הראל מויאל: "מבחינתי, לשים את החיים בשביל המדינה. זאת האהבה שלי לישראל"

(בווידאו: הצצה לשיר 'אח יא ראב' מתוך הפרזנטציה למחזמר "סאלח שבתי")

"אני בן-אדם מאוד מאמין. האלוהים שלי נמצא בכל מקום, הוא איתי בכל דרך, גם ברגעים הטובים וגם ברגעים הקשים. בכל ההצלחות אני מודע שיש מישהו שמכוון את הדברים בצורה הכי נכונה לי, מישהו שמכוון גם את הדברים הפחות טובים. גם על הרע אני אומר תודה".

האמונה נולדה איתך בבית? עוד מהילדות?

"גדלתי בבית מאמין, ההורים שלי שומרים שבת וגם הבית שלי מסורתי. בימי שישי אני הולך לבית כנסת, יש קידוש בשבת. אני אמנם לא שומר שבת, אבל אני לא מופיע למשל בשבת ואף פעם לא הופעתי. שבת הוא יום שמוקדש למשפחה ולא הייתי מוותר על זה בעד שום דבר בעולם ושום סכום כסף. ויתרתי על הרבה הופעות בעבר כדי לשמור על המשפחה. שבת זו תחנת מעבר מהשבוע שהיה לשבוע שמגיע. לעבוד בשבת זה להוריד אנרגיה, להמשיך רצוף בלי הפסקה".

"וואו, זה מזכיר לי ילדות בעיקר. אני לא חובב כדורגל גדול ולא מהאוהדים המושבעים אבל גדלתי עם הקבוצה, וכשיש ניצחון של קבוצה ירושלמית זה תמיד כיף".

איך אתה מרגיש מול ההתפתחויות של השנים האחרונות בקבוצה?

"אני לא מסכים עם הקומץ, הוא עושה לבית"ר ולאוהדים שם רע".

"לא אוהב את המילה, לא אוהב את מה שהמילה מייצגת. אני חושבת שזה לא נכון, לא לשנים קודמות ולא ל-2018. אני רוצה להאמין שהחברה שלנו תלמד לנקות את המילה הזו ולדעת לקבל את האחר גם אם הוא שונה בצורה דרסטית. יוצא לי להתנדב הרבה בבתי ספר לילדים בעלי מוגבלויות, גם בכיוון הזה יש גזענות כי לא מקבלים אותם כפי שהם. אני מאחל לנו כחברה לנתק את המושג מהמילון ולקבל את האחר".

"זה הבית. אני בתור ירושלמי שגרתי בתל אביב, מצאתי את האמצע. אישתי, שמרית, ואני ממעלה אדומים במקור, וכשהתפרסמתי היה צורך להגיע הרבה לתל אביב. עברנו לעיר, אבל כשהחלטנו להקים משפחה חיפשנו משהו באמצע שיהיה קרוב להורים וגם לתעשייה. מצאנו מקום מקסים בגדרה. זו מושבה, יש פה אנשים חמים ולבביים, יש לי את המקום ואת הכיף ליצור בגינה שלי. זה בית".

איך במושבה קיבלו את השכן המפורסם?

"בתקופת הפרסום העוצמתי גרתי במעלה אדומים, שזה גם מקום קטן. אני רגיל שאנשים מחבקים ומקיפים אותי. בתור אדם שאוהב אדם אני יכול להגיד שזה מחמיא וכיף לדעת שאתה עושה טוב לאנשים, ובכלל, גדרה היא כזו, תושבים חמים ומחבקים".

איך הילדים מתמודדים עם הפרסום?

"כשהבת הבכורה שלי הייתה קטנה והיינו הולכים יחד לסופר מרקט נניח, זה היה נראה לה מוזר שילדים אחרים מבקשים להצטלם איתי. הסברתי לה לה שאנשים מכירים את אבא דרך הטלוויזיה ומצטלמים איתי מאהבה. זה גרם לה דווקא להידבק ולחבק אותי. גם בבית הספר היא נתקלה בזה, למשל יום אחד היא חזרה מבית הספר וסיפרה שנגשה אליה ילדה ואמרה לה שהיא ואמא שלה מאוד אוהבות את אחד השירים שלי. זה כיף, אני רואה בעיניים שלה, שהיא פתאום רואה אותי אחרת".

"לא זר לי, לפני 5-6 שנים הייתה לי הצפה רגשית מהצבא. במהלך השירות, הסדיר והקבע, ראיתי דברים, למשל חברים עם הלם קרב, חברים שנהרגו, תקופות שאתה מדחיק כלוחם וברגע של הצפה הכל יוצא".

אבל התקופה הזו לא הושפעה רק מהצבא.

"גם 'כוכב נולד' למשל, אתה נהיה כוכב ברגע. אף אחד לא הכין אותי לזה. זו הייתה תקופה של עליות וירידות בקריירה וברגע של הצפה הבנתי מה זה להיות בתהום רגשית. בעזרת האמונה והמשפחה יצאתי מזה מהר. החלפתי את המשקפיים השחורים במשקפיים ורודים, והחלטתי בכוחות עצמי לצאת מזה. זה יישמע מוזר, אבל אני שמח שעברתי את התקופה הזו. היום אני יודע להעריך את הטוב, ומאמין שבלי חושך אי אפשר לראות את האור".

עברת טיפול פסיכולוגי?

"כן, טיפול CBT שזה טיפול קוגניטיבי התנהגותי. גם המוזיקה הצילה אותי בקטעים האלה, כל מה שהיה לי הקאתי על הדף והוצאתי באלבום. יותר טיפול עצמי מתרופתי".

איך הגעת לסוג הטיפול הזה?

"אני קורא המון, עניינה אותי התחושה שאתה רואה שמש והיא נראית אפורה, וקראתי והבנתי שיש את שיטת הטיפול הזו אז הלכתי לזה".

עזר?

"זה נתן לי כלים, מה שעזר זה האמונה, המוזיקה והמשפחה סביבי. וזה שרציתי לעזור לעצמי".

"אין לי מה להגיד. לא נוח לי לדבר על עצמי".

אז נדבר על הראל סקעת?

"זה דובר וסופר, כבר כולם יודעים הכול".

מה בכל זאת?

"הוא זמר מצוין, אני רואה את הדרך שהוא עובר ואני שמח בשבילו, ושיהיה בהצלחה בהמשך הדרך. מה שאני מאחל לעצמי אני מאחל לו. מגיע לו להצליח הוא מוכשר".

אתם בקשר?

"לא כל כך. אנחנו נפגשים בכל מיני אירועים, זה תמיד עם חיבוק ופרגון הדדי. אני מאמין שמבחינתו עשו מעבר למה שהיה באמת. הייתה תכנית טלוויזיה חזקה וזה עשה להם טוב שיש שני הראלים שהגיעו לגמר, היום אני מבין את זה מהכיוון היחצ"ני. אני מאמין שתמיד כשידברו על הראל, יזכירו את השני, גם ב'כוכב הבא' נתנו הערה עלי בהקשר שלו. בכל אופן טוב שהיה, והתחרות הוציאה את ה-100% משנינו".

אתה מקנא בו לפעמים?

"אני לא מקנא באף אחד. מה שמזדמן לאדם ומה שמגיע, זה כתוב. מה שצריך לקרות קורה. נשארתי אני לאורך כל הדרך, זה מה שעזר לקהל להתחבר אלי, לא הסתכלתי ימינה ולא שמאלה. כאחד שלא למד פיתוח קול או בבית ספר למשחק, לקחתי פנימה ועבדתי פנימה מהמקום הטוב ביותר שאני יכול".

"היו יחסית הרבה. למשל לא להופיע בשבת זה ויתור. זה משהו עקרוני לי. ויתור נוסף, אולי יותר נכון לקרוא לו ויתור מאהבה; הייתה תקופה שהחלטתי להוריד את הרגל מהגז, לפני תקופת האבהות. ואכן הורדתי רגל מהגז כדי להיות אבא נוכח, אבא בבית, שיכול ורוצה להיות עם הילדים. עוד ויתור היה לא לגור בתל אביב בשביל המשפחה. גם להחליט לעזוב את מעלה אדומים וירושלים זה ויתור, וגם החלטה לעזוב את היחידה שלי בצבא אחרי 5 שנים, חטיבה שייעדה אותי להרבה דברים, זה ויתור".

"זכיתי עם השיר הזה במקום הראשון בפסטיגל 2004/5. זה אחד השירים האחרונים שכתב עוזי חיטמן לפני מותו, ללחן של שלומי שבת. יש לי זיקה חיובית לשיר. בפסטיגל נחשפתי בפעם הראשונה לעשייה הדומה למחזמר: הכל מאוד מפואר ואינטסיבי, שירה בשילוב ריקוד ומשחק. הוצאתי מעצמי הרבה דברים מבחינת משחק יחד עם כל הפירוטכניקה והאקרובטיקה. שם הבנתי את הכוח שיש לדמות עבור ילדים".

זו בטח הייתה תקופה נורא אינטנסיבית, כמה הופעות ביום, נודדים ברחבי הארץ.

"להחליף תלבושות באיזה שלב זה אוטומט, אבל אהבתי את זה. זה היה בית ספר מצוין. נחשפתי לקהל רחב, כמות גדולה של מעריצים".

ספר על המעריצים.

"יש לי במחסן עדיין שק של מכתבים שאני שומר מהתקופה הזו. כל מיני בקשות אישיות, מכתבים".

יכול לשתף בדוגמאות?

"היה מכתב של 'הראל אני חייבת לדבר איתך, אם לא תתקשר אז..', בעצם איומים על התאבדויות. אנשים היו נעמדים מתחת לחלון שלי ושרים לי. זה היה אחרי הביצוע של 'שימי נר על החלון', אז גם שלחו לי המון נרות הביתה וכל מיני מתנות. בוא נגיד שלרגעים הרומנטיים עם שמרית לא היו חסרים נרות".

מאוד שונה מהיום.

"זה אחר מהיום, פחות סלפי וכאלה ויותר אישי. הייתה פחות נגישות. אם לא היתה למישהי מצלמה עליה, היא הייתה מספקת בחיבוק. בימי שישי מחוץ לבית של ההורים בארוחת שישי, היינו שומעים בנות מחכות בחוץ. בסוף כל ארוחה הייתי יוצא לדבר איתן ואמא הוציאה שתייה. ההורים מאוד התלהבו מהפרסום, מאוד חיבקנו את זה. זה מאהבה. שנייה להתייחס לאדם, הרי בשבילו זה עולם ומלואו. אני מבין את המקום הזה. חשוב לתת את הרגע גם כשזה קשה".

מתגעגע לזה?

"אני לא מתגעגע כי זה קורה לי גם היום, אמנם לא באותה עוצמה, אבל לא מאוד מתגעגע. כיף לי עם זה שאנשים בוגרים, מזכירים את התקופה ומספרים על שיר שנגע בהם, זה מאוד מספק".

"בתקופה האחרונה יוצא לי לשיר לא מעט בחתונות. אני חייב להודות שאחרי 'כוכב נולד' האנשים סביבי לא המליצו. אמרו שזה נמוך ולא כדאי ואם אני רוצה להיות אמן מוערך אני לא צריך לעשות את זה. זוג שמזמין אותי להופיע באחד הרגעים המרגשים בחייו, צועדים לעברי בחופה, מנציחים רגע בשיר, זה מאוד מרגש. אני נחשף לעוד קהל, מחבק עוד אנשים. זה כיף שאנשים בוחרים בי לרגע המאושר לחתונה שלהם".

איזה תגובות אתה מקבל?

"רק תגובות טובות מהזוגות. אנחנו בתקופה אחרת, התגובות שהיו פעם לא רלוונטיות. היום הכול פרוץ ופתוח ואין דעות קדומות. כשאני בא לחתונה אני עושה באלאנס לפני כן, אני מדבר עם הזוג, אני מקפיד להישמע הכי טוב. לא מגיע דקה לפני ובורח. אני נשאר עד סוף החופה להגיד מזל טוב. זה חשוב וטוב ומרגש בעיקר".

"עברתי תקופות לא קלות. למדתי באורט נביאים בירושלים, כל הפיגועים באוטובוסים היו ליד. ועברתי גם בצבא. יש לי שיר שנקרא 'שטח אש', אני מדבר בו על הפחד לעלות על רכבות ואוטובוסים בירושלים. אני אמנם לא מפחד, אבל זו האווירה שיש. הייתי עולה על אוטובוס וכל אדם שנכנס עם מעיל, ישר היינו מתלחששים וזזים הצידה".

היית קרוב לפיגוע?

"זה היה לפני 15 שנה. אני זוכר שקיבלנו דיווח על מחבלת מתאבדת והגענו לשם מהר. שמענו את הפיצוץ וראיתי את הראש שלה עף, באוויר היה ריח של איטליז. שוטרים יוצאים משם בהלם, מבוהלים. אנחנו מגיעים לראות שאין איום וחולפים על פני גופה מפוזרת לאורך כל הכביש שם. אנשים עוצרים את הרכבים וצריך להרחיק אותם. למזלנו לא היו הרוגים, היו נפגעי חרדה בקרב החיילים, היו גם פצועים אבל לא קשה. זה אחד מיני רבים".

"אני ישראלי גאה. גדלתי עם ערכים לאהבת המדינה. על שירות בצבא אי אפשר בכלל לדבר, זה היה ברור מראש".

למה הכוונה?

"שלוש שנים לפני הצבא התחלתי להתאמן בשביל להגיע ליחידות הקרביות. אנחנו מדינה קטנה עם הרבה איומים".

ומה לגבי החרמת אמנים שלא משרתים בצבא?

"לא אוהב ולא בעד חרם. לא צריכים להגיע למצב של חרם, מצד שני אנשים צריכים להבין שיש מדינה קטנה עם לב ענק וצריך לשמור עליה, גם אם זה להיות דגלן בצבא".

"זו אבן דרך ופתיחת דלת בקריירה שלי ואני שמח שזה קרה. אם שואלים אותי על תכניות ריאליטי, אני אומר ללכת. בעיקר בעידן של מדיה, אתה נחשף ככה לעוד אנשים. אני חושב שזה היה בית ספר גדול בשבילי ואני מודה על התקופה הזו. יצאתי בטעם של ניצחון, לא רק בגלל המקום הראשון, אלא בגלל שהצלחתי לעבור את המשוכות בלי הכנה אבל עם המון אהבה למוזיקה ולשירה".

אם היום היית ניגש לכוכב הבא לאירוויזיון למשל, היית מצליח?

"האהבה שלי למוזיקה עמוקה, ואני לא רוצה להיות שחצן, אבל אני שר ממקום של אהבה למוזיקה וזה מתקבל טוב מאוד בכל פעם מחדש. לנו האמנים יש חוסר ביטחון, אבל התגובות שאני תמיד מקבל הן שקיבלתי מתנה מהקדוש ברוך הוא, וזה כנראה מעבר לעשות את הדברים נכון או לשיר יפה. הדרך בה אני שר מצליחה להגיע לאנשים אחרים, ויש סיכוי שגם היום הייתי עובר. אם זה לא היה בדרך הזו, זה היה בדרך אחרת. אם זה הגורל שלי, אני אהיה זמר גם אם מאוד רחוק מאור הזרקורים, הקארמה תוביל אתי לשם".

תמליץ לילדים שלך להיבחן לריאליטי שירה?

"הילדים שלי שרים. הגדולה שרה מרגש, אבל אני לא אתערב. אם היא תשאל אותי אתן לה את הצדדים החיוביים והשליליים, מצד אחד לא אגיד לא, אבל גם לא אמליץ או אדחוף, אלא אתן לה את הכלים להחליט".

"בסיום שלוש שנות החובה התגייסתי לקבע ולא היה לי זמן לטיול אפילו ומשם ישר ל'כוכב נולד', לא יכולתי לחשוב על לימודים".

מצטער?

"ממש לא".

"מילה יפה לעלות רייטינג ברמה היסטרית. אחר כך בשיחה עם יואב צפיר, הוא אמר לי שהובלתי מתחילת היום. אני מבין היום שלהגיד שהתחרות צמודה זה כדי שיכנס כסף לקופה של התכנית, ומילה כמו מהפך זה זכיר. והנה, עד היום את שואלת אותי על זה. זו כותרת טובה לעיתון, אבל בגדול אני הרגשתי את האהבה של הקהל מתחילת 'כוכב נולד' ועד אחרי".

כלומר ידעת שתנצח?

"הייתה בי אמונה שאם באמת הקהל הוא הקובע, אז בגלל האמת והאהבה והעובדה שממש נולדתי בתכנית, זו לא קלישאה. אף אחד לא ידע שאני שר, ניגנתי בגיטרה בחדר. לא ידעו שאני שר. נולדתי שם. זה מגיע לי, גדלתי עם הקהל".

"מהממת. הביאה משהו חדש. הילדים שלי שומעים את השיר בריפיט, היא מביאה משהו שיש לו סיכויים לזכייה. היא דיווה, ויש לה את הלופר, ויחד עם השיר שהוא מאוד טוב, כל הצבעוניות של הדבר הזה - זה מרגיש כמו להיט, שיר שיחזיר את ישראל למקום הראשון".

טיפים?

"אני בטוח שיש סביבה סוללה של יועצים. אותי היועצים בלבלו. הטיפ היחיד הוא שתישאר נאמנה לעצמה ותנקה את המסביב, ותעשה באהבה גדולה".

ומה לגבי היום שאחרי? יש לך עצה טובה?

"אחרי השיא זה רגע בעייתי. כשיש הצלחה הכול טוב. כשלא קורה משהו, או אם היא לא תגיע למקומות גבוהים, למרות שלה זה לא יקרה. בכל אופן היא צריכה להמשיך לעשות מוזיקה, לא להתייאש. לקהל יש זיכרון קצר, כבר עכשיו היא צריכה להוציא שירים ולהכות בברזל כשהוא חם, לא לעצור. לא להפסיק".

"בואו לראות את המחזמר ולא רק כי אני משתתף, אלא בגלל השחקנים, ובגלל המחזמר. הוא יכול להוציא אנשים עם ראש אחר, ללמד לקבל את האחר. וגם מי שיגיע יראה צד אחד שלי שהוא לא מכיר. ומעל הכל זו תרבות וחשוב לצרוך אותה ואנחנו עושים הכל כדי שתהיה מוצלחת. קחו בייביסטר ובואו לראות מחזר תרבותי".

איך החוויה?

"זה אחד הטובים שקרו לי. הקאסט מדהים, מרגש אותי להיות שם בחזרות, עובדים על משחק שירה וריקוד כל יום מ-9:00 עד 16:00.

יש לך חיבור אישי לסיפור? לרקע של המחזמר?

"אני פולני".

מה?

"סתם, צוחק. שתי המשפחות שלי, סבא וסבתא משני הצדדים, נולדו בקזבלנקה, ועלו בשנות ה-50 בתקופה שהמחזמר עוסק בה. המחזמר מתרחש תקופה של כמה דקות אחרי הקמת מדינת ישראל. אני מבין את הקושי שהיה שם בקבלת האחר, לצד העולים ממרוקו, יהודים ניצולי שואה וכולם יחד הקימו מדינה. הבלבול שהיה שם, החלטות שלא היו נכונות, הרעיון היה יפה וזה הסתבך בדרך. זהו בגדול".

אתה מחובר לחלקים האלה במשפחה שלך?

"אני מחובר מאוד למזרחיות, גדלתי בבית של שירה וחזנות מרוקאית, זה מעניין אותי. אני שואל את סבתא על מרוקו, תמיד יש לה ניצוץ בעיניים. היא מספרת כמה מרוקו יפה וכמה היה כיף. ועדיין - עם כל הקושי להגיע לארץ, חיי המעברה וכו' - היה להם שווה. אלה אנשים ששמעו כל החיים כמה הארץ כאן היא זבת חלב ודבש והם חיכו לה. ואני שמח שאנחנו פה".

"אני גאה בהצלחה שלו. אני חושב שהוא עשה משהו שלא היה הרבה מאוד זמן. הוא חמוד ועממי, ומתחשק לחבק אותו. הוא זמר מעולה, בוחר שירים שמתאימים למה שקורה עכשיו. לא שמעתי אותו מלכלך אף פעם, הוא ממעט להתראיין, אם ישמור על עצמו וישאיר את האותנטיות שלו, צפויה לו עוד הצלחה".

מכיר אותו באופן אישי?

"יצא לי להכיר אותו בתקופה הראשונה של 'כוכב נולד'. תמיד היה חמוד, משפיל מבט, מכבד, כיף לפרגן לאנשים כאלה. אדם שמצליח וכיף לפרגן לו והוא נשאר בן אדם".

המנהל האישי שלו, אסף אטדגי, היה המנהל האישי הראשון שלך, אתם בקשר?

"מדי פעם יוצא לנו להיות בקשר. אסף זה כמו זוגיות ראשונה. קיבלתי אותו אחרי 'כוכב נולד', מאוד כריזמטי, יש לו לשון... הוא ממגנט אליו אנשים בשיחה. הוא עשה איתי אחלה דרך, גם אני הייתי לו חדש. אם היו טעויות - אלה היו טעויות של התחלה. מה שהוא עושה עם עומר, אני יכול לקחת לזכות מה שעשינו יחד. אני שמח שהוא הצליח לממש עם זמר אחר. הוא היה חלק מהמשפחה שלי, הוא כתב לי שיר לאלבום הראשון שלי, היינו מנגנים יחד, אני יכול להגיד עליו רק דברים טובים".

"לא מעניין אותי וכל כך ולא רוצה להיכנס לזה. מעדיף ברגעי הפנאי להיות עם הילדים ומוזיקה. לא אחד מתחומי העניין שלי".

"היום אם הייתי יכול, הייתי מתגייס לאותו המקום. החוויות הקשות הפכו אותי לאדם ולוחם יותר טוב, הייתי חייב לעבור אותן כדי להכיר את הדברים מבפנים. היינו בכל צוות 12 איש, היינו חברים טובים, מאחוריך תמיד חבר עם כדור בקנה שומר עליך, יחד 24 שעות, עם כל הקושי שבדבר. את היחד הזה לא אשכח בחיים, הזיכרונות הטובים יעלו על הזיכרונות הפחות טובים".

איזה רגע בשירות הכי נחרט בך?

"כתבתי על הרגע הזה בשיר אמצע הלילה בכפר. הייתי אז חייל צעיר ביחידה, נתנו לי פנס גדול וכולנו לבשנו שחור. הלכנו לעצור מבוקש, הולכים במרווחים מגיעים לבית היעד. ואז רצתי קדימה והפנס נפל לי. לפנס הייתה פונקציה כשהבטרייה עומדת להיגמר הוא מתחיל לצפצף. כשהוא נפל, התחיל הצפצוף וכל הכפר שמע אותנו. כשבכפר מזהים כוח צבאי, מתחילות שריקות, ובאותו הרגע התחילו שריקות מכל עבר. כל הכפר ידע שאנחנו שם. אנחנו מבינים שיהיה מטען בחזור, שלא יהיה קל לחזור. בסופו של דבר בגלל המקצוענות של החבר'ה הצלחנו להביא את המבוקש, אבל מהטראומה כתבתי את השיר".

היית רוצה שילדיך יתגייסו לאותו המקום?

"לא בהכרח לאותו מקום, אבל העיקר שיתרמו. אם לעשות אז עד הסוף. לא אגיד להם את זה, כי זה קשה, אבל מבחינתי - לשים את חייך בשביל המדינה. זאת האהבה שלי לישראל".

"פעם זה היה יעד גדול עבורי, היום פחות. זה היה חלום לא רק בגלל כמות הקהל, אלא בעיקר בגלל המקום. הופעתי שם כמה פעמים והתארחתי אצל כמה אמנים. האווירה שם מיסטית, אם להיות שם זה בגלל האווירה. הריח של האבנים מחזיר אותך לתקופות אחרות, אווירה אחרת. היום זה כבר לא היעד הכי גדול, היום מלא אנשים עושים קיסריה, וזה כבר פחות כבר חשוב לי. זה עוד סימון וי אבל לא יעד מרכזי".

"היום אין באמת ריאליטי, אלא תכניות שמצולמות כאילו מתעדים אנשים בסיטואציות, אבל בסופו של דבר זה ערוך. אין לי משהו נגד ריאליטי רק שיישאר אותנטי".

לפני כמה שנים השתתפת ב"הישרדות VIP" והודחת בשלבים הראשונים וחזרת הביתה שבור. אתה מתחרט על התקופה הזו?

"לא מתחרט על שום דבר, גם על הדברים הכי קשים לא מתחרט. ב'הישרדות' למדתי להעריך את החיים שלי והמשפחה שלי, למדתי מה זה משפחה וגעגועים, כאב לי בעצמות מגעגועים. לא לראות את המשפחה חודשיים... ועדיין אני לא מתחרט. היו לי חוויות נדירות, ראיתי נוף ובעלי חיים, אפילו לצחצח שיניים עם החול זו מזכרת שגורמת לי לחייך. וגם נכתבו שם הרבה שירים".

איפה היית רוצה לשפוט אם היית יכול?

"הייתי אומר 'מאסטר שף', אבל אני לא בשלן כזה גדול. כדי להיות שופט צריך לדעת מה אתה אומר. באתי מתוכנית שעסקה במוזיקה ועברתי את התלאות והמצבים הטובים והרעים ומהבמות הכי גדולות אל ההתחלה. יש לי מה לתרום לתוכנית מוזיקה, יש לי הרבה מה להגיד ומה לתת".

פנו אליך? קיבלת הצעות לשפוט בריאליטי?

"היו פניות כאלה ואחרות שלא התאימו אז, אבל כל דבר בעתו, היום הייתי מסכים.

"אני ושמרית אישתי, יחד מגיל צעיר, 16-17. היא אהבת נעורים, העוגן שלי, עוד מהתיכון אנחנו יחד. יחד התכוננו למבחנים, היא עברה איתי כל מכשול ודרך, אם זה דרך הצבא ו'כוכב נולד' ו'הישרדות' והרגעים הקשים והטובים והשיאים. היא עברה איתי את הכול ותמיד יד ביד. מושכת אותי בנפילות ודוחפת בעליות. מכירה אותי בכל מבט ומשלימה אותי. זה הדבר הכי טוב שקרה לי. האמא שהיא, הרעיה שהיא, באמת זה הרגע בריאיון שמרגש אותי לדבר".

התחתנת בגיל צעיר יחסית, אמצע שנות ה-20. ובעצם אתה עם אותה אישה כל החיים, לא שאלת את עצמך אף פעם אולי אתה מפסיד משהו?

"התחתנתי צעיר להיום, אבל הכל יחסי. בכל מקרה היינו הרבה זמן יחד לפני החתונה. ואין מה למרוח, כשזה זה, אז זה זה. וגם היא לא הייתה החברה הראשונה שלי, אמנם החברות הקודמות לא היו בעוצמות האלה, אבל היו לי הרבה חותמות. ובכלל, גם לי וגם לה טוב אחד עם השני. היא הכירה אותי כהראל, לא הראל מויאל וגם היחס הוא כזה. זכיתי. אם זכיתי במשהו טוב, למה לחפש משהו אחר?"

"לפני שאני מדבר על תוכניות למגירה, אני רוצה להוסיף שבימים אלה אני בהקלטות לאלבום חדש שסינגל ראשון מתוכו ייצא ממש בקרוב. יש למה לחכות".

ובכל זאת, מה תוכנית המגירה שלך? מה היית עושה אם לא היית זמר?

"לא הייתה אופציה כזו. זה היה מתפרץ ממני, זו האהבה הכי גדולה אחרי המשפחה. יש בי אהבה למשחק, אני אוהב קולנוע ובעצם כל מה שקשור לאמנות. האמת שחשבו שאני אהיה צייר. בגיל 5 הגננת קראה לאמא שלי וסיפרה שהיא ביקשה מהילדים לצייר דג. היא סיפרה לאמא שלי שכולם ציירו דג, אבל אני ציירתי לוויתן ענק עם ניואנסים. גדלתי עם 'הראל יהיה צייר'.

היום אתה מצייר?

"מעט מאוד, בעיקר לילדים כשמבקשים. אני באמת צריך לחזור לזה. נתת לי רעיון, כנראה באלבום הקרוב במקום רק תמונות של עצמי במצבים מסוימים, אצייר את השירים שלי, אני יכול בציור להעביר את המסר. אני אתן לך קרדיט על הרעיון הזה".

המחזמר "סאלח שבתי" יעלה לראשונה ב-9 במאי בהיכל התרבות ביבנה