סיה, "Everyday is Christmas"
הקונספט של הקלטת אלבום עם שירי חג מולד לא נולד אתמול. אמנים כמו אלביס, פרנק סינטרה ומריה קארי עשו זאת בשיא הקריירה שלהם, ובהצלחה רבה. בשנים האחרונות הנישה של הקלטת אלבומים כאלו הפכה להיות של אמנים אחרי שיאם. גוון סטפאני ושלישיית הנסון עשו זאת השנה, קיילי מינוג לפני שלוש שנים ואירייז'ר לפני חמש. לכן זאת הייתה הפתעה נחמדה למצוא את סיה, אמנית בשיאה, מקליטה אלבום עם שירי חג.
התוצר של סיה מקסים. בניגוד לאלבומי הכריסמס של אמנים אחרים, שבדרך כלל מחדשים קלאסיקות כמו "ג'ינגל בלז", "לט איט סנואו" וכו', האלבום של סיה כולל עשרה קטעים ברוח החג שהיא כתבה בעצמה. קטעים שבהחלט מכניסים רוח רעננה לתחום שירי החג שדי תקוע בעבר.
הביטלס, "The Christmas Box Set"
כאמור, כבר בעבר אמנים בשיאם הקליטו שירי חג מולד, וגם הביטלס חטאו בכך. ההבדל: הביטלס לא עשו זאת בצורה מסחרית. להפך. מדי שנה בין 1963 ל-1969 הם הוציאו תקליטון עם שיר חג מולד חדש, שנשלח אך ורק למעריצים הרשומים במועדון המעריצים הרשמי שלהם. התקליטונים האלו הפכו במרוצת השנים לפריטי אספנים מטורפים, ועכשיו הם סוף סוף רואים אור במהדורה מסחרית. הקופסה, שכוללת הוצאות מחודשות של כל התקליטונים על גבי וינילים צבעוניים, יוצאת במהדורה מוגבלת באמצע דצמבר. כמה עותקים גם יגיעו לארץ, אז כדאי להזדרז.
אלביס פרסלי עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית, "Christmas with Elvis and the Royal Philharmonic Orchestra"
אחת ההצלחות המסחריות המפתיעות של שנת 2015 הייתה הפקה מחודשת של כמה קלאסיקות של אלביס פרסלי, בעיבוד תזמורתי. לאלבום קראו "If I Can Dream" והרעיון מאחוריו היה לקחת ממיטב שיריו של אלביס, להפשיט אותם מהליווי המוזיקלי המקורי שלהם, ולהצמיד להם ליווי תזמורתי חדש של הפילהרמונית המלכותית מבריטניה. אנשים עפו על הקונספט ובשנה שעברה יצא לו פרק המשך, "The Wonder of You", שגם מכר יפה.
אם זה עובד אין סיבה לתקן, והנה החודש רואה אור החלק השלישי, שכולל 11 שירי כריסטמס של אלביס, שוב בליווי התזמורת הבריטית. המוצר הקיטשי לא ממש מתעלה על האלבומים המקוריים שאלביס הוציא בסיקסטיז ובסבנטיז. מה שכן, הוא צפוי להוציא הרבה סבתות לחנויות.
טירז פור פירז, "Rule the World" / אלטון ג'ון, "Ultimate" / בריאן אדמס, "Ultimate" / גרין-דיי, "God's Favorite Band"
הקונספט של אלבומי "Greatest Hits" תמיד מקבל דחיפה מיוחדת בתקופה הזאת של השנה, הזדמנות מצוינת להוציא עוד קצת כסף ממעריצים. למרבה האכזבה, האוספים החדשים שיצאו עכשיו - אלו של אלטון ג'ון, בריאן אדמס, גרין דיי וטירז פור פירז - הם מוצרים ממוחזרים מאוספים שכבר שוחרר מספר פעמים בעבר. במקרה של טירז פור פירז האטרקציה היא שני קטעים חדשים ראשונים מזה 11 שנים. למרבה האכזבה, "Stay" ו-"I Love You But I'm Lost" הם קטעי פופ-רוק דלוחים, כאלו שלא עומדים באותה רמה של הלהיטים מהאייטיז שמככבים לצדם באוסף.
גם באוסף "Ultimate" של בריאן אדמס, שיוצא לכבוד סיבוב ההופעות העולמי שלו, יש שני קטעים חדשים. "Ultimate Love" הוא קטע רוק ו-"Please Stay" הוא בלדת-רוק קלאסית של אדמס. שניהם חושפים עובדה קצת מדאיגה הקול הצרוד שלו מתחיל להישחק והוא לא נשמע צלול כבעבר. נבחן את זה בקרוב בהופעות בארץ. גם באוסף של גרין דיי, בעל השם הנפלא "God's Favorite Band" יש קטע אחד חדש - "Back in the USA". מדובר בקטע פאנק-פופ מעולה, עם קליפ עוד יותר טוב ומסר מחאתי שמחזיר את המאזין לימי "Dookie" האבודים. הקטע ושאר היצירות באוסף מזכירים לרגע עד כמה הלהקה הזאת היא אחת הגדולות של עשרים ומשהו השנים האחרונות.
בניגוד לכל אלו, אלטון ג'ון לא טרח להוסיף שום קטע חדש לאוסף החדש שלו, שנקרא "Diamonds". מה שכן, האוסף יוצא במהדורות כל כך מרשימות, שזאת האטרקציה השיווקית שלהם. עם ויניל כפול, או דיסק משולש שכולל גלויות מהודרות ועוד פלאי דפוס, האוסף של ג'ון מצליח לבלוט על המדפים. בכל מקרה, להוציא אוספי להיטים זה נחמד, אבל ניכר שחברות התקליטים הגדולות קצת מפשלות כאן. במקום להוציא את האוסף ה-154 (!) לאלטון ג'ון או האוסף ה-45 (!) לטירז פור פירז (תבדקו ב-Discogs.com אם אתם לא מאמינים), יש כמה אמנים שלא יצא להם אוסף מעולם, ושהציבור ממש מייחל להם. ביניהם ליידי גאגה, ביונסה, ריהאנה, וואן דיירקשן וקולדפליי. יאללה, הגיע הזמן. אולי בשנה הבאה.
ג'ורג' מייקל, "Listen Without Prejudice Vol. 1 + MTV Unplugged" / קווין, "News of the World 40th Anniversary Edition" / אינקסס, "Kick 30th Anniversary Edition" / הסמיתס, "The Queen is Dead 30th Anniversary Edition" / אר.אי.אם, "Automatic for the Peo
לא רק אוספי להיטים הם דרך למחזר קטלוגים, גם הוצאות מחודשות של אלבומים קלאסיים זו שיטה. החודש רואים אור מחדש כמה מהקלאסיקות הגדולות של המוזיקה המודרנית בחמישים השנים האחרונות. ביניהם ניתן למצוא את הגרסה לכבוד ארבעים שנה לאלבום "News of the World" של קווין, שכוללת שלושה דיסקים - ביניהם האלבום המקורי, דמואים, הקלטות רדיו וביצועים חיים, לצד DVD דוקומנטרי.
גם "Kick" של אינקסס יוצא במהדורה חגיגית לרגל 30 שנה לצאתו. האלבום של הרכב הרוק האוסטרלי יוצא במהדורה של ארבעה דיסקים, כשהשוס הגדול הוא שאחד הדיסקים הוא מהאלבומים הראשונים שיוצאים בשיטת ההאזנה של דולבי-אטמוס. גם "The Queen is Dead" של הסמיתס מציין השנה יומולדת עגול (למעשה זה יומולדת 31, אבל למה לדקדק?), עם מהדורת דיסק/תקליט כפול, שכוללת דמואים וביסיידים. הסמיתס הן אחת הלהקות שיצאו להן הכי הרבה מהדורות חדשות ומחודשות לאלבומי העבר, אבל אם מעריצי מוריסי בכל מקרה יוצאים החודש לחנויות לקנות את אלבומו החדש, למה לא להוציא מהם עוד קצת כסף?
עוד אלבום שמציין יומולדת חגיגי הוא "Automatic for the People" של R.E.M, שזוכה למהדורה מחודשת לכבוד 25 שנים לצאתו. במהדורה שלושה דיסקים של האלבום, דמואים והופעה חיה מהתקופה. מהדורה נוספת מציעה ארבע דיסקים, ובהם הקלטת האלבום בדולבי-אטמוס.
מכל אלו, ההוצאה המחודשת שהכי ציפו לה השנה, שגם כבשה את המקום הראשון במצעד המכירות הבריטי, היא ההוצאה החדשה של אלבומו השני של ג'ורג' מייקל, שנפטר בחג המולד הקודם. "להאזין בלי דעה קדומה" שיצא ב-1990, נחשב בזמנו לאלבום שביגר את מייקל והפך אותו מכוכב פופ שטחי לאמן רציני ומוערך. ההוצאה החדשה שלו מלווה גם בהקלטת אנפלאגד מעולה וגרסה חדשה ל-"Freedom". מה שכן, מאכזב שלא מצאו מקום בהוצאה הזאת של מייקל לביסיידים שלו מהתקופה, דמואים מהקלטת האלבום ורמיקסים מהמקסי סינגלים המקוריים. הוצאה מחודשת של אלבום כל כך חשוב, הייתה ראויה להשקעה גדולה יותר בחומרים.
פט שופ בויז, "Further Listening"
גם הפט שופ בויז עסוקים בהוצאות מחודשות. חמשת האלבומים האחרונים שהקליטו בחברת EMI יוצאים בגרסאות שכוללות בונוסים בדמות דמואים, ביסיידים ורימיקסים מרתקים. האלבומים המדוברים הם "Nightlife","Release", "Fundamental", "Yes ו-"Elysium". כולם מגיעים במהדורות של שניים או שלושה דיסקים, תחת הכותרת "Further Listening". למי שתוהה למה דווקא האלבומים האחרונים רואים אור מחדש, אז ששת האלבומים הראשונים שלהם יצאו גם ב"Further Listening", אבל זה היה לפני 16 שנים. מה שכן, עם הצורך הזה של הבויז להוציא כל פיפס שאי פעם הם הקליטו, יש לעתים תחושה של ירידה לפרטים מיותרים בתהליכי ההקלטה שלהם. משהו שגיקס של הלהקה אולי אוהבים, אבל בתכלס אין לו באמת הצדקה אמנותית.
סם סמית, "The Thrill of it All"
לא רק בהוצאות מחודשות עסקינן, גם כמה מהכוכבים הגדולים של התקופה מוציאים עכשיו אלבומים חדשים. ביניהם אפשר למצוא את האלבום השני והמצופה של כוכב ה"Blue-Eyed Soul" הבריטי, סם סמית.
הקאמבאק של סמית מגיע אחרי שבשלוש השנים האחרונות הוא קטף ארבעה פרסי גראמי וגם פרס אוסקר אחד (על שירו לג'יימס בונד האחרון). האלבום החדש, "The Thrill of it All" מנסה לענות על הציפיות מבלי לאתגר. סמית ממשיך בו את הקו של האלבום הראשון עם שירי סול-פופ שקטים, עם ליווי כלי מלטף ולפעמים הפקות אלקטרוניות עדינות. כרגע, מבחינה מסחרית, נראה שזה נכון עבור סמית לשמור על אותו קו. בטווך הארוך אנחנו מצפים מהאמן שהחל את דרכו עם השירים "Latch" ו"Money on My Mind", קטעי דאנס-פופ עם קריצה אלטרנטיבית לחזור ולאתגר את מעריציו קצת יותר.
מארון 5, "Red Pills Blues"
עוד הרכב שחוזר אחרי שלוש שנים הוא מארון פייב, שמוציא עכשיו את אלבומו השישי. כצפוי, באלבום "Red Pills Blues" המארונים ממשיכים לשכוח שהם אי-פעם היו הרכב רוק. השירים כאן הם כולן הפקות פופ-דאנס אלקטרוניות שמתחנפות לדור הספוטיפיי. יש כאן כמה קטעים לא רעים, במיוחד "Whiskey" עם A$ap Rockey, אבל בכל הקשור למארון פייב לא יעזור כלום. מדובר בלהקה שמכרה את נשמתה לשטן, כשבתמורה הם קיבלו ממנו קריירה שלא דועכת כבר 15 שנים.
נייל הוראן, "Flicker"
חברי וואן דיירקשן המתפוררת ממשיכים להוציא אלבומי סולו, כשהשאלה שעולה עם כל ריליס הוא מי ייצא הרובי וויליאמס של הדיירקשנים, מי הגארי בארלו ומי המארק אואן. אחרי שזיין מאליק והארי סטיילס, שכבר הוציאו אלבומי סולו לא שכנעו במאה אחוז שהם מסוגלים לעמוד בזכות עצמם, הזרקורים מופנים עכשיו כלפי נייל הוראן.
הוראן, שחברת התקליטים Syco של סיימון קאוול החליטה לא לממש את זכות הראשונים שלה ולהחתים אותו, קיבל חוזה יפה ביוניברסל ובינתיים נראה שגם הוא לא ממש עושה את זה בענק. עם לוק בוגר יותר, "Flicker" הוא לא יותר מאלבום אמצע הדרך שלא מצליח להתרומם לגבהים מיוחדים. בינתיים נראה שחברי וואן דיירקשן כיחידים הם כולם סוג של מארק אואנים מוכשרים, אבל לא שווים הרבה מחוץ ללהקה.
הקאמבקים של הניינטיז
מדברים על רובי וויליאמס, והנה הוא ועוד כמה כוכבים מהניינטיז מתכננים קאמבקים בשבועות הקרובים. וויליאמס עומד להוציא אוסף קטעים נדירים שנקרא "Under the Radar vol. 2". האלבום/אוסף כולל לא מעט חידושים וגם את רובי וויליאמס רץ עירום על העטיפה שלו. גם העטיפה של "Utopia", האלבום החדש של ביורק, מצליחה לעניין יותר עניין מהמוזיקה שלה. על העטיפה ביורק לובשת מסכת סיליקון שהיא סוג של הומאז' לרחם או לאיבר המין הנשי. בתוך האלבום, שנמשך כמעט 72 דקות, כלולים שני הסיגלים הראשונים, - "The Gate" ו-"Blissing Me", שמצביעים על כך שכיוון האלבום הוא מאוד אבסטרקטי, עמוס באלקטרוניקה עדינה ובשירה היוצאת דופן של ביורק.
סיל, ההוא מ"Crazy" ו-"Kiss from a Rose", חוזר אף הוא עם אלבום שנקרא "Standards". סיל חתם ב-Decca, חברת התקליטים הוותיקה שמתמחת במוזיקה קלאסית, ועמה הוציא אלבום של חידושים לקלאסיקות ג'אז, שאנסונים ושירי חג המולד, הכל בליווי תזמורתי. שום ביצוע כאן לא מעיף לשמיים, אבל נראה שזאת גם לא הכוונה, וסיל, ווקאליסט מדהים, לא מחפש לאתגר כאן, הוא מחפש למכור.
עוד פרצופים מהניינטיז שעדיין כאן הם הקורז, שלישיית האחיות (והאח) האיריים, שלפני עשרים שנה העיפו אותנו. באלבומם החדש "Jupiter Calling", הם יוצרים את אותו פולק-רוק אירי שכבש את לבנו בניינטיז. למרות שהם ממשיכים באותו קו של פעם, משהו כאן חסר. הם נשמעים עצובים ומאולצים מדי ולא נראה שהקאמבק שלהם הולך להיות הצלחה גדולה. אחרונים להתקמבק מהניינטיז הם סטריאופוניקס הוולשים. אלבומם החדש נקרא "Scream Above the Sounds" והוא מעורר געגועים לתקופת ההתחלה של הלהקה הזאת, שפרצה מהשוליים של האינדי, אבל עם השנים הפכה ליותר ויותר מיינסטרימית.