מאז חזר לארץ באמצע העשור הקודם, לאחר שהות של כשני עשורים בהוליווד, אבי נשר הוא הבמאי הישראלי הקופתי ביותר. "סוף העולם שמאלה", "הסודות", "פעם הייתי", "פלאות" ו"חטאים" - כל אחד מאלה היה להיט, לעתים גדול מאד, ובדרך כלל גם נרשם כסרט הישראלי שמכר את הכמות הגדולה ביותר של כרטיסים בשנה בה יצא. נוסף לכך, במשאל שערך השנה האתר "סרט", הוא נבחר כקולנוען המקומי האהוב ביותר על הקהל הישראלי.
האקדמיה הישראלית לקולנוע, לעומת זאת, פחות מתרשמת. אף אחד מן הלהיטים לעיל לא היה מועמד לפרסי אופיר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, חוץ מ"פעם הייתי", שקיבל מועמדות אך לא זכה. נוסף לכך, נשר עצמו מעולם לא היה מועמד, לא כבמאי ולא כתסריטאי. יש לציין גם כי הזוכה בפרס אופיר נשלח אוטומטית לייצג את ישראל באוסקר, וכך נמנעה מעבודותיו של נשר האפשרות להתחרות על הפרס האמריקאי היוקרתי.
השנה החליט נשר שנקעה נפשו, ובצעד דרמטי בחר לראשונה שלא לרשום לתחרות האקדמיה את סרטו החדש, "סיפור אחר", בו מככבים ששון גבאי, מיה דגן, ג'וי ריגר, נתן גושן ויובל סגל. בכך שלל גם מכל אנשי הצוות האחרים את האפשרות לקבל מועמדות בקטגוריות השונות. "המשחק באקדמיה לקולנוע מכור מראש. במדינה מתוקנת מישהו היה מקים צעקה מאוד גדולה על כך", אמר נשר בשיחה עם וואלה! תרבות.
איך זה יכול להיות שסרטים כל כך מצליחים קופתית לא מועמדים בתחרות?
"זה יותר חמור מזה. מדובר בסרטים הכי מצליחים עם ביקורות מאוד טובות ונוכחות נרחבת בפסטיבלים. ארבעת הסרטים האחרונים שלי ברצף הוצגו בטורונטו. הם סרטים מעוטרים ולא רק מצליחים. מילא היית אומר שהסרטים שלי מסחריים אבל לא אמנותיים, אבל זה לא כך. מבקרים מאוד אוהבים. עשו עכשיו משאל על היוצרים החשובים ב-70 שנות המדינה, ואני שם בין ה-15 ליד אורי זוהר וחבר'ה כאלה. מגיע הרגע שאתה מבין שהמשחק מכור ואין טעם להשתתף בו. אני ושותפיי להפקה, שגם להם מאוד נמאס, החלטנו לא לרשום את הסרט".
מנגד, יהיה מי שיטען שמדובר בבחירה דמוקרטית של גוף שמונה כאלף חברים.
"באקדמיה בטח יגידו שהכל מקרי לחלוטין, שהכל פתוח והכל דמוקרטי. זה גוף עם אג'נדה מאוד ספציפית. בניגוד לאמריקה, חברי האקדמיה הם מאוד הומוגניים. זה אנשים שיושבים באותם בתי קפה, הולכים לאותן חתונות ובר מצוות, זה כמו לעשות בחירות בקיבוץ עם אלף אנשים. הם אנשים דומים. הדבר המשונה שאני לא מאוד שונה, אבל אני לא מוזמן לאותן חתונות ובר מצוות. זה סוג של חרם שאני לא לגמרי מבין אותו. מוש דנון בטח יגיד שזה לא חרם. אתה יודע, בלוס אנג'לס בשנות ה-60 היה מועדון גולף שלא רצו בו יהודים. הם לא אמרו את זה בפה מלא, אבל בכל שנה שהיו מועמדויות להיות חברים במועדון משום מה הם לא לקחו אף פעם יהודי. רשמית הם לא הודו שזאת המדיניות. עד שיום אחד מישהו שלח את אלוף הקולג'ים בגולף, שהגיש את עצמו תחת שם יהודי למרות שלא היה יהודי, גם הוא לא התקבל. ואז הממשלה הפדרלית סגרה אותם. אז אם תשאל את האקדמיה לקולנוע, בטח יגידו לך שאין משחק מכור, אבל זה כמו מועדון הגולף הזה - אין להם שום דבר נגד יהודים, במקרה לחלוטין יש תמיד מועמדים טובים יותר. אם תבדוק את המועמדים שהיו באותה שנה של 'סוף העולם שמאלה' אתה עשוי להרים גבה. אבל זה מאוד עקבי, לא תסריטאי ולא במאי".
"לא מעט אנשים הרימו על כך גבות לאורך השנים", הוסיף נשר. "אני מזכיר את האירוע המפואר שבו דובר קוסאשווילי לפני כ-15 שנה, כשהוא עלה להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר, הוא אמר 'והסרט הזוכה הוא... וסוף העולם שמאלה'..' ואז הקהל קפא. הוא הסתכל ואמר, 'אה, לא יכול להיות בעצם, כי הסרט בכלל לא מועמד. אבל איך זה יכול להיות, זה הסרט הכי טוב'?'. דובר לא מפחד לומר את אשר על ליבו. זה כבר רץ 15 שנה ככה. כש-MGM קנו את הסרט 'החטאים' היה ברור להם שזה סרט שיכול להתברג בחמישייה האחרונה באוסקרים, זה בדיוק מסוג הסרטים שמצביעי האקדמיה האמריקאית מאוד אוהבים וקיבל ביקורות מצוינות. ב-MGM חשבו שזה אבסורד ובלתי אפשרי שהסרט אפילו לא יהיה מועמד.
"בישראל זה לא מקום שממהרים בו לתקן עוול. עד שלא תהיה התערבות מלמעלה, מגורם ממשלתי, זה לא ייפתר מבפנים. מעניין שאותם אנשים שמאוד מתקוממים כשמירי רגב מחרימה סרטים ליוצרים, נוהג נפסל בפני עצמו, נוקטים באותה מדיניות עצמה כשזה נוגע להעדפות שלהם ולראיות שלהם. לסרט שלי קוראים 'סיפור אחר', ואכן יש סיפור אחר מאחורי העמדה החסודה של מוש דנון של 'ככה זה בדמוקרטיה'".
יו"ר האקדמיה, מוש דנון, מסר בתגובה: "אבי מכיר את תשובותיי משום שהתנהלו ביני לבינו וביני לבין המפיק שלו שיחות לא מעטות בעניין במהלך השנתיים האחרונות בהן הוא אף הוזמן על ידי להצטרף לשורות האקדמיה ולעזור במיקוד הבעיות שקיימות לדעתו ולנסות לפתורן. אני המום מטיעוניו וההשוואות החמורות ביותר שהוא עושה. אבי הינו יוצר מוכשר ויש לו זכויות רבות בתעשיית הקולנוע, אך לא איגרר לבחינת התחרויות בהן זכו יוצרים מוכשרים אחרים אשר מייצגים נאמנה את המגוון העשיר הקיים בקולנוע הישראלי בתכניהם הראויים, ובוודאי באהבת הציבור הישראלי לסרטיהם אשר זכו בפרסים.
סרטים שונים אחד מהשני ואינם משקפים הצבעה גורפת לכיוון מסוים. רק משום שאני מכבדו ומאמין שאין זו דרכו אני מגיב כאן. מצער מאד שאבי קורא להתערבות מלמעלה. האמירות שלו הן חסרות אחריות וקוראות להסתה בוטה ומסוכנת. אכן, ההצבעות הן דמוקרטיות ואם יש הצבעה גורפת לכאורה היא מבטאת את דעת הרוב הבנוי מדעת פרטים ללא התערבות. עם זאת, אני בהחלט מסכים שצריך להרחיב את שורות האקדמיה. זה תמיד נכון וטוב ובכך אני עסוק מאד בשנים האחרונות, ולראיה הצטרפו לאחרונה מאות חברים חדשים המביעים בנו אמון שאגב, אינם שותים קפה באותם מקומות".
