בפברואר השנה פרסמנו את הביקורת הזאת על הקומדיה הזו של ערוץ 4 הבריטי, בתקווה שגוף שידור כלשהו בישראל ירכוש אותה. מאז עברו עשרה חודשים תמימים, "נערות דרי" ("Derry Girls") הפכה לקומדיה החדשה הכי מצליחה של ערוץ 4 בחמש השנים האחרונות ולקומדיה הכי נצפית באירלנד - עלילתה מתרחשת בצפון אירלנד - מאז שהחלו מדידות המדרוג ב-2002. בשלב מאוחר יותר השנה זכתה בפרס הקומדיה הטובה ביותר במקבילה האירית של פרסי האמי, וכן נבחרה בסקר גולשים של מגזין "Radio Times" הבריטי כקומדיה הטובה ביותר על המסך - לא פחות מ-462,946 הצביעו לה.
עכשיו סוף סוף היא מגיעה גם לישראל. החל מיום שישי, 21 בדצמבר 2018, תוכלו לצפות בששת פרקי העונה הראשונה בנטפליקס, עם תרגום לעברית והכל. נותר רק לקוות שהעונה השנייה, שסיימה את צילומיה לאחרונה וצפויה להגיע למסך הבריטי בחודשים הקרובים, לא תשתהה כל כך הרבה זמן כמו קודמתה.
השם הרשמי והמלא של העיר דרי בצפון אירלנד הוא לונדונדרי, אבל אף אחד לא קורא לה כך. זה נכון עכשיו וזה היה נכון שבעתיים לפני שנחתם הסכם "יום שישי הטוב" בין אנגליה לצפון אירלנד ב-1998. בימים המתוחים של איבה ואימה בין שתי הארצות, המילה לונדון בשם של עיר אירית הייתה לא פחות מהתרסה. הוונדליסטים שבנערי דרי הקפידו למחוק את שם הבירה האנגלית משלטי עירם, ונערות דרי לא קיבלו בסבר פנים יפות דודן אנגלי קלוש שהגיע לביקור ואז הושאר מאחור על ידי אמו ללא ידיעתו. "wee English fella", כך כונה כלאחר יד הצעיר האומלל בפי כולם, וכאשר הגיעה העירה נערה שאינה אירית ומצאה אותו מושך, כי כזה הוא על פי הסטנדרטים המקובלים ביתר העולם, עבור הנערות הללו הייתה זו הוכחה ניצחת שהיא שקרנית מטבעה ובוודאי מסתירה סוד איום. הרי לא ייתכן שמישהו תחשוק בבחור האנגלי הקטן הזה.
ככה זה בדרי וב"נערות דרי", הסדרה הקומית המעולה החדשה של ערוץ 4 הבריטי, שהפכה להצלחה מסחררת וחודשה במהירות לעונה שנייה. העולם הזה מבוסס בחופשיות על חייה של יוצרת הסדרה, ליסה מקגי, בשנות ה-90 של העיר הצפון-אירית, כשהשנאה כלפי האנגלים והפרוטסטנטים הייתה יוקדת וה-IRA אהב לפוצץ דברים. גיבורת הסדרה היא ארין (סרשה-מוניקה ג'קסון), בת 16 ששואפת להיות כותבת ואוחזת במנעד מרשים ואלסטי של פרצופים היסטריים. היא חיה עם הוריה, אחותה התינוקת, סבה (איאן מקאלהיני, הוא בריסטן סלמי מ"משחקי הכס"), אחותה המעופפת של אמה ובתה הגרועה אף יותר, אורלה. מלבד בת דודתה היא מסתובבת עם מישל המורדת וקלייר האידאליסטית-כמיטב-יכולתה. כולן - כולל הבחור האנגלי הקטן, שלא יכול להישלח לבית הספר לבנים כדי שלא יהרגו אותו - לומדות בתיכון הקתולי שבראשו האחות מייקל הרחומה ("אני יודעת עד כמה מבחנים חוזרים יכולים להיות מפחידים, אז אם מישהי מרגישה חרדה או דאגה, או אפילו אם אתן סתם רוצות לדבר, בבקשה, בבקשה, אל תבואו לבכות אצלי").
עונג קבוע הנלווה ל"נערות דרי" הוא המבטא האירי המתנגן, שאיכשהו הופך את הכל ליותר מצחיק. כך גם החיבה הגדולה של כולם למילה "wee", ההתעקשות שג'יימס הדודן הוא הומו חרף הכחשותיו (כי הוא לא), העובדה שבקביעות אינן מבינות מה הוא אומר עם המבטא האנגלי הזה שלו, האיבה היוקדת של הסב לחתנו למרות שנראה כי הוא האיש הכי שפוי באזור, וכמובן גלגולי העיניים של האחות מייקל. לאלה ניתן להוסיף משחק נלווה שבמסגרתו תוכלו לנסות לנחש מי מקרב בנות ה-16 האלה מגולמת על ידי בת 31 (!).
כמתבקש מנטיעתה של הסדרה בזמנים נושנים, יש בה ממד נוסטלגי שמקבל משנה תוקף בעזרת מוזיקה מהתקופה, ג'ינסים משופשפים מכל עבר, אזכורים ל"ספרות זולה", למקולי קלקין שאולי מתגרש מהוריו (ושייתכן כי ארין הכירה אותו במחנה הקיץ וכי הוא פרוטסנטי נקלה) וכן הלאה. אבל בניגוד להתרפקות שניתן למצוא בהרבה סדרות אחרות, "נערות דרי" לא מקנה תחושה של ערגה. אפשר שזה בשל מיקומה באזור הנפיץ, המעלה כמה סוגיות שישראלים יוכלו להזדהות עמם בקלות, דוגמת התראות על מטענים חשודים בדרך לבית הספר או העבודה או הקוסמטיקאית; וגם פחות מוכרים, כמו גילוי גבר זר שהתחבא בתא המטען של הרכב בדרך אל הגבול האנגלי.
סביר יותר להניח שהסיבה המרכזית למינון הנוסטלגיה הצנוע היא קצב הבדיחות הרצחני. הוא משאיר מעט מאוד מקום לגעגועים, ובעיקר הופך אותה לאחת הסדרות הכי מצחיקות על המסך, אף שמדי פעם ניתן להיתקל במהלכים קומיים מעט שחוקים. אלה פשוט ארבע בנות (ובחור אנגלי קטן) שמסתבכות בהרבה יותר מדי צרות מטורללות, ומואשמות חדשות לבקרים בפשעים כמו אחריות למותה של אחת ממורותיהן, שריפה של חנות מקומית, עדות כזב של מריה הבוכה כדי להתחמק ממבחן וכיו"ב. עלילות פסיכיות מעין אלה מתובלות בשורה בלתי נדלית של בדיחות מבריקות ממש ומצחיקות בקול רם.
גם אם נראה שמתוך עיקרון ובמודע "נערות דרי" נמנעת רוב הזמן מדביקות ורגשנות, יש בה תום שמהווה חלק גדול מקסמה. בדקות הראשונות של הסדרה, בדרכן לבית הספר מגלה קלייר שבניגוד לסיכום ביניהן, ארין אינה לובשת ז'קט ג'ינס הצהרתי אלא את הבלייזר של התלבושת האחידה.
"חשבתי שנהיה אינדיבידואליות השנה!", היא נזעקת.
"רציתי, קלייר, אבל אמא שלי לא נתנה לי", ארין אומרת.
"טוב, אני לא אהיה אינדובידואלית בעצמי!", אומרת קלייר ופושטת את הז'קט.
זו לא בדיוק בדיחה חדשה, מונטי פייתון עשו משהו דומה לפני עשורים, אבל הווריאציה והשימוש שלה כאן, כמו גם הביצוע הנפלא, הם דוגמה מדויקת לקלות שבה היא מציפה את חוויית הנעורים העל-זמנית. החברות, המורים, ההורים - רוב הזמן זה נראה מוכר למדי על אף המיקום המסוכסך, השגרה הקתולית וההרפתקאות המופרעות.
כדרכן של קומדיות בריטיות, רק ששה פרקים מונה העונה הראשונה, האחרון שבהם ישודר שם ביום חמישי הקרוב. לעונה השנייה יידרש זמן מה עד שתגיע, אבל עד אז הקומדיה הדחוסה של "נערות דרי" מבטיחה שצפיות נוספות בה יגלו לא מעט בדיחות שהתפספסו בפעם הראשונה. עכשיו רק שמישהו יביא אותה גם לישראל.
(פורסם לראשונה ב-6 בפברואר 2018)
