אוגוסט האחרון, אמצע הקיץ. השחקן והקומיקאי איציק כהן חוזר מאוחר הביתה מהשתתפותו במחזמר "היירספריי", מוצף אדרנלין. "הלכתי לישון מאוחר, בחצות וחצי. קמתי כבר ב-3 וחצי בלילה, ויצאתי ליום צילום מאוד עמוס של 'פאודה'", הוא נזכר. "יום הצילום נמשך 14 שעות, בשמש בשיא הקיץ, אוגוסט, על גבעה. אני מדבר איתך על 8 סצנות עם מונולוגים בלתי פוסקים בערבית שוטפת. סיימתי את הצילומים בשן ועין. יצאתי לכיוון הבית, כדי להתארגן לצאת להצגה נוספת של 'היירספריי'. ותוך כדי, בדרך חזרה הביתה, פשוט התמוטטתי. אני אפילו לא יודע מה קרה שם. ידעתי שאני ממש לא בסדר. נשטפתי זיעה קרה מכף רגל ועד ראש. הדיבור נעשה מאוד מאוד רפוי. המוח כנראה נשרף לי. בקיצור, פיניתי את עצמי לחדר מיון בבית חולים איכילוב".
"הגעתי ב-20:00 למיון. זאת בזמן שב-21:00 אמורה לעלות ההצגה 'היירספריי', ואני מודיע להפקה שאני לא יודע מה קורה, אני במיון. ביקשתי מהרופאים לעשות לי בדיקה, לראות שזה לא שבץ ולא התקף לב. עשו לי CT ראש. בשעה 20:50 ברחתי מבית מהמיון להצגה 'היירספריי'. בלי ביטחון שמצבי הרפואי בסדר. בבית חולים אמרו לי: 'אתה משחרר את עצמך על דעת עצמך'. אמרתי: 'על דעת עצמי'. לא יכולתי לפעול אחרת כי 1,500 אנשים מחכים לי בקהל, ובית החולים נמצא פחות מ-200 מטר מהאולם. זהו. לא יודע מה היה שם, אבל זה היה לא טוב. זה עומס, בעיקר עניינים של עומס בטמפרטורות קיצוניות, ואני חושב שהמוח שלי קצת עלה באש באותו יום".
איציק כהן מגדיר מחדש את המילים טוטאלי ואינטנסיבי, ומקרה האשפוז הוא רק דוגמת קצה לכך. "הקריירה שלי כל השנים היא הספורט האתגרי היחיד שעשיתי בחיים שלי", הוא אומר בריאיון לוואלה! תרבות. "אם זה לרקוד ב'רוקדים עם כוכבים', אם זה להיות לוחם סומו או להנחות תכנית בישול 14 שעות ביום. הכל תמיד בתנאים נורא לחוצים".
יש שני גברים ישראליים שונים שהתפרסמו גם כדמות ביטחונית ולהבדיל גם בלבישת בגדי אישה: אחד הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק שכזכור הוסווה בבגדי אשה במבצע הצבאי "אביב נעורים", והשני הוא השחקן איציק כהן, שפרץ לתודעה בבגדי אישה כאחד מ"בנות פסיה" וזכה להצלחה בדמות חוקר שב"כ ב"פאודה". כבר בעונה הקודמת של הסדרה, הליהוק של כהן, המזוהה עם דמויות קומיות, לדמות השב"כניק גבי (קפטן איוב), היתה הפתעה גדולה וטובה - של הסדרה. התפקיד, שעבורו למד ערבית, הוכיח שהורסטיליות שלו מרשימה ממש. הסדרה כזכור הגיעה לשיאים רבים אליה, ובהם רכישה לשידור על ידי נטפליקס, זכייה כסדרת הדרמה הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה והופעה ברשימת סדרות השנה של הניו יורק טיימס. ב-31 בדצמבר היא צפויה לחזור לעונה שניה ומסקרנת ב-yes.
ב-1.1.2018, להלן למחרת בכורת העונה החדשה של "פאודה", תתקיים הבכורה התל אביבית של ההצגה "על מי ועל מה", בבית ציוני אמריקה. גם בה מככב איציק כהן. הדרמה הקומית נכתבה על ידי זוכה פרס פוליצר איאד אקטאר, תורגמה ובוימה על ישי משה נאור ולצד כהן משחקים בה אלמה דישי, מיכאל מושונוב ויסמין עיון. בהצגה מגלם כהן את אפזל המוסלמי הפקיסטני, אב לשתי בנות אשר בבעלותו חברת המוניות הכי מצליחה באטלנטה. הוא הגשים את החלום האמריקאי אבל יחד עם זאת מנסה לשמור על המסורת הפקיסטנית ממנה הגיע. הוא מוצא לבתו הבכורה זרינה, ללא ידיעתה, שידוך, ובכך מעורר בה מרדנות. בתגובה היא מסרבת להינשא ונאבקת במסורת, רוצה לכתוב ספר ולחיות את החיים.
ואם זה לא מספיק לכם, אז בעקבות השתתפותו ב"פאודה", קיבל כהן הצעה לתפקיד קטן במיני סדרה "מקמאפיה" שתעלה ב-BBC ב-1 בינואר. הסדרה מבוססת על רב המכר של מישה גלני, מוביל אותה השחקן הבריטי ג'יימס נורטון וישתתפו בו גם השחקנים הישראליים אושרי כהן, יובל שרף ואוהד קנולר. "כשפונה אליך במייל המלהקת של 'מלחמת הכוכבים' אתה לא אומר לה לא", אומר כהן. "יש לי שם רק תפקידון, בקושי 4 שורות, אפילו אין שם לדמות, קוראים לו 'אורח שיכור'. ולמרות שזה תפקידון, קיבלתי קראוון ענק. פה בארץ, לעומת זאת, הכל בתנאי קיצון, בקושי יש לך כסא לשבת עליו. הכל תמיד בלחץ, ויאללה, יאללה, יאללה. המילה הכי פופולרית בצילומים היא 'יאללה'. התנאים הקשים בארץ מחסלים אותך. אתה לומד לעבוד במהירות, לאלתר ולמצוא פתרונות שלא כתובים בשום מקום".
באילו תנאים קשים במיוחד של הפקה ישראלית נאלצת להתמודד?
"שיחקתי ב'גאליס', ובסצנה ירו בי, והייתי צריך ליפול ו'למות'. אין מזרון, אין כפיל. אתה צריך ליפול 15 פעמים, להתרסק, על הסלעים. אני מבקש שיביאו מזרון. אומרים לי: אין מזרון. מצלמים את זה מלמעלה ואין לנו עוד זווית. דברים כאלה כל הזמן קורים. אומרים אין, ואין ואין".
אחד מיוצרי הסדרה סיפר לנו, כי בעונה השניה של "פאודה" הדמות שלך, קפטן איוב, הופכת לרעה יותר. איך עובדים על דמות כזאת?
"קפטן איוב הוא דמות מאוד שנויה במחלוקת. אני לא מתייחס לדמות במונחים של טוב ורע. כשאסף ברנשטיין, שביים את העונה הראשונה, הציע את הליהוק שלי כולם הרימו גבה. הוא אמר, 'אני לא רוצה את הביטחוניסט הקלאסי', ומה שנוצר במפגש שלי עם קפטן איוב זה דמות שעושה עבודה מאוד קשוחה אבל עם המון אמפטיה ואהבה לנחקרים שלו. אני לא עובד על אכזריות ועל להיות רשע. אני פשוט נורא נאמן לתפקיד הזה. האיש הזה צריך באלף ואחת שיטות, גם בכפפות של משי וגם באגרופי פלדה, להציל חיי אדם".
איש שב"כ שראה אותך סיפר כי נדהם מכמה עבודת המשחק שלך מדויקת. נפגשת עם חוקרי שב"כ במסגרת התחקיר?
"לא נפגשתי עם אנשי שב"כ, אני לא עובד ככה. אני פחות בעניין של תחקירים על הדמות. אני יותר אינטואיטיבי. הדבר היחידי שמעניין אותי באמת זה להיכנס לדמות ממקום של מה הוא אמור להשיג, במקרה הזה של קפטן איוב הוא אמור להשיג הוצאת אמת מהנחקרים שלו. איך הוא עושה את זה? הוא כמו שחקן. הוא יכול להיות הכי מתוק והכי מפחיד באותה נשימה באותו רגע".
אתה מגלם דמות שמדברת בערבית ב"פאודה", ובמקביל מגלם דמות של מוסלמי בהצגה "על מי ועל מה". בעת בניית הדמויות בשני המקרים נעזרת באותו יועץ, עבד נטור. מה למדת על העולם הערבי והמוסלמי בעקבות העבודה על הדמויות האלה?
"מה שהדהים אותי זה שבכל העולם המוסלמי, לא משנה איפה המוסלמי נמצא - הוא מתפלל בערבית. לא משנה אם שפת המקום היא פקיסטנית או שהוא גר באזרבייג'ן. כולם יודעים את הבסיס של הקוראן, את התפילות בערבית. את זה לא ידעתי קודם".
מחקר מקיף שפורסם בשנה שעברה על ידי מכון "פיו", מצא שכמעט חצי מהיהודים הישראלים אומרים שיש לגרש או לסלק את הערבים מישראל (48%), וכשמונה מכל עשרה ערבים ישראלים (79%) אומרים שקיימת אפליה רבה בחברה הישראלית נגד מוסלמים. מה יחסך לכך?
"וכמה אחוזים מהערבים לא רוצים שאנחנו נהיה פה? זה לא משנה מי רוצה מה, העובדות הן בשטח. אני כל כך לא מתעסק בזה, אין לי מה להגיד בזה. אני לא איש פוליטי. אני שחקן שמגלם דמויות".
משה נאור, שביים את ההצגה, אמר לאיציק כהן שלתחושתו קיים חוזה בינו לבין הקהל שלו, לפיו אם הם באו לראות אותי אז אני חייב להצחיק אותם. "אני אמרתי לו: זה לא החוזה שלי, משה", אומר כהן. "החוזה שלי עם הקהל הוא שכשהם יבואו לראות אותי, ולא משנה מה הם יראו, הם יקבלו חוויה רגשית מלאה, שלא קשורה בהכרח בצחוק. זה החוזה היחידי שיש לי. אני חייב לציין שהעבודה עם משה היתה הכי מרתקת שהיתה לי אי פעם על דמות. הוא ישב עלי שלושה חודשים על כל מילה שאני אומר. זה היה מאוד אינטנסיבי ומלמד".
בהצגה "על מי ועל מה" מגלם כהן את אבי הדמות שמשחקת אלמה דישי. זו כבר פעם שניה שהם משחקים אבא ובת בתיאטרון חיפה. הפעם הקודמת היתה בהצגה "שלא תתעורר הילדה", לאחר שנכנס לתפקיד שגילם במקור משה איבגי. איבגי עזב את ההצגה לאחר תחקיר וואלה! NEWS שחשף את פרשת ההטרדות המיניות של איבגי, והתלונה הראשונה כנגדו במשטרה בגין מעשה מגונה מצד עובדת לשעבר בתיאטרון חיפה. "לאלמה ולי יש קארמה כזאתי. הוקפצתי לפני כמעט שנתיים להיות אבא של אלמה. אם בהצגה הקודמת היחסים היו ב-LEVEL אחד, הפעם היחסים בינינו מעמיקים", אומר כהן. "הקשר בינינו מרגיש באמת כמו אב ובת, כל הזמן. אני גם מדבר אליה כמו שאני מדבר אל הבת שלי באמת. אלמה והבת השניה שלי בהצגה, יסמין עיון, קוראות לי 'אבא' גם מחוץ לבמה. הדבר היחיד שבאמת מעניין אותי בכל מה שאני עושה זה אנשים. וכשאתה בקאסט כזה, עם אלמה, יסמין ומיכאל מושונוב, זו חוויה מעשירה. אני מרגיש שהרווחתי מעוד מ'על מי ועל מה'. משה נאור הצליח להוציא ממני המון".
התפאורה של ההצגה "על מי ועל מה" עושה שימוש בעגלה גדולה עם שני צדדים - מצד אחד מטבח ובצד שני דברים אחרים. העגלה מסתובבת, ומכיוון שהיא לא מספיק מקובעת, כשפותחים חזק את אחת הדלתות - העגלה זזה. באחת ההצגות, בסצנה הכי דרמטית בהצגה, שבה המשפחה כמעט מתפרקת ובתו שמגלמת אלמה דישי עוזבת. כהן קלט שהעגלה זזה, אז הוא פשוט עמד והחזיק את הבית. ברגע הזה נוצר דימוי יפה שלא תוכנן מראש - כמו שכהן השחקן מחזיק את התפאורה של הבית שלא תיפול, דמותו של כהן במחזה, אפזל, באמת מחזיק את הבית במובן הנפשי. אני אומר זאת לכהן, במהלך הריאיון הטלפוני, הוא מסכים עם הדברים, ובאופן מקרי והזוי, בדיוק בשלב שבו אנו מזכירים את התפאורה פוגש כהן ברחוב בתל אביב (בעודו בדרך לאימון כושר ליד שינקין) את מעצבת התפאורה של ההצגה. "אני לא מאמין, איזה צירוף מקרים מטורף", אומר כהן.
האם אתה דומה או שונה מהדמות שאתה מגלם, שכל כך משמעותי לה "להחזיק את הבית" גם במחיר של ביטול עצמי?
"אני מאוד שונה מהדמות שלי בעניין זה, ולכן התפקיד הזה היה כל כך מאתגר. אפזל אומר 'אני הקרבתי כל כך הרבה בשביל להחזיק את הבית הזה, בשביל לשמור על שתיכן שתהיו מאושרות'. אני לא בנאדם כזה. אני לא אקריב את כל החיים שלי בשביל משהו שהוא... אני לא מאמין בלבטל את עצמך. לא מאמין בזה. קשה לי נורא לראות אנשים שמבטלים את עצמם בשביל הזוגיות, בשביל הילדים, בשביל הבית, בשביל ההורים. זה יוצר אנשים מדוכאים, שבורים, שלא נמצאים בתוך עצמם אלא עסוקים בלרצות אחרים".
המנעד המשחקי שלך רחב מאוד, ומי שראה אותך ב"פאודה" מצד אחד וב"היירספריי" מצד שני יתקשה להאמין שזה אותו אדם.
"משה נאור הבמאי אמר לי 'כמה יישויות יש בתוכך!'. אמרתי לו 'אני לא יודע כמה'. אבל באמת גילמתי דמויות מאוד מגוונות מכל מיני צורות. המזל הגדול שלי שהקריירה שלי היא לונה פארק אחד שלם של תפקידים. שיחקתי מצד אחד את הקצב ב'כנר על הגג' ומצד שני שיחקתי את היטלר ב'המפיקים'. יש רק קו אחד מקשר בין הדמויות והוא אני. גם אם אני עושה את הרשע הוא תמיד יהיה אנושי וחביב. אני לא שופט את הדמויות שלי".
אתה מחובר לפן הפמיניסטי של המחזה, המעביר ביקורת על היחס הבעייתי של דת האיסלאם לנשים?
"בהחלט. בעיני להתייחס לנשים דרך הגוף שלהן זאת ההחפצה או המיזוגניה הכי קשה שיכולה להיות. יש עכשיו את ההתקוממות הכללית עכשיו עם קמפיין metoo. ובהצגה 'על מי ועל מה', מתחת לנושאי האיסלאם והדת, יש את הסיפור של איך מתייחסים לנשים. ועל זה הדמות של אלמה נלחמת, על איך מתיחסים לנשים. איך מתייחסים לנשים בעולם הערבי-המוסלמי, ואיך מתייחסים לנשים בעולם הישראלי-יהודי. אתה יודע, כל הסיפור עם הזמר ההוא (יונתן רזאל ש"ב) ששם סלוטייפ על העיניים, בשביל לא לראות אותן רוקדות, אבל הוא מסיר את הסלוטייפ כשהוא סופר את הכסף מהקופות שהן מביאות לו. אי אפשר לקחת יותר מ-50 אחוז מהעולם שמורכב מנשים ולנסות להעלים אותו, לטשטש אותו או למחוק את הזהות שלו. לא מבין את זה. ההצגה הזאת מדברת על כך שבמקום להיעשות יותר מודרניים ויותר נאורים, היחס לנשים הולך ונעשה יותר ויותר חשוך בעולם".