כל כך הרבה ז'אנרים פורחים בעידן הבלתי אפשרי הזה של יותר מדי טלוויזיה. סדרות ישנות מושבות לחיים או מאותחלות מחדש, נדמה שיצירות תקופתיות חולשות לפחות על שלושים אחוז מהתכנים על המסך, גיבורי על מעולם לא זכו לכל כך הרבה בולטות, לרגע גם היה שפע קצת מוזר של סדרות מסע בזמן וכהנה וכהנה. אבל אם יש סדרה אחת שאין כדוגמתה בטלוויזיה, "מוצרט בג'ונגל" היא ללא ספק זו. ולמרבה הצער, היא גם כזו שהשפע סביבה בולע אותה בתוכו.
זו כבר העונה הרביעית של הדרמה הקומית של אמזון (בארץ היא זמינה בסלקום TV) בכיכובו הגאוני ועמוס הנשמה היתרה של גאל גרסיה ברנאל, המגלם את רודריגו דה סוזה, מנצח קלאסי בעל שם ובעל שלל שיגיונות מצחיקים, שיובא כדי לעורר לחיים את התזמורת הסימפונית של ניו יורק ולהצעיר את הקהל. אף שהיא קולחת ומבדרת כמו יצירה מוזיקלית מתוקתקת, יש משהו כמעט אנטי-קצבי ב"מוצרט בג'ונגל", באופן שבו היא מגיעה למקומות מסוימים ואז חותכת הצידה ואז אחורה ואז לספירה שונה ואז שוב בחזרה אל העולם האמיתי. מעט משונה, קצת תמהונית, ועדיין טובת לב, מכילה וכובשת ברמות שקשה לא להתמסר אליהן. בדיוק כמו הדמות הראשית שלה. קשה להעלות על הדעת סדרה מאז "חשיפה לצפון" ועד "מוצרט בג'ונגל" שמצליחה להיות ייחודית ומוזרה ועדיין מאוד אמינה, כנה ואנושית. שבדרך אגב מפזרת אמרות שפר יפות כמו "היחידים שפוחדים מתמותה הם אלה שעוד לא מתו" (שאומרת לרודריגו רוחו של בטהובן) או "נגן את המלודיה, לא את המאבק הרוחני. זה מה שאנשים רוצים" (שאומרת לו רוחו של מלחין מנוח מפתיע אחר). שכל הווייתה היא אהבת מוזיקה ואהבת תרבות ואמנות ואהבת אדם - גם כשהוא קטנוני וצר עין, גם כשהוא אוהב ומבקש קרבה וכפרה.
ישנן מספר דרכים שבהן "מוצרט בג'ונגל" קושרת את המוזה אל האדמה בעונה הרביעית. כמו בעונות קודמות מגיעות פיגורות מעולם המוזיקה הקלאסית להתארח, בהן מירי בן ארי וגם קרוליין שאו, שיצירה חדשה ואמיתית שלה מבקשת היילי ראטלג' (לולה קירק) להלחין במסגרת התזמורת שהקימה. וכשם שהייתה ונציה בעונה השלישית (והפחות טובה), הפעם מגיעות הדמויות הראשיות לטוקיו למשך מספר פרקים הרי גורל, המביאים לשיא את הקשר בין עולמן הפנימי לבין קרקע המציאות הקרה והקשה, וגם פותחים צוהר מעניין לתרבות היפנית.
היפה במיוחד בעונה החדשה זה שהיא מנצלת את מימוש היחסים הרומנטיים בין רודריגו להיילי - מה שעלול היה להיות מהמורה שאחריה תגיע התדרדרות - לטובת בחינה אישית של כל אחד מהם. החיפושים הקרייריסטים והאמנותיים של השניים שזורים במערכת היחסים החדשה שלהם. "החבר", כך רודריגו מקפיד לכנות את עצמו בלי היסוס (וזה אף שמו של פרק פתיחת העונה). "אני אוהב אותך, אנחנו אומרים את זה כבר שנים רבות", הוא אומר להיילי בשלב מסוים, כאילו יש נצח בדבר הזה שלהם. הדבר הזה מוסיף נופך שהוא בו זמנית מתוק כל כך ובו זמנית מבשר רעות.
היילי חששה בתחילה לנסות לאתחל קריירה חדשה כמנצחת בעודה קרובה מדי למסלול הכוכבי של רודריגו, סופרסטאר בדיוק במקצוע שהיא מנסה להצליח בו, אבל בסופו של דבר נעזרת בו כדי להצליח בתחרות מנצחים שתוכל להיות ההתנעה שהקריירה החדשה שלה זקוקה לה. המסע שלה מגובש ויפה, באופן נבון היא פוסעת בדרך שנסללה על ידי מלחינות ואמניות מן העבר, הזדמנות פז עבור "מוצרט" להעלות על נס את הנשים שנדחקו אל שולי ההיסטוריה, בהן המלחינות מריה אנה מוצרט (אחותו של), פאני מנדלסון (אחותו של), איזומו נו אוקוני (שהמציאה את תיאטרון הקבוקי היפני) ואחרות.
במקביל רודריגו נצמד אל היילי בה בעת שהוא כל כך תקוע יצירתית, עד שבלתי אפשרי לא למתוח קו בין שני הדברים. הוא מנסה לעשות הכל מהכל, להסיח את דעתו מהבורגנות שנקלע אליה ומההשראה שפגה ממנו. הוא ממשיך לעבוד עם תזמורת נוער שכונן בסוף העונה הקודמת, משתף פעולה עם כוריאוגרף (הבמאי ג'ון קמרון מיטשל) המבקש ליצור בלט בהשראתו ובהשתתפותו כרקדן, מסייע להיילי בתחרות הניצוח; וכל זה כמובן בנוסף לדיי ג'וב שלו כמנצח הסימפונית של ניו יורק, שהופך מלחיץ במיוחד כאשר התורם החדש של המוסד (מאסי אוקה, "גיבורים") דורש ממנו לבצע את הרקוויאם של מוצרט, יצירתו האחרונה והלא גמורה. המפגשים התכופים של רודריגו עם מלחינים מתים היו חלק מ"מוצרט בג'ונגל" מאז ראשית ימיה, אך זו הפעם הראשונה שמערכת יחסים כזו עולה על שרטון, ועוד עם הגאון ששמו מתנוסס בשם הסדרה. נפשו של רודריגו המצויה במשבר, לצד החשש שלו מלנצח על הרקוויאם, מתגלמים במוצרט חולה ועל ערש דוויי שאוסר עליו להעלות את יצירתו האחרונה.
הסיפורים האלה אולי הופכים את העונה הרביעית של "מוצרט בג'ונגל" ליותר מאשר מענגת ומצחיקה בלבד, אלא מכניסים בה רובד קצת עצוב, כזה שהופך את הדמויות ואת הסדרה לשלמה ואנושיות אפילו יותר. "כששמעתי אותה מנגנת בפעם הראשונה", מספר רודריגז על היילי, "זה היה כמו להאזין לציפורים
כמו אמא-ציפור מעלה גרה, אתה יודע, מאכילה את הגוזל הקטן. זה יפהפה, אבל גם מעט לא נעים. קסום, כאילו". מטאפורה הקולעת גם ליחסים ביניהם ולעונה כולה, שמוסיפה ומעגנת אף יותר את הקסם העקבי של "מוצרט בג'ונגל".
בשלב הזה לא ברור אם תהיה עונה חמישית. אפילו שהמבקרים המעטים שמתייחסים אל הסדרה מראים לה אהבה, והגם שבמועמדויות לגלובוס הזהב היא נוכחת בקביעות ואף זכתה ב-2016 בפרסי הקומדיה הטובה והשחקן הטוב בקומדיה (לברנאל כמובן), "מוצרט בג'ונגל" עדיין שטה מתחת לרדאר של רוב צופי הטלוויזיה, כמעט נטולת באזז. אמזון לא חושפת נתוני צפייה, כך שגם קשה להבין אם יש לסדרה קהל צופים גדול אבל שקט. אפשר רק לקוות שנראה עוד ממנה - אחרי עונה כה נפלאה זה יהיה עוול אם לא.
כל פרקי העונה הרביעית של "מוצרט בג'ונגל" זמינים בסלקום TV.