרגל עליית "סה לה וי" בישראל. בשבוע שעבר פתח הסרט את פסטיבל הקומדיות הצרפתיות בסינמטקים, ואמש (חמישי) עלה בהפצה מסחרית רחבה.
הפעם, מציגים השניים את אחורי הקלעים של חתונה מפוארת, המתרחשת בטירה נוצצת. מי שמוקפד על תזמור האירוע הוא מארגן חתונות ותיק ונרגן, בגילומו המופלא של ז'אן-פייר בכרי הענק, שמתקשה לשלוט בצוות עובדיו המגושמים והלא ממושמעים, ואז מתגלה שחוק מרפי תקף גם ובעיקר באירועים חגיגיים ובקומדיות צרפתיות וכל מה שיכול להשתבש, אכן משתבש.
למרות התדמית הרעה שיש לז'אנר הקומדיה הצרפתית, "סה לה וי" מתגלה כמעדן קולנועי. נוסף לדיאלוגים השנונים ולדמויות מלאות האופי והצבע, עשייתו מיומנת, עשירה ומרהיבה, והיה תענוג להסתכל בו גם אם היה סרט אילם. למעשה, מבחינה אמנותית טהורה, זה אחד הסרטים הכי יפים שמוקרנים כרגע על המסכים שלנו.
"יש לנו כל מיני פריבילגיות בזכות ההצלחה של 'מחוברים לחיים'", מסבירים השניים, "אחת מהן היתה לעבוד בסרט הזה עם מנהל אמנותי, משהו שבדרך כלל קורה רק בהוליווד ואף פעם לא בצרפת, וזה מסביר למה הסרט נראה ככה. קיבלנו יחד איתו הרבה החלטות אמנותיות. למשל, החלטנו שהכל יצולם מן הכתף, כדי להמחיש את הקצב התזזיתי והנוירוטי של החתונה ומארגניה. השקענו גם עבודה רבה בתאורה. אם תשים לב, יש בסרט את כל סוגי האור האפשריים: זה מתחיל אחרי הצהריים, ממשיך בערב, שוקע בלילה ומסתיים בעלות השחר, ועוד עם הפסקת חשמל באמצע".
ובכל זאת, קצת מזלזלים בכם. יש לי עמיתים וחברים שאם אני אומר להם "כדאי לכם לראות את הקומדיה הצרפתית של...", אז הם ישר מעמקים את הפרצוף כאילו הזמנתי אותם לשחק פטאנק.
"ככה זה, כשהסרטים מצליחים אז לא מנתחים את סגנון הבימוי שלהם, את זה שומרים לסרטים שלא הביאו צופים. קשה לשים אותנו במשבצת: אנחנו מוכרים הרבה כרטיסים, אבל מצד אחר מביימים בסגנון מסוים, עובדים עם שחקנים שמזוהים עם הקולנוע האיכותי. נוסף לכך, התוצרים שלנו לא יוצאים מפס ייצור: אנחנו גם כותבים וגם מביימים אותם, ויש להם חותמת אישית, אז בעייתי לקטלג אותנו וכך יש אי הבנות לגבינו".
באחת הסצנות כאן אומרים למארגן החתונות שיש לו מזל, כי הוא מבלה כל ערב בחברת אנשים מאושרים. זה נכון גם לגביכם, לא? לפחות בערבים בהם אתם נוכחים בהקרנות של הסרט וזוכים לפגוש קהל שמח ומרוצה.
"זה לא עקבי כמו שאתה אומר. כמובן, קרה לנו פעמים רבות שנכחנו בהקרנות מחשמלות, אבל גם קרה שהגענו לאולם והאווירה לא הייתה כל כך חמה, זה תלוי. בחתונות, לעומת זאת, אנשים תמיד שמחים, או לפחות מעמידים פני שמחים".
בישראל, בה תרבות החתונות כבר מזמן יצאה משליטה, ימצאו ודאי עניין מיוחד בסרט, הלועג לטקסים אקסטרווגנטים.
"החתונה בסרט היא אמנם של נוצרים, אבל אין הבדל מהותי בינה לחתונה של יהודים, כי בשני המקרים כל האורחים סובלים", אומרים טולדנו ונקש. "כל חתונה דומה לקודמת שהיית בה, אז היא סיוט ואי אפשר שלא להשתעמם. אתה נהנה מהאוכל חמש דקות וזהו. אם זה היה לגיטימי, המוזמנים היו הולכים הביתה כבר בעשר בלילה".
יש עוד הבדל בין חתונה בישראל ובצרפת אצלנו מזמינים 800 איש, לא 250 כמו בסרט.
"טוב, זה כי היה לנו תקציב ניצבים מצומצם (צוחקים)".
במהלך הסרט, חושפים טולדנו ונקש כמה טריקים קלאסיים של מארגני חתונות: למשל, אם יש תקלה והמנה העיקרית מתעכבת, כדאי להגיש מאפים עם אנשובי, כי השילוב שלהם ושל מים מוגזים יגרום לבטן של האורחים להתנפח והם יחושו שבעים. "זה משהו אמיתי לגמרי, שלמדנו במהלך התחקיר, והרבה מארגני חתונות השתמשו בו", הם מספרים, "אבל עכשיו הרסנו להם, ואי אפשר יהיה להשתמש בזה במשך עשרים שנה לפחות. הרבה עובדים בעסקי החתונות צפו בסרט וכשהייתי בחתונה בשבוע שעבר, כל המלצרים באו אליי ואמרו לי שתיארנו את היומיום שלהם באופן מדויק".
ומאיפה הגיע הנאום החריף של מארגן החתונות, המוחה על המיסוי הגבוה מדי בצרפת שבגינו הוא נאלץ להעסיק עובדים באופן לא חוקי? אם נחזור לנקודת ההתחלה, זה נשמע כמו נאום שמקרון היה חותם עליו.
"אנחנו תמיד משתדלים לא רק לבדר, אלא גם לגעת בסוגיות חברתיות. הסוגיה הזו היא משהו שכל מארגני החתונות שדיברנו איתם הצביעו עליו. כולם מעסיקים בשחור, כי יקר מדי להעסיק באופן חוקי, וכולם חיים בחרדה יומיומית מבדיקות של פקחים".
אחת המעלות של הסרט היא שהוא מציג גלריה משעשעת של טיפוסים. בולט בהם חתן השמחה, פייר, אותו משחק בנז'מן לווארן, מי שהתגלה ב"נפלאות החושים", שהיה כאן להיט מפתיע בשנה שעברה. בגילומו, הוא מתגלה כאחד הדושבאגים הגדולים שנראו על המסך בזמן האחרון. "מצחיק שאתה אוהב אותו, כי כולם שונאים אותו", אומרים הבמאים. "פייר מבוסס על שלל טיפוסים שפגשנו, ואני בטוח שכולנו פגשנו שכמותם. בכל אירוע תפגוש טרחן משעמם שכמותו, שלא מודע עד כמה הוא טרחן ועד כמה הוא משעמם".
אחת הסצנות היפות בסרט מתארת את הפעלול שהוא מנסה להרים כמחווה לכלתו, וכמובן שהעסק יוצא משליטה.
"זו היתה הסצנה הכי קשה לצילום, כי לא השתמשנו בפעלולן, אבל זה היה שווה, כי זו גם הסצנה שהכי צוחקים בה. לפעמים הקהל כל כך נסער שכבר אי אפשר לשמוע את הדיאלוגים מרוב קולות צחוק. היא כל כך חשובה לנו, שלא שמנו אותה בטריילר".
כבר מזמן הפסקתי לצפות בטריילרים.
"וטוב שכך, זה הורס. אנחנו בכוונה שמים בטריילר סצינות שאין בסרט, גם כדי שהצופה יופתע וגם כדי שאי אפשר יהיה לכתוב טוקבקים 'אל תטרחו לצפות, כל הקטעים הטובים בטריילר'".
בכל מדינה יש לסרט שם אחר. מה דעתכם על השם שניתן לו בישראל, "סה לה וי"?
"אנחנו אוהבים את השם הזה, כי הוא מביא לידי ביטוי מסר חשוב קחו הכל איזי, סה לה וי, אלה החיים, וצריך לשים הכל בפרופורציות".
