מאז שהכריז ב-2013 על פרישתו מעשייה קולנועית (כדי לחזור בשנה שעברה עם "לוגאן לאקי"), עסק סטיבן סודרברג בכמה פרויקטים מחוץ למסך הכסף. הוא כתב סיפור מתח בהמשכים בטוויטר, המחיז וביים את "The Library" אוף ברודוויי, היה שותף לעיבד את סרטו "חברה בתשלום" לכדי הסדרה "מאהבת בתשלום מראש" ועוד. העבודה הכי בולטת שלו בשנים הללו היא ככל הנראה הסדרה "The Knick" בכיכובו של קלייב אואן. סודרברג ביים, צילם וערך את שתי העונות של הסדרה, סיפור מעניין אך לא מדהים על ראשית ימיה של הרפואה המודרנית בניו יורק של ראשית שנות ה-20, שתחת ידיו של הבמאי המהולל ("טראפיק", "ארין ברוקוביץ'", סרטי "אושן 11") הפך ליצירה מרהיבה.
"פסיפס", המיני-סדרה החדשה שלו ב-HBO (בישראל ב-yes, HOT וסלקום TV), היא בעליל תולדה של החיפוש אחר דרכים חדשות לספר סיפור. סודרברג החליט לגולל את המעשייה הבאה שלו - חידת היעלמותה של סופרת ילדים מפורסמת בשם אוליביה לייק (שרון סטון) - באמצעות אפליקציה ייעודית. במסגרתה ניתן "לבחור את הדרך שלך בסיפור, לעקוב אחר נקודות מבט ודמויות שונות ולאתר רמזים שונים כדי ליצור את הגרסה של עצמך למסתורין". בין היתר מאפשרת האפליקציה לנבור במסמכים, אימיילים, גזירי חדשות וקטעי סאונד - כולם נהגו במיוחד לשם כך.
עניין הפרספקטיבות מהותי גם בעלילה עצמה. הספר הקלאסי שכתבה אוליביה עוסק בצייד עני שמנסה לצוד דוב מרושע, ואם הופכים את הספר הוא עוסק בדוב עני המבקש להגן על משפחתו מפני צייד מפלצתי. בסדרה הסיפור אמנם מוצג לנו רוב הזמן בצורה ליניארית, אבל בכל פעם המשקל נע אל דמות אחרת שדרכה אנחנו חווים את הכל באותו רגע. לא כולן חזקות באותה מידה, אם כי הן נעות בין הסולידית לבין הנהדרת. שתיים מהמוצלחות מקבלות את קדמת הבמה רק בישורת האחרונה של ששת הפרקים: פטרה ניל (ג'ניפר פרין, היא אביגיל אלפורד נטולת האף ב-"The Knick"), המנסה לנקות את אחיה מחשד לרצח, והבלש גדול המידות והעדין נייט הנרי (דווין רטריי, לנצח אחיו הבריון של קווין מקאליסטר ב"שכחו אותי בבית"), שמתעקש ללכת נגד כוחות גדולים ממנו.
אחת מאבני המוזאיקה הנחמדות של הסדרה היא דווקא השימוש בפרקטיקה שבדרך כלל היא נלוזה: פתיחה בסצנה עתידית שאחריה חוזרים בזמן כדי להראות מה הוביל אליה. "פסיפס" מזכירה לנו כאן איך הדבר הזה אמור להיעשות, שימוש שיש בו תכלית מעבר לגירוי מלאכותי של בלוטות הטעם, אלא כזה שמספק מידע משמעותי עתידי המאיר באור מסקרן ומעורר תהיות את מה שאנחנו רואים מעבר לו. כאשר העלילה נפגשת בסופו של דבר עם הרגע שראינו בהתחלה, התחושה שונה בתכלית מאשר בפעם הראשונה, וגם מועברת ונחווית אחרת.
הנקודה הרעננה הזו לא מאוד משקפת את "פסיפס" בכללותה, לפחות לא בעיבוד הטלוויזיוני שלה. בבסיסו של דבר מדובר ביצירה שגרתית מאוד, למרות סופה האמיץ יחסית, שלוקחת מבנה נרטיבי מוכר ולא עושה איתו משהו יוצא דופן. למעשה, אילולא האפליקציה ושמו של סודרברג, קרוב לוודאי שלא הייתה מותירה חותם כלשהו. הבימוי, הצילום והעריכה שלו אמנם נהדרים כמו תמיד, עתירים שוטים יפים ומעניינים (צילומים מזוויות לא מובנות מאליהן, התמקדות במקשיבים במקום בדוברים וכיו"ב), אולם אפילו הם נדמים חסרי השראה ביחס לפסגות המוכרות שלו. אם את "The Knick" - שכבר על הנייר יותר מעניינת מ"פסיפס" - סודרברג רומם לפסגות אסתטיות במשחקי בימוי מלאי השראה ובעיצובי צל ואור יפהפיים, הפעם הכל נדמה יותר סולידי. כאילו הוא נסמך לחלוטין על הפורמט האינטראקטיבי המקורי, בלי להזריק פנימה משהו מעבר. לא מדובר בסדרה רעה בשום אופן, שלא יהיה ספק. זהו סיפור מתח סולידי שיעביר לכם את הזמן בכיף בטיסה בת שש שעות, אבל בעיבוד הטלוויזיוני אין הרבה מעבר לכך.
סודרברג כנראה אהב את ההתנסות הזו, כי הוא עמל על שתי יצירות נוספות שיראו אור גם הן כאפליקציות. אפשר רק לקוות שאם גם הן יזכו לעיבודים טלוויזיוניים או קולנועיים יהיה בהם שאר רוח כלשהו, או לפחות ערך מוסף.
כל ששת פרקי "פסיפס" זמינים בשידור יומי החל מאתמול (שלישי) ועד שבת בשירותי ה-VOD של yes (תחת השם "מוזאיק"), HOT וסלקום TV. בלוויין היא משודרת בערוץ yes Oh במקביל לשידור בארה"ב מדי לילה ב-3:00, והחל ממחר ומדי יום חמישי היא תשודר גם בשידור שבועי ב-22:50. בכבלים היא משודרת מדי ערב ב-21:00 ב-HOT HBO.