המחלוקת סביב "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
סרטו של מרטין מקדונה נחשב הפייבוריט המוביל לזכייה באוסקר. יש לו תמיכה מן הסקטור הכי חשוב באקדמיה, השחקנים, יש באמתחתו שלל זכיות בפרסים קודמים אחרים המעניקים לו מומנטום, ויש לו גם בעיה שעלולה לעצור את המירוץ המטורף שלו: קטגורים רבים הטוענים כי הוא צבוע וגזעני ומקפידים כמובן לשטוח את טענותיהם ברשת.
בישראל, בה הרגישות לנושא האלימות המשטרתית והגזענית הממסדית הרבה פחות גבוהה, הפצת הסרט עברה בשקט, אבל בארצות הברית מתנהל סביבו דיון סוער כבר כמה שבועות. מבקריו טוענים כי הוא מתייחס בצורה אפולוגטית מדי לדמות השוטר הגזען המככבת בו, וחמור מכך - כלל לא מתעניין בקורבנות השחורים של הברוטליות הגזענית שלו. הם מוסיפים גם כי הסיבה שחלק ניכר מן המבקרים ומחברי האקדמיה לא מבחינים בכך היא היותם לבנים פריבילגים שפגמים אידיאולוגיים שכאלה תמיד חולפים להם מעל הראש.
סביר להניח שככל שהטקס יילך ויתקרב, כך יתעצם גם קמפיין ה"תחשבו פעמיים לפני שאתם נותנים לו אוסקר". צריך לזכור כי בעבר, למהלכים דומים בהחלט היתה השפעה. "התבגרות" נהנה מסטטוס של פייבוריט לזכייה עד שהחלו להתפרסם כתבות המאשימות אותו בפריבילגיות יתר וביחס מבזה לדמויות היספניות, ו"לה לה לנד" איבד את הכתר ברגע האחרון גם מפני שטענו כי הוא מצייר מצג שווא גזעני, פטרוני ומטעה כאילו שהלבנים הצילו את הג'אז, ובכך ביטל את חלקם ההיסטורי של מוזיקאים שחורים. בקיצור: "שלושה שלטים" צריך לעבור עוד שלוש מאות מכשולים ושלושת אלפים סערות רשת בדרך לפסלון.
העבר האפל של גארי אולדמן
ג'יימס פרנקו הודר מקטגוריית השחקן הראשי על רקע תלונות כי הטריד בעבר מינית. קייסי אפלק, שזכה בה בשנה שעברה ועל כן היה אמור לשמש על פי המסורת כאחד המגישים בטקס, הודיע שלא יעשה זאת, ברקע תלונות דומות. אך גם בלי שניהם, יש השנה עננה סביב הקטגוריה היוקרתית: גארי אולדמן, המגלם את צ'רציל ב"שעה אפלה", נחשב מועמד ודאי לזכות בה, וההיסטוריה שלו גדושה אירועים שונים במחלוקת, המעוררים בשבועות האחרונים מבקרים רבים ברשתות החברתיות ובקהילת הקולנוע.
התקרית החמורה ביותר בהקשר של אולדמן צצה מחדש לאחר שבמהלך עונת הפרסים, ענד על דש המקטורן שלו סיכה של תנועת Time's Up. היו שראו בכך צביעות, שכן לפני 17 שנה, זוגתו דאז דוניה פיורנטינו הגישה תביעת גירושים בה טענה כי השחקן הבריטי, בן 43 בזמנו, תקף אותה באמצעות שפופרת הטלפון בביתם, וחנק אותה לעיני ילדיהם הקטנים. השניים ניהלו מאבק חריף ביניהם על המשמורת עליהם, בו ניצח לבסוף הכוכב.
בכתב התביעה אף נטען כי אולדמן הודה בפני אשתו שנהג לבזבז אלפי דולרים מדי סוף שבוע על אלכוהול ונערות ליווי בטרם הכירו. השחקן הודה בעצמו בחולשתו לטיפה המרה ואף היה חבר בקבוצות גמילה שונות לאורך השנים, לאחר שנתפס נוהג בשכרות בתחילת שנות התשעים.
שערורייה טרייה יותר בהקשר של אולדמן התרחשה ב-2014, במסגרת ריאיון שהעניק למגזין פלייבוי. הכוכב הבריטי יצא במהלכו להגנת אלק בולדווין, שתקף צלמים וכינה אחד מהם "מתרומם מוצץ זרגים", וצידד באמירותיו האנטישמיות של מל גיבסון. "ביל מאהר אמר השנה לסת' מקפרלן 'חשבתי שיתנו לך שוב להנחות את האוסקר, אבל במקום זה לקחו לסבית'. הוא יכול לומר דבר כזה. זה פחות פוגעני ממישהו שקורא לאדם אחר 'מתרומם'? אני לא מבין את זה", הצהיר בזמנו.
בהקשר של גיבסון, הוסיף אולדמן: "הוא היה שיכור כשאמר את הדברים שלו, אבל כולנו אמרנו דברים כאלה. כולנו כאלה צבועים מזורגגים. זה מה שאני חושב. השוטר שעצר אותו אף פעם לא אמר 'כושי' או 'יהודי מזורגג'? מל נמצא בעיר שנשלטת על ידי יהודים ואמר את הדבר הלא נכון, מכיוון שהוא נשך את היד שמאכילה אותו - אבל הוא לא באמת זקוק לה כדי שתאכיל אותו יותר. אבל איזה יהודי במשרד כלשהו לא הסתובב יום אחד ואמר 'הגרמני המזוגג הזה'? כולנו מסתתרים מאחורי תקינות פוליטית. הצביעות הזאת משגעת אותי".
אולדמן התנצל מאז על הדברים, בין היתר בתוכנית האירוח של ג'ימי קימל. "אני לא מעודד את השימוש במילים כאלה
אני דמות ציבורית וצריך לשמש דוגמה והשראה. אני חרא בן 56 וצריך להיות טוב יותר", אמר. ההתנצלויות הללו עדיין לא משכנעות את מתנגדיו הקולניים הרבים, שליוו את כל אחת מהזכיות הרבות של השחקן לאורך עונת הפרסים באזכורים לכך שמדובר ב"גזען אנטישמי ומכה נשים".
אגב, באותו ריאיון מפורסם, היה לאולדמן גם מה לומר על הצביעות של האקדמיה האמריקאית לקולנוע: "אם אתה לא מצביע ל'12 שנים של עבדות', אוטומטית מגדירים אותך כגזען" הצהיר אז, ובחודש הקרוב בטח יהיו מי שיקפידו להזכיר לחברי האקדמיה את האמירה הזו.
הרקורד השנוי במחלוקת של קובי בראינט
סרט האנימציה הקצר הוא בדרך כלל הקטגוריה האחרונה שמקוממת מישהו או אפילו מושכת תשומת לב כלשהי, אבל השנה זו אופרה אחרת. הסיבה לכך היא שבין המועמדים בה ניתן למצוא את "כדורסל יקר", מכתב אהבה לכדור הכתום באורך שש דקות, עליו חתום כתסריטאי וכמפיק לא אחר מאשר קובי בריאנט - אחד הכדורסלנים הגדולים בתולדות הלוס אנג'לס לייקרס ולכן גם דמות נערצת בהוליווד, אבל גם אדם שהואשם בעבר באונס.
הפרשה החלה לפני כ-15 שנה, ועבור מי שכבר שכח הנה הפרטים: בקיץ 2003, צעירה בת 19 מקולורדו, שעבדה במלון מקומי, טענה כי בריאנט תקף אותה בו ואנס אותה. הכדורסלן הכחיש והפרשה לא הבשילה לכדי תיק פלילי שכן המתלוננת סירבה להעיד במשפט. עם זאת, היא הגישה נגדו לאחר מכן תביעה אזרחית, שנסגרה מחוץ לכתלי בית הדין, וכוכב הלייקרס פרסם התנצלות פומבית, אם כי מבלי להודות באישום האונס.
באקלים הנוכחי, סביר להניח שהפרשה הייתה מתפתחת אחרת, אך בזמנו מעמדו של בריאנט לא נפגע, והוא המשיך בשלווה לכמה מן השנים הנוצצות בקריירה שלו. כיום, כמובן, התגובות אחרות ואף שעברו כבר 15 שנה, היו שהקפידו להזכיר את העבר המפוקפק של המועמד לפרס. מיד לאחר הכרזת המועמדויות, התמלאה הרשת ציוצים כמו "בריאנט נכנס לרשימה של אנשים שגם קיבלו מועמדות לאוסקר וגם האשימו אותם באונס", "אני מאמין לצעירה שהתלוננה נגדו, ובשתיקה שלנו אנחנו שותפים לפשע שלו", "כל הזמן מדברים על כך שהמתלוננות הורסות לגברים את הקריירה, אבל העובדה שקובי ממשיך לצאת בשלום מוכיחה שזה לא כך", וכיוצא בזאת. סביר להניח כי לו המועמדות היתה בקטגוריה קצת אטרקטיבית יותר, הטוויטר היה סוער עוד יותר.
סערת השותפים המקצועיים של וודי אלן
בניגוד לאנשי תרבות אחרים, שעברו בפרק זמן קצר מכוכבי ענק לדמויות מוקצות בתוך גל החשיפות של החודשים האחרונים בהוליווד, ההאשמות בעניינו של וודי אלן ליוו אותו לאורך 25 השנים האחרונות, ולא מנעו ממנו להמשיך ולעבוד עם טובי השחקנים ההוליוודיים.
כזכור, כבר ב-1992 האשימה דילן פארו, בתם המאומצת של אלן ואשתו דאז מיה פארו, את הבמאי בתקיפה מינית שהתחוללה בעליית הגג של בית אמה, עת היתה בת שבע.
אלן הכחיש את ההאשמות מכל וכל, ושתי חקירות התנהלו בנושא. אחת של משטרת קונטיקט, שנסגרה אף שהוכחה עילה מספקת לחקירה פלילית מחשש ש"תיגרם טראומה לדילן", וחקירה נוספת של המחלקה הסוציאלית במדינת ניו יורק שלא העלתה ראיות ונסגרה אף היא.
הבמאי סירב בזמנו לבדיקת פוליגרף במשטרת קונטיקט, ושכר מכון פרטי - שאת תוצאותיו סירבה המשטרה לקבל. לאורך החקירה הוא אף שינה מספר גרסאות שסתרו את ממצאי ה-DNA שנמצאו בעליית הגג.
ב-2014 פתחה דילן פארו את הסיפור מחדש עם מכתב ארוך שפורסם בניו יורק טיימס, ובו גוללה מחדש את פרטי המקרה. אף שהמכתב עלה לכותרות, הקולנוען הוותיק המשיך להכחיש ולעבוד כרגיל, עד שבשיאו של קמפיין MeToo# תהתה בתו שוב מדוע איש אינו מאמין לדבריה. התגובה הפעם הייתה חריפה ומהירה.
שחקנים כמו אלן פייג', גרטה גרוויג, מירה סורבינו, רבקה הול, רייצ'ל ברוסנהאן, קולין פירת ומריון קוטיאר התנערו מן היוצר הוותיק והתחייבו לא לעבוד עמו בעתיד. חלקם, ובראשם טימותי שאלאמה המועמד לאוסקר על משחקו ב"קרא לי בשמך" ומשתתף גם בסרט החדש של אלן, הודיעו כי יתרמו את משכורתם מהעבודה עמו לארגונים לזכויות נשים. גם מפיקים וארגוני שחקנים הביעו כוונה להימנע מעבודה עתידית עם הבמאי, ונדמה כי הקריירה ההוליוודית שלו קרובה מאי פעם לסופה.
אמנם אלן לא מועמד בעצמו לפרס כלשהו השנה, וסרטו הכושל "גלגל ענק" לא קיבל מועמדות בשום קטגוריה, ובכל זאת העננה סביבו תלווה את הטקס, שכן יהיו נוכחים בו לא מעט משותפיו לאורך השנים: לא רק שאלאמה, שאמנם טרח לכפר פומבית על חטאיו ובכל זאת יהיו שישאלו אותו למה מלכתחילה הסכים להצטלם לסרט של הבמאי למרות שההאשמות נגדו היו ידועות, אלא גם סאלי הוקינס ("צורת המים") ומריל סטריפ ("העיתון"), המועמדות בקטגוריות השחקנית הראשית, שעבדו עם הבמאי בעבר וטרם התבטאו בעניין. אין ספק שבחודש הקרוב, הרשתות החברתיות ידאגו להפעיל עליהן לחץ כדי שיעשו זאת עד ערב האוסקר.
הסודות מאחורי "אני, טוניה"
24 שנה לאחר שמקורביה של המחליקה על הקרח טוניה הרדינג תקפו את יריבתה העיקרית ננסי קריגן והשביתו אותה מפעילות לזמן קצר אך קריטי, הפרשה המטורפת הזו ממשיכה לתפקד כמתנה שלא מפסיקה לתת. השנה נעשה עליה הסרט המענג והמרתק "אני, טוניה", המועמד לאוסקר בקטגוריות השחקנית הראשית (מרגו רובי), שחקנית המשנה (אליסון ג'ני) והעריכה, וקמפיין הקידום שלו סיפק כמובן שלל תקריות ותהפוכות, כיאה לסיפור עליו מבוסס.
בין השאר, היחצ"ן של הרדינג התפטר לאחר שהיא דרשה מעיתונאים לחתום על סעיף לפיו הם יידרשו לשלם לה פיצוי אם יציגו בפניה שאלות מביכות על העבר שלה, אבל אז הלכה וענתה עליהן מעצמה ביוזמתה. לאחר שבמשך שנים הכחישה כל מעורבות לתקיפה וטענה כי לא היה לה מושג שבן זוגה וחברו הקרוב מתכננים להוציא אותה לפועל, הודתה לראשונה בריאיון טלוויזיוני כי אכן שמעה אותם מתכננים משהו. נוסף לכך, גם קריגן נכנסה לקלחת והצהירה בתקשורת האמריקאית כי לא תצפה בסרט שכן היא עסוקה בלחיות את חייה.
מי יודע מה עוד יקרה ומה עוד נגלה לקראת טקס האוסקר, אבל דבר אחד כמעט בטוח: הרבה סודות עסיסיים מסתתרים מאחורי הסרט הזה.
ההדרה של "וונדר וומן"
חששות רבים ריחפו מעל האקדמיה האמריקאית לקולנוע לפני פרסום המועמדויות לאוסקר הקרוב. לאחר שבשנים האחרונות הואשמה בהדרת נשים ושחורים, נדרשו חבריה לספק גיוון גדול יותר של מועמדים שיסמלו את השכבות השונות בחברה האמריקאית. מועמדויות המשחק לדנזל וושינגטון, אוקטביה ספנסר, מרי ג'יי בלייג' ודניאל קאלויה, כמו מועמדות הבימוי לגרטה גרוויג ומועמדויות על כתיבה, הפקה ובימוי לג'ורדן פיל, השקיטו את מרבית המבקרים שביקשו לנעוץ שיניים באקדמיה האליטיסטית - אבל למחפשי התקינות הפוליטית אין באמת ואקום.
וכך, מאז פרסום המועמדויות, קובלים טורי דעה בחלק מאתרי הבידור האמריקאים וכמובן גולשים ברשתות החברתיות, על היעדרו של "וונדר וומן" מרשימת המועמדים לסרט הטוב ביותר השנה. הקולות הללו צפויים להתגבר במהלך השבועות הקרובים, ועמם ההאשמות על שוביניזם של חברי האקדמיה והניתוק שלהם מהציפייה להעניק ביטוי ליצירות בכיכובן וביצירתן של נשים.
יש לציין כי לפחות טכנית, "וונדר וומן" ענה על כל הצ'ק ליסט התיאורטי של האוסקר: להיט הענק זכה לשבחים כמעט מקיר לקיר מטעם המבקרים, ולאהבה גדולה מצד הקהל ברחבי העולם. מדובר לא רק בסרט גיבורת העל המשמעותי הראשון אי פעם, אלא בכזה שהגיע בתזמון מופלא עם עליית טראמפ לשלטון וצעדת המיליון של נשות ארצות הברית - והיווה עבור רבות סמל של המאבק לשוויון.
עם זאת, גם הוא לא הצליח לשבור את תקרת הזכוכית. סרטי קומיקס סבלו מאז ומתמיד מתדמית "לא רצינית" שהובילה להדרתם מהקטגוריה היוקרתית ביותר באוסקר. זכור במיוחד המקרה של "האביר האפל" בשלהי העשור הקודם, שבעקבותיו החליטה האקדמיה להגדיל את מספר המועמדים בקטגוריה בניסיון להעניק ביטוי לסרטים מז'אנרים מגוונים יותר. גם זה לא עזר, ובעשור שחלף מאז, לא הצליח אף סרט מסוגו להתברג לרשימה הזו. "וונדר וומן" אמנם זיקק את מהות הזמנים שעוברים עלינו עם סיפור נשי על נשים מאת במאית ובכיכובה של אישה - אבל עבור הפרסים שמהללים מצוינות קולנועית, מתברר כי זה עדיין לא מספיק כדי להצדיק מקום לצד הגדולים באמת, והחסידים שלו בוודאי ימשיכו להתקומם על כך עד ערב האוסקר.
הצל של פאשלת המעטפות
גם אם כל הסערות הנ"ל יישארו על אש קטנה, גם אם המי ומי יגיעו לטקס האוסקר שלווים ומחויכים וגם אם הוא יתקתק ויתנהל על מי מנוחות - בכל זאת המפיקים שלו יישארו מתוחים להחריד עד הרגע האחרון ולא יירגעו עד שכולם יילכו הביתה. הסיבה לכך, כמובן, היא שלראשונה אי פעם השאלה הגדולה אינה איזה שם יישלף מן המעטפה בה יאחזו מגישי ומגישות הפסלון לסרט הטוב ביותר, אלא האם בכלל יקבלו מעטפה נכונה.
לאחר הפאשלה ההיסטורית בשנה שעברה, נקטו המארגנים בשורה ארוכה של רפורמות כדי לוודא שהטעות לא תחזור שנית. לא נלאה אתכם בכל הפרוצדורות החדשות, אבל נציין רק אחת, בסיסית ופשוטה, שאם היתה תקפה בשנה שעברה, הבלגן היה נחסך מאיתנו: הוראה האוסרת על כל העובדים המעורבים בעניין להשתמש בסמארטפונים ולהעלות במהלך הטקס פוסטים ברשתות החברתיות, מה שיסיח את דעתם מעבודתם.
אם כך, מסתמן שלשם שינוי תהיה הפעם התאמה מוחלטת בין זהות המנצחים האמיתיים והשמות שיוכרזו על הבמה. השאלה היחידה היא איך אמריקה תגיב לכל אחת ואחת מן הזכויות הללו, וההימור שלנו זהה לתחזית מזג האוויר לסוף השבוע הקרוב בישראל: הכינו מטריות, יהיה סוער!
