נתחיל במובן מאליו: ברכות. העונה השנייה של "פאודה" זכתה ב-11 פרסים בטקס פרסי הטלוויזיה, כולל לסדרת הדרמה הטובה ביותר, הבמאי הטוב ביותר בדרמה, התסריט הטוב ביותר בדרמה, השחקן הטוב ביותר בדרמה ועוד. נותר רק להוריד את הכובע וקצת לנשנש אותו. ידידי ציון נאנוס, כתב המגזין של חדשות 2, הזכיר לי שהסדרה הייתה במרחק של שעתיים מלהישאר מחוץ לתחרות. כזכור, הפרק הראשון של העונה שודר בשעה 22:00 ב-31 בדצמבר, היום האחרון לשנת 2017. זו פרקטיקה נהוגה בכל העולם, לתאם את הפצת הסרט או הסדרה לפי עונת הפרסים, ובהנחה שזו הייתה החלטה מכוונת - היא השתלמה בענק. לכל הפחות, העונה השנייה של "פאודה" נמנעה מקרב ראש בראש מול "הרמון" של רשת 13 ומול "להעיר את הדב" של קשת 12.
והפרס הגיע בדיוק בזמן. בין הפרק המשמים של השבוע שעבר לפרק הקצבי של השבוע - כזה ששוזר בתוכו את כל מה שהופך את "פאודה" לסדרה פופולרית כל כך. והרי, עם יד על הלב, התסריטאים של "פאודה" לא זכו בפרסים על הדיאלוגים בין דורון לגרושתו, אלא על קטעי האקשן המעולים שראויים לכל שבח. והנה, רגע לפני סוף העונה השנייה, הם עדיין מצליחים להפתיע ולרגש עם אחד מקטעי האקשן הטובים בתולדות הסדרה. לא דבר של מה בכך כשמדובר בסדרה ישראלית. והאמת, כשהאקשן בפאודה טוב הוא לא נופל משום "24" או "המגן", רק עם קצת פחות CGI ופירוטכניקה.
אחרי שהפרק הקודם היה כולו בהילוך ראשון, הגיע פרק 11 ונתן קיק-דאון עם פתיחה מסחררת. חברי היחידה יוצאים לפעולה באור יום באמצע הקסבה של שכם, מנטרלים ברחוב את השומרים של אל-מקדסי, פורצים למספרה ומגיעים פצועים וחבולים למצב של תיקו רב-נפגעים. בהחלטה תסריטאית ראויה, נמנעו היוצרים מלמתוח את שלב ההתמקחות בין דורון לנידאל על סמיר. למרות שגם בצפייה שנייה ושלישית קשה להבין בדיוק את המניע של דורון לדחוף את סמיר לקו האש, התוצאה המפתיעה והאנטי-קליימקסית לכאורה תתברר בסוף הפרק כמחושבת הרבה יותר.
יוצרי "פאודה" מאוד רצו שנתעניין במהלך העונה ביחסים המורכבים בין נידאל לסמיר, האחים לבית עוודאללה. הריבים שלהם, האהבה ביניהם והקנאה מתחת לפני השטח - הכל זעק "שוף, שוף, יהיה פה מעניין". ואכן, היחסים בין נידאל לסמיר מרפררים ישירות למקורות, לספר הספרים - "קדמת עדן" של ג'ון סטיינבק, שהוא בעצמו משל לסיפור המקראי של קין והבל. שני בנים לאב דומיננטי, כל אחד מנסה להרשים בדרך שונה לחלוטין, ומי שלא מצליח מקנא בשני ומבקש להרוס אותו. ברקע יש גם בחורה יפה שנתקעת בסוף עם הגבר שהיא לא באמת רוצה, אמא שמבינה את הטעות שלה מאוחר מדי ועוד ניסיון גאולה אחד לסיום - וכאן אנחנו מגיעים לסוף הפתוח של העונה. נידאל כבר לא יקבל את מרווה, אבל הוא יכול עוד להוציא את האגרסיות והקנאה שלו באיזה פיגוע ענק בישראל - וגם כמובן לכוון את הנקמה שלו אישית לדורון, הנמסיס הגדול שהרג את אביו וכעת גם גרם לו לרצוח את אחיו. העונה הראשונה של הסדרה נגמרה עם אנטי-קליימקס גאוני, ונמנעה ממפגש ישיר בין אבו-אחמד לדורון. מעניין יהיה לראות האם גם הפעם היוצרים ימצאו את הדרך המקורית לגמור את העונה בלי המפגש הגדול שכולם מצפים לו במשך עונה שלמה.
סצנת ה"פאודה" של נורית ואלי על הגג הייתה מצמררת אך נגמרה בלי נפגעים בנפש, לפחות על הנייר. ככה זה. אומרים "אין נפגעים בנפש" כשאף אחד לא מת, אבל זה לא אומר שאין נפש שנפגעה. לא ברור בדיוק מה נורית עברה שם על הגג, והיא מוכנה רק לספר ש"נגעו בה" ולא מעבר. אנחנו גם לא יודעים מה טיב הבדיקות שהיא עוברת בבית החולים, אבל נראה שהתרופה היחידה שהיא זקוקה לה היא נקמה טובה. לעומתה, סטיב, שנראה כאילו הוא לא הולך לשרוד את "הקרב על המספרה", חוזר בסצנה הבאה לביתו רק בשביל לקבל ביקור חולים מזוגתו ענת, שהגיעה לקיים מצוות ביקור חולים ועל הדרך גם להיפרד ממנו.
בכלל, זה כנראה היה הפרק הכי "נשי" בתולדות הסדרה, ימים ספורים אחרי שהעולם ציין את יום האישה הבינלאומי. דווקא אחרי מותה של שירין האגדית, התבלטו נשות הסדרה עם כמה סצנות חזקות ומפתיעות. נורית הפרה פקודה ישירה ומצאה את עצמה בלב המאפליה הפלסטינית, עם הדהוד של שיר האונס של אהוד בנאי ומזי כהן מ"מאמי". הדיאלוג שלה עם אלי בבית החולים אולי היה הוליוודי וקיטשי, אבל הוא בוצע בצורה מושלמת (האירוניה היא שסצנת המשחק הכי טובה של רונה-לי שמעון מגיעה דווקא בשבוע בו היא מפסידה את פרס האקדמיה). גם הבחירה של אחות-של-מורנו להיפרד מעולם המוות ששורר את היחידה נלקחה ישירות מסרט הולמרק, ובכל זאת היא ירדה בגרון בגלל מורן רוזנבלט, ששוב עשתה עבודה מצוינת. אבל יותר מהכל זה היה הפרק של הנשים למשפחת עוודאללה, בדגש על העימות החזיתי של מרווה עם נידאל. נראה שרגע לפני סוף העונה, לונה מנסור החליטה לפתוח מבערים ולהיכנס לנעליים הגדולות שהשאירה אחריה לטיסיה איידו. ספק אם זה ייגמר רק בנזיפה בעל פה. אולי אצלה חבוי הטוויסט הלא צפוי שמחכה לנו בפרק האחרון?
ובקטנה:
ביום רביעי שעבר חנה רכב עם לוחית רישוי פלסטינית בקמפוס של אוניברסיטת ביר זית, מצפון לרמאללה. מהרכב יצאו מספר גברים שלא גרמו לקהל הסטודנטים לחשוד בדבר. זה היה עוד יום שגרתי בקמפוס, שנראה בדיוק כמו כל קמפוס של אוניברסיטה בכל מקום בעולם. הרבה צעירים שממהרים לשיעור, עוד כמה ששוכבים על הדשא ומשחקים בסמארטפון, והרבה הורמונים של רווקים ורווקות באוויר. הגברים נטמעו בקלות בתוך בליל הדמויות הצבעוניות שמרכיבות את הקמפוס. בדיעבד, חלק מהסטודנטים שהבחינו בהם יגידו שהם חשבו שמדובר באנשי צוות, סטודנטים או אנשי תקשורת. לטענת חלק מעדי הראייה, אותם גברים לא חשודים ניגשו לראש אגודת הסטודנטים, עומר אל-כסוואני, וביקשו לערוך עמו ריאיון עיתונאי. אלא שאז הכיסוי התפוצץ, והתברר שמדובר בכלל במסתערבים שהגיעו לעצור את אל-כסוואני, שנחשב לפעיל בתא הסטודנטים של חמאס. המעצר הפך לאלים ולפי דיווחים המסתערבים החלו להכות את העצור, ושלפו אקדחים לעבר הסטודנטים הזועמים שהביעו התנגדות למתרחש. חיילים הוזנקו למקום והמעצר בוצע בהצלחה.
כל אתרי האינטרנט דיווחו על המקרה ואחריהם כל מהדורות החדשות. כמעט אף אחד מהעיתונאים שסיקר את האירוע לא הצליח להתאפק. כולם הציגו את האירוע כ"פאודה, גרסת המציאות". אלא שלעומת הסדרה זוכת הפרסים, כאן לא מדובר בשחקנים וניצבים אלא באנשים אמיתיים. הסצנה האבסורדית הזאת של חיילים ושוטרים מחופשים שמבצעים פעולות עמוק בשטח האויב היא עניין יומיומי בשטחים. זה לא סרט, לא סדרה, לא משהו שעלה בדמיונו הקודח של תסריטאי מבריק. כאילו שזה לא קשור אלינו. כאילו שזה קורה בפלנטה אחרת. בלי להיכנס לשאלות פוליטיות על הכיבוש ותדלוק השנאה לישראל בתוך קמפוס אוניברסיטאי, נותר רק לשאול האם הנימה המבודחת שבהשוואת אירוע חדשותי רציני לסדרת טלוויזיה בדיונית ראויה? דמיינו לכם מה הייתה התגובה הציבורית, אם ב-CNN או ב-BBC היו מציגים פיגוע רב נפגעים בישראל תחת הכותרת "הומלנד, גרסת המציאות".
פאודה משודרת בערוץ yes EDGE בימי ראשון ב-22:00.
גילוי נאות: פרשן וואלה! NEWS אבי יששכרוף הוא אחד מיוצרי הסדרה. עורך וואלה! NEWS אבירם אלעד משמש כיועץ לסדרה.
