מחר (שישי) תחגוג ליהי קורנובסקי את יום הולדתה ה-25, ובמציאות אלטרנטיבית אך סבירה לגמרי היא היתה עושה זאת בגרמניה, בעודה משלימה תואר שני במוזיקולוגיה ומטפחת קריירה כזמרת אופרה. תחת זאת, היא חוגגת חצי יובל לחייה בקידום "הפורצת", הסרט הראשון בכיכובה, שגם מסמן אותה כאחת השחקניות המבטיחות בישראל וכנסיכת עולם הסינמטקים המקומי, וכל המהפך הזה התחיל מאמירה תמימה שמישהו זרק לה על כך שיש לה "פרצוף של אורביט".
קורנובסקי חלמה והתאמנה כל חייה לככב על במת האופרה, למדה במגמת מוזיקה בתלמה ילין וגילתה כישורים מרשימים. במקרה הזדמן לי לשמוע אותה מזמרת באירוע כלשהו ולהיווכח שכבר בנעוריה התבלטה בזכות הקול הבשל שלה. אלא שאז, בתקופת המעבר בין הבגרויות והגיוס לצבא כמוזיקאית מצטיינת, המליצו לה חברים שלמדו במגמת תיאטרון לחלטר קצת בפרסומות, כדרך טובה ומהירה להרוויח כמה בוחטות. "יש לך חיוך טוב, ותוכלי לעשות כך כמה אלפי שקלים ביום צילום אחד", הם אמרו לה והיא לקחה את עצתם, כי מה כבר יש להפסיד.
בסופו של דבר, קורנובסקי לא עשתה אף פרסומת למשחת שיניים ואפילו לא לאבקת כביסה, אבל מצאה עצמה מתחילה לככב ב"יומני החופש הגדול" ואז גם בסדרת נעורים נוספת, "שכונה". לאחר מכן הגיע תפקיד בוגר ראשון, ב"איש חשוב מאוד", והליהוק ל"הפורצת", סרט פסטיבלים מובהק של הבמאית המוערכת והמאתגרת הגר בן-אשר. וכך, בלי להתכוון, התאהבה הצעירה בעולם המשחק ושקעה בתוכו, מותירה מאחור את קריירת האופרה.
לפחות לפי "הפורצת", מסתמן שעשתה את הבחירה הנכונה, כי כל הביקורות מסמנות אותה כאחת האחראיות המרכזיות לעוצמתו של הסרט, בו היא מגלמת נערה מדרום הארץ, שאביה לא בסביבה וגם אמה נוכחת פחות ופחות, ומתוך הריק החומרי והרוחני שהיא גדלה בו צומחות אצלה צורך ותשוקה לפרוץ לבתים. "הופעה מרשימה בגוונים שונים", הכריז למשל אורי קליין. הקולנוען אסף קורמן, שותפה המקצועי הקבוע של הבמאית שגם משתתף כאן בתפקיד קטן ומכיר את קורנובסקי עוד מתקופתו כעורך "איש חשוב מאוד", מוסיף: "יש בה משהו מאוד חשוף ומאוד נקי. הדמות שלה במצב קיצוני והולכת למקומות קיצוניים, וליהי הצליחה לגרום לכל המהלכים להרגיש אמיתיים, כאילו הם נובעים מאיזו ילדותיות חייתית".
ילדותיות חייתית מהסוג שהייתה למשל לאדל אקסרקופולוס ב"כחול הוא הצבע החם ביותר", היא האילן הגבוה בו נתלתה קורנובסקי במהלך ההכנות לסרט. "כשהגר הזמינה אותי לאודישן, היא אמרה לי שהרפרנס לדמות זו אדל מ'כחול הוא הצבע החם ביותר', וכל כך התלהבתי, כי בדיוק ראיתי אותו כמה חודשים קודם לכן והוא הפך מיד לאחד הסרטים האהובים עליי", מספרת השחקנית בריאיון לרגל הפצת "הפורצת", שעלה כאן בסוף השבוע הקודם. "אני חושבת שגם לאלכס, הדמות שאני מגלמת פה, וגם לאדל, יש את הדבר הזה שאפשר להגדיר כילדותיות חייתית, משהו חושי ויצרי. אני זוכרת למשל את הקטע שאדל אוכלת פסטה. היא אוכלת פסטה בצורה מדהימה, כמו שצריך לאכול, בלי להיות מושפע ממשהו. היא אוכלת פסטה כמו שהיא אוכלת פסטה. כך היא גם בוכה ועושה סקס. היא תמיד באותו הרגע, באותו המקום. היא לא משחקת, היא פשוט נמצאת. יש בזה משהו שמחבר אותך לחושים, ובחושניות וביצריות יש משהו חייתי. הרי חיה לא מתנהגת כמו מישהי שמושפעת מקריאת טולסטוי או ממישהי שבדיוק פגשה במכולת".
הסיפור של "הפורצת" חושף גם עד כמה קשה, על גבול הסיזיפי, להפיק ולהפיץ קולנוע מסוג מסוים בישראל. את הבשורה על ליהוקה קיבלה קורנובסקי כבר לפני ארבע שנים וחצי. ההקרנה המקומית הראשונה לקהל רחב של הסרט, במסגרת פסטיבל חיפה, הייתה כבר לפני כשנה ורבע, ורק עכשיו הוא יוצא לאקרנים. ובכל זאת, למרות הזמן הרב שעבר, השחקנית עדיין מהרהרת עמוקות בדמות שגילמה, ותוהה מה איתה היום. "בכנות, הייתי קצת בדיכאון כשהסתיימו הצילומים", היא מתוודה, "דיכא אותי שאני צריכה להיפרד מן הדמות הזו. היא כמו מישהי שגדלה על אי בודד, ואז משו אותה מהמים והביאו אותה אלינו, אז אין לה את ההשפעות שאנחנו חווים ביומיום. היא לא חושבת שכולם מנסים לדפוק אותה או לעקוץ אותה. היא מסתכלת על סיטואציות ועל דינמיקה בין אנשים בצורה הרבה יותר עמוקה ופיוטית, ואני עד היום נהנית להתבונן בעולם כמוה".
מעבר להתאהבות בדמות המסוימת, חווית העבודה על הפורצת גם עשתה לך חשק להמשיך לפעול בעולם הקולנוע הסינמטקי, שהוא כמובן שונה עד מאוד מהמקום בו התחלת את קריירת המשחק, סדרות נעורים?
"כן. בטעם שלי אני אוהבת דברים מאוד קיצוניים, שהופכים לך את הבטן, ואני הכי אוהבת ליצור אמנות שהיא כזו".
"הפורצת" הולך על הקצה בשני מובנים. גם במובן המילולי, שכן הוא מתרחש באזור הררי ולא פעם גיבורתו עומדת על צוק, וגם במובן האמנותי: בן אשר משלבת בין סצנות בסגנון ריאליסטי לקטעים מטאפוריים יותר שמעוצבים כמעט כמו הזיה, למשל כאלה בהם אנו רואים את הגיבורה מטפלת בצ'יטה, שהופך לאחד הדמויות המרכזיות בסרט.
"הוא היה מדהים, החתול הענק הזה", נזכרת קורנובסקי בחיבה אך לא בנוסטלגיה מופרזת, שכן היה רגע בו חשבה שהצ'יטה הולך להוריד לה את האצבע. "זו הייתה הרפתקאה ולא פחדתי רוב הזמן, אבל דווקא לקראת סוף הצילומים איתו, כשהייתי צריכה לקשור אותו בקולר ולהוציא אותו מהכלוב, הייתה איזו שנייה שכנראה עצבנתי אותו וזה יצר סיטאוציה מלחיצה בה חשבתי שהוא בא לאכול אותי. ממש קפאתי במקום, אבל הוא לא עשה כלום. אני לא יכולה להגיד שאני מתגעגעת אליו, אבל הייתי שמחה לפגוש בו שוב".
כיוון שהסרט הוא קו-פרודוקציה עם גרמניה, חלקים ממנו צולמו במדינה האירופאית, כולל אלה עם הצ'יטה. "זו הייתה חוויה", מספרת קורנובסקי. "צילמנו בחור ליד ויימאר, בעיצומו של חורף קפוא ומושלג. הצ'יטה הגיע מבית של זוג גרמני, שמגדלים אצלם שלל חיות. היה להם טיגריס, לביאות, חזירי בר ועוד שלל חיות בר, ולא אשכח בחיים את הריח שהיה אצלם - ריח חזק מאוד של שתן".
כחלק מן הקופרודוקציה, יש בסרט גם דמות של אורח מן הניכר: גיאולוג בגילומו של השחקן הגרמני המוביל רונלד זרפלד ("ברברה"), המגיע לדרום הארץ לצורך מחקר, ובינו לבין הדמות שמגלמת קורנובסקי מתפתח רומן המוביל גם לסצינות מין ועירום. "כשקיבלתי את התסריט ושאלו אותי אם מפריע לי לחשוף את האיברים שלי, אז אמרתי שזה מפריע לי ושאני לא רוצה. אני רוצה להיות שמורה", מספרת קורנובסקי. "הגר אמרה לי 'בסדר גמור, נעשה מה שנוח לך'. היא הוסיפה שנקרא את התסריט יחד, וברגע שסיימתי לקרוא אותו והבנתי במה מדובר, התחברתי אליו לחלוטין. חשבתי שזה תסריט גאוני, שהוא כמו ציור. ברגע שהבנתי שכך אני חשה, אמרתי להגר 'תעשי מה שאת רוצה, אני מוכנה. רוצה עירום מלא? שיהיה עירום מלא. לא היה אכפת לי. עם הזמן, הקשר ביני והגר התהדק".
מבחוץ, זה נראה כאילו נוצר ביניכם חיבור נדיר.
"כן, בחיים לא קרה לי דבר כזה. היא פתחה לי את קו המחשבה מבחינה יצירתית. היא כישפה אותי. השתתפתי כדוגמנית גם בפרויקט אחר בו הייתה מעורבת, של חברת האופנה אתא. אלה הבגדים שהכי נוחים לי ואני הכי אוהבת ללבוש כיום, כי הטעם האופנתי שלי בייסיקי. זו גם היתה סגירת מעגל מבחינתי כי סבא שלי, פאול קור, צייר פרסומות ל'אתא'. סבתא שלי מה זה התלהבה".
בזכות סבה, לקורנובסקי יש גם דרכון צרפתי והיא בהחלט מתכוונת לנצל אותו. "אני בכלל לא חושבת שהגעתי לתקרת הזכוכית מבחינת התפתחות ובשלות", היא אומרת. "מן הבחינה הזו, ארצות הברית פחות מעניינת אותי, אבל לאירופה תמיד התחברתי וברגע שאסיים את לימודי המשחק בארץ, אני רוצה לשלוט בצרפתית באופן מושלם ולנסות את מזלי שם. גם כך כשאני מתהלכת בפריז חושבים שאני צרפתייה", מוסיפה השחקנית, והתמונות שלה אכן גורמות לשדרות נורדאו להיראות כמו בולבאר סן ז'רמן.
בינתיים משלימה קורנובסקי אותם לימודי המשחק שלה אצל יורם לוינשטיין, וגם משתתפת בשתי הפקות של בית הספר. באחת מהן, "הנשים האבודות מטרויה" על פי חנוך לוין, שתוצג במשך דצמבר, היא מככבת בתפקיד הראשי. כמו כן, אפשר יהיה לראותה בקרוב ב"מלכות", סדרת פשע נשית חדשה ונוצצת של גל זייד שתעלה ב-HOT, בה תשתתף גם דנה איבגי, ובסרט נוסף, "נולדתי בירושלים ואני עדיין חי", של דוד אופק ויוסי עטיה. אז מי בכלל זוכר שבין האופרה ו"יומני החופש הגדול", היא עוד הספיקה ללמוד קצת מנהל עסקים באוניברסיטה.
"לא מצאתי את עצמי שם", היא אומרת. "לא הרגשתי שזה המקום או המקצוע שלי להיות שם. האמת? לא למדתי מזה שום דבר. היה לי משעמם נורא".
זו נקודת הדמיון בינך לגיבורה בסרט. כמוה, גם את אינטואיטיבית ובעיקר לא חושבת מה אחרים יגידו. לא אמרת לעצמך "טוב, אם כבר התחלתי אז אשלים את התואר כי אחרת יגידו שאני..."
"אכפת לי ממה שיגידו, תמיד אכפת לך, אבל מה שלא יגידו, בסופו של דבר זה אתה שם, זה אתה חי עם ההחלטות שעשית, אז חשוב לדעת להקשיב לעצמך".
את חושבת שיש אנשים שחושבים שאת סנובית? בגלל שאת יפה ומצליחה ומבית טוב וכל זה.
"אני בטוחה שיש, בדיוק כמו שיש אנשים שאני בטוחה שהם סנובים ואז מתגלה שהם בכלל לא. החברים שלי בטח לא חושבים שאני סנובית".
ואם נחזור לנקודת ההתחלה - אם לא אופרה ולא משחק, אם היית עובדת במקצוע של אנשים אמיתיים, מה זה היה?
"וטרינרית. אני מאוד אוהבת חיות ויש לי גישה אליהן. זו אהבה ענקית שלי וכשיהיה לי בית משלי כמו שצריך, אז יהיו בו חיות מחמד מכל הסוגים. כלבים וחתולים ו..."
צ'יטה?
"לא, אבל כן הרבה שפנים. זה דבר כזה מתוק לגדל בבית".