כשארמי האמר נכנס לחדר המלון הברלינאי בו מתקיימים ריאיונות הקידום ל"קרא לי בשמך" בכיכובו, הוא מוצא כמה דפים על השולחן. אלה טפסי חוות דעת שיחצני הסרט חילקו במסגרת הנוהג הרגיל לעיתונאים הראשונים שצפו בו, כדי שימלאו אותו וכך ייתנו מושג על הלך הרוח לגביו. הכוכב האמריקאי לוקח אחד מהם, ועושה כאילו הוא משרבט עליו. "נראה לי שאתן שלושה מתוך חמישה כוכבים, סרט ככה-ככה", הוא אומר בצחוק.
אך האמת היא, שהלך הרוח לגבי הדרמה הזו אחרת לגמרי. מאז בכורתה האמריקאית במסגרת פסטיבל סאנדנס בינואר האחרון, והפרמיירה האירופאית שלה בפסטיבל ברלין חודש לאחר מכן, היא סוחטת מן המבקרים את כל הכוכבים שיש להם לתת. גם הממסד אוהב את "קרא לי בשמך", והשבוע קיבל ארבע מועמדויות לאוסקר, כולל בקטגוריות הסרט והשחקן הראשי, בה מועמד טימותי שאלאמה המשחק בצד האמר, ונוכח אף הוא בריאיון בחדר המלון.
שאלאמה מגלם כאן נער המבלה את חופשת הקיץ בווילה כפרית, אי שם באיטליה של שנת 1983, ועושה זאת בצוותא עם אמו הצרפתייה ואביו, פרופסור אמריקאי. האמר הוא עוזר המחקר של האב, צעיר מרשים ומוחצן המגיע למקום, מתחבר עם התיכוניסט המופנם ומעורר בו רגשות שלא ידע כי קיימים בו. הסרט עלה בארץ בסוף השבוע, וכך גם הצופים המקומיים יוכלו ליהנות מן הדרך מלאת האמוציות והחושים בה הוא פורש בפנינו את הסיפור הזה.
אחרי שהאמר מתיישב ומניח בצד את דפי חוות הדעת, הוא מבהיר שהעמדה שלו כלפי הסרט דווקא חיובית ביותר, בלשון המעטה. "עפתי עליו, פשוט עפתי", הוא אומר בריאיון לוואלה! תרבות. "זו אחת הפעמים הראשונות שאני שלם לחלוטין עם סרט בו השתתפתי. זה לא קורה לעתים קרובות".
אפשר להאמין כי הדברים של האמר לא נאמרו מן הפה אל החוץ. "קרא לי בשמך" הוא עד כה רגע השיא בקריירה שלו, שכללה לא מעט מהמורות ומפחי נפש. השחקן, בן 31, פרץ לראשונה בתחילת העשור ב"הרשת החברתית", בו גילם תפקיד כפול של התאומים קמרון וטיילר וינקלווס. בשנה שעברה הספיק להשתתף גם ב"יצורים ליליים" המוערך, אבל בתווך יש לו ברקורד הופעות בשלל סרטים מפוקפקים ומושמצים: "הפרש הבודד", "מראה מראה: הסיפור האמיתי", "שם קוד מ.ל.א.ך" וקטסטרופות אחרות.
למרות כל הכישלונות הללו, האמר המשיך לקבל עוד ועוד תפקידים ואפשרויות להמציא את עצמו מחדש, מה שהוביל את באזפיד לפרסם לפני חודשיים מאמר באורך של לא פחות מעשרת אלפים מילה, בו הועמד השחקן על המוקד ונטען כי קיבל את כל ההזדמנויות הללו אך ורק בגלל שהוא גבר סטרייט ולבן, אלא מה. בהמשך לכך, פרצה כמובן קטטת טוויטר, בסופה נטש הכוכב בטריקת דלת את הרשת החברתית.
גם ימיו של שאלאמה היו סוערים לאחרונה. הכוכב הפורץ, בן 22, הוא המועמד הכי צעיר לאוסקר בקטגוריית השחקן הראשי מאז 1939, ובכלל משלושת הצעירים בה בכל הזמנים, אך למרות היותו רך בימים, ניצב כאחד השחקנים העסוקים בהוליווד. השנה אפשר לראותו בשלל סרטים אחרים, למשל "ליידי בירד", שהתכבד גם כן במועמדות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. נוסף לכך, סיים להצטלם לא מכבר ל"יום גשום בניו יורק", סרטו החדש של וודי אלן, מה שמשך לעברו אש, ובסופו של דבר הוביל אותו לפרסם פוסט מתנצל באינסטגרם, ולהבטיח כי יתרום את הכנסותיו מן העבודה הזו לצדקה ולתנועות חברתיות כמו ה-"Time's Up".
לעומת זאת, במהלך המפגש במלון הברלינאי, נראו השניים נינוחים לגמרי, אולי עדיין בהשפעת חווית הצילומים בכפר האיטלקי. תחת שרביטו של הבמאי בן המקום, לוקה גואדנינו, נראה כי הם העבירו את אחת התקופות היפות בחייהם. "האוכל, הנופים, האנשים - בחיים לא נהניתי ככה", מכריז האמר. "היה תענוג לראות את כל החושניות שלוקה מפזר סביבו. זה נראה כאילו שהוא רוצה לעשות אהבה עם הכל, כולל ובעיקר האוכל. אני לא אשכח ארוחה שהייתה לנו בעיירה בשם אורזוני. אכלנו שם קילו של קוויאר לדעתי, וגם לא אשכח את המסעדה בעיר קרמה, בה צילמנו את רוב הסרט, ואת השף סטפאנו. קח אותי בחזרה לשם!".
בצד יין וספגטי, מציג "קרא לי בשמך" גם אפרסק, שהנער לוקח אותו למיטתו, ועושה עמו דברים שבדרך כלל לא עושים עם פירות בסרטים. זה אחד הרגעים היפים, החושניים והמדוברים כאן, וכמובן שאי אפשר לפגוש את שאלאמה בלי לדבר איתו עליו.
"דיברתי על זה עם לוקה במשך כמה שבועות", הוא אומר. "הסצנה הזו הייתה קיימת בתסריט ולא התכוונו להוריד אותה, אבל היה לנו דיאלוג על כך שאולי יהיה קשה להמחיש אותה בצורה אמינה, וזה עלול לערער את הקהל. סיכמנו שנצלם את הקטע הזה, אבל אם הוא לא ייצא אמין - נחתוך אותו. הקיום שלו לא היה משהו של ייהרג ובל יעבור. בסופו של דבר עשינו שני ניסיונות, וכבר בשני הרגשנו שהוא מספיק טוב בשביל הסרט".
יש בסרט גם סצינות מיניות שלא קשורות לאפרסקים, אלא בין אדם אחד לאחר. איך עבדתם עליהן?
שאלאמה: "לוקה לא התייחס אליהן כסצינות מיוחדות, אלא כמו לכל סצינה אחרת. בהתחלה חשבתי שזה ילחיץ אותי, אבל זה הרגיע אותי. התנהגנו כאילו שסצינות הסקס הן סצינות של ארוחת ערב".
האמר: "התייחסתי לסצינות הללו כאילו שהיו רגילות לגמרי, חוץ מזה שהייתי ערום. הנה, קבלת את הכותרת שלך!".
אתה באמת לא לובש הרבה בגדים בסרט. גם מחוץ לחדר המיטות, אתה בדרך כלל בלי חולצה, לכל הפחות.
האמר: "אף פעם לא הייתי עירום כל כך. בהתחלה הייתי לחוץ מכך, זה נראה לי פולשני, אבל אז הבנתי שזה נורמלי לגמרי: באותו זמן, בקיץ האיטלקי של שנות השמונים, הלכו עם מכנסיים קצרים מאוד ובלי חולצה. ולמה בעצם ללבוש חולצה כשחם כל כך? אם חם, בוא נוריד את הבגדים. זה הדבר הכי הגיוני שיש".
לא פחות מעניין ממה שהשחקנים פושטים, הוא מה שהם עונדים. גם האמר וגם שאלאמה יהודים במוצאם, וכך גם הדמויות שהם מגלמים, דבר המשחק תפקיד מרכזי בסרט, עד כדי כך שהוא נבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים לפני כחודש. במהלך העלילה הצעיר האמריקאי מתייחס ליהדותו לא פעם, וגם מתהלך לכל אורך הדרך עם שרשרת מגן דוד, מה שגם הנער שבצדו מתחיל לעשות בשלב מסוים.
"אחת התכונות המאפיינות של הדמות בגילומי היא מוחצנות וביטחון עצמי, והמגן דוד הוא ביטוי לכך", אומר האמר. "הוא יודע שהוא אחד היהודים היחידים בסביבה, שחוץ ממנו כמעט כולם בכפר נוצרים, אך הדבר לא מונע ממנו להסתובב כשרק השרשרת הזו לחזהו. היהדות היא גם אמצעי תסריטאי שמאפשר לקרב בין שני הבחורים. זה משהו שהם חולקים יחדיו, זו עוד שכבה של מערכת היחסים ביניהם".
שאלאמה: "מגן הדוד משמש להחצין גם תהליכים שעוברים על הדמות בגילומי. בהתחלה הנער מתבייש לענוד את השרשרת, אבל בעקבות התחממות היחסים עם חברו החדש, הוא מושפע ממנו ומתחיל ללכת איתה גם כן. זה מסמל את הביטחון העצמי הגובר שלו ואת השלמתו עם עצמו, עם זהותו ועם המקום שלו בעולם, וכמובן גם את ההתקרבות שלו לאורח שהגיע לכפר".
אחד הדברים הבולטים בתיאור היחסים בין הדמויות שלכם, זה מה שלא בולט בהם. כלומר, לא עושים פה עניין מכך שמדובר בסיפור אהבה בין שני גברים. מציגים זאת כמו כל אהבה אחרת.
האמר: "זה בדיוק מה שחשבתי בפעם הראשונה בה קראתי את התסריט. אמרתי לעצמי: הו, הנה, סוף סוף סיפור אהבה יפהפה בין שני בני אדם, ואף אחד לא צריך לשלם מחיר על זה שהוא הומו. אף אחד לא נהיה חולה, אף אחד לא מקבל מכות מרדנקס, אף אחד לא מגלה שהמשפחה שלו מתנכרת לו. להפך: המשפחה של הנער מעניקה לו תמיכה מלאה. אבא שלו, בגילומו של מייקל סטולברג, הוא דמות למופת, והלוואי שכולנו נהיה כאלה. למדתי מהסרט הזה על אבהות יותר מכל מה שלמדתי מהניסיון שלי כאבא בעצמי".
הסרט מבוסס על ספר של אנדרה אסימן, אותו עיבד לקולנוע ג'יימס אייבורי הוותיק, בן 89, שקיבל על כך מועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט המעובד. בכך הפך אייבורי למועמד הכי מבוגר אי פעם בתחרות (יחד עם היוצרת התיעודית אנייס ורדה, שזכתה אף היא לכבוד השנה).
שאלאמה מספר כי נפגש עם אייבורי עוד בשלב הראשון של ההפקה ומאז הייתה להם עוד שורה ארוכה של פגישות. "היה מדהים לעבוד בצד אגדה שכמותו", הוא אומר. "עברנו על התסריט כדי לוודא שאנחנו באותו ראש, אבל דיברנו גם על דברים אחרים, למשל 'זיכרונות אהבה בפירנצה' וקלאסיקות אחרות שהיה מעורב בהן בעבר".
הכישרון הצעיר התגלה לראשונה כפין וולדן בסדרה "הומלנד", ולפני הפריצה הגדולה שלו השנה הספיק גם לגלם את בנו של הגיבור ב"בין כוכבים" לפני ארבע שנים. הופעתו ב"קרא לי בשמך" הפכה אותו לאחד הכוכבים הלוהטים שהיו בהוליווד זה מזמן, ועוד לפני המועמדות לאוסקר סידרה לו את פרסי השחקן הראשי מטעם גילדות המבקרים של ניו יורק ולוס אנג'לס.
אחת הסיבות להערכה הזו היא סצנה יוצאת דופן ומשוחקת להפליא, שלא נגלה עליה יותר מדי מחמת חשש לספוילרים, אך נאמר כי היא מורכבת בעיקר מתקריב ארוך על פניו הבוכיות של השחקן. "המזל שלי הוא שלוקה לא סיפר לי עליה הרבה מראש", הוא מודה. "הוא חשף את התוכנית לצלם אותה כך רק בתחילת הצילומים. בדיעבד, אמרתי 'הולי שיט, אם הוא היה מספר לי את זה שבועיים קודם, אני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה".
אם הדמויות היו נפגשות בימינו ולא ב-1983, סיפור האהבה שלהם היה מתפתח אחרת?
האמר: "היום הן פשוט היו מתחברות בגריינדר, מעבירות סטוץ של לילה אחד ולא מתראות יותר לעולם".
