פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ווסטוורלד" עונה 2 פרק 1: הלילה אפל ומלא אימה

      מסע הנקמה של דולורס נראה כל כך חד צדדי עד שהוא משעמם, שרלוט הייל מעגנת את מקומה כדמות האיומה ביותר בסדרה, הגישה של דלוס חסרת כל היגיון, ובאופן כללי פרק פתיחת העונה השנייה הוא אכזבה גדולה ביחס לראשונה. אם כן, מזל שיש תצרף חדש ומסקרן. ספוילרים

      "ווסטוורלד" עונה 2 פרק 1: הלילה אפל ומלא אימה

      לי סייזמור: אני כתבתי לך את השורה הזו
      מייב: קצת לא מתוחכם, אם אתה שואל אותי


      מאז תחילת דרכה הייתה "ווסטוורלד", בין השאר, הערה נבונה על עצמה - על סיפורים, שחקנים, ניצול בתעשייה וכיו"ב. זה יופי שהם מפגינים מודעות עצמית כמו בדיאלוג הזה בין הכותב הראשי של הפארק לבין המארחת המורדת, אך למרבה הצער, אחרי פרק פתיחת העונה השנייה קשה לא להרגיש שמייב צודקת. משהו כאן מקנה תחושה של כתיבה לא מתוחכמת. ואף למטה מכך.

      עזבו רגע את הפאזלים, את מעלליו של ברנרד, את המשחק החדש של פורד ואת הזמנים השונים - בהחלט יכול להיות שכל זה יניב פרי ויהיה מעולה ככל שיתקדם. אבל מה שהיה כל כך מוצלח בעונה הראשונה הוא שהפשט, הרובד הגלוי, עמד נהדר בפני עצמו. סיפורו של פארק שעשועים שמשהו בו משתבש, ושל מארחים שהסבל החוזר ונשנה שלהם מניע בנו משהו, גורם לנו לרצות בטובתם. מסע לגילוי עצמי. הפרק הראשון בסדרה לבדו הציג לנו את הסיפור בשלמותו: הוא נפתח בזבוב שמהלך על פניה הכבויות של דולורס העירומה במטה דלוס, ומסתיים כשהיא פועלת נגד הקוד שלה והורגת בשאננות זבוב שמטייל על צווארה. בין לבין אביה של דולורס מתערער, ישנם סימנים מבשרי רעות למה שעומד להגיע, ואילו האיש בשחור מחפש אחר מבוך. היה בה משהו מרתק גם ככה, שתחתיו ניתן היה לבנות רובד נסתר ומתעתע שרק הפך את הכל למבריק ומתגמל יותר.

      ווסטוורלד עונה 2 (יח"צ)
      רפליקות ריקות. דולורס (צילום: יח"צ)

      למרבה הצער, זה רחוק מלהיות המקרה הפעם. הפרק הראשון נקרא "מסע אל תוך הלילה", שמו של הנראטיב האחרון של פורד, שממשיך במלוא עוזו. גופתו האכולה שנחשפת על ידי מחלקת מבצעים, והרגעים האלה שבהם קולו של אנתוני הופקינס צף פתאום בשיחה של הילד עם ביל, מדגישים את חסרונם של השחקן והדמות. קשה לא לחשוב שלו עדיין היו כאן, משהו היה מתקתק יותר טוב.

      כמו כדי לזקק את התסריט הגמלוני לסצנה אחת לא טבעית, אנחנו פוגשים בדולורס כשהיא תולה שלושה אנשים חשובים מחבר המנהלים של "דלוס", ומתחילה לירות לעברם רפליקות שעד כה נאמרו למארחים. "אתה יודע איפה אתה?... אתה בחלום שלי", היא חוזרת על דבריו של פורד כלפיה בעבר. "מה מניע אותך?", "זאת אבן הפינה שלך", "לא נראה לי כמו שום דבר". זה נשמע כמו ויקיציטוט של "ווסטוורלד" שקרם עוד וגידים, ומעיד באופן כללי על חוסר-העידון של הסצנה הזו, שבה דולורס מציגה להם ולנו בבוטות את עצמה העכשווית. הכלל התסריטאי "תראה, אל תגיד" מעולם לא נדרש יותר.

      אני לגמרי בעד מסעות נקמה, זה רגש כל כך בסיסי שקל מאוד להזדהות איתו, אולם מה שקורה עם דולורס בעיקר משעמם. כרגע היא כמו גיבורת-על שיוצאת למסע ציד בנחותים ממנה, ואפילו לא כאלה שאיכפת לנו מהם. בלי שום התחבטות, בלי ספקות. למה זה מעניין? במובן מסוים דולורס הפכה להיות האיש בשחור של העונה הקודמת. דמות בלתי מנוצחת שעושה כאוות נפשה.

      אך חרף פגמיה, דולורס רחוקה מלהיות הבעיה היחידה בפתיחת העונה השנייה. התואר הזה שמור לשרלוט הייל, שילוב של כתיבה איומה ומשחק נוראי של טסה תומפסון. כשם שפתחה את הדלת בעירום לתרזה בעונה הקודמת, כך הפעם היא מחליפה בגדים מול אחד המנהלים הבכירים של הפארק. נו באמת. אין שום דבר אמין בדמות הזה, שהייתה ונשארה קריקטורה על נשים חזקות. גם אם יש נימוק שיסביר איך הגיעה לעמדה כה בכירה בגילה הרך, העובדה שלא נחשפנו אליו אינה מסייעת לעניין. תגובותיה שוות הנפש לטבח, כולל כאלה המתרחשים לנגד עיניה, כולל כשהיא עצמה ניצודה, הן התנהגות בלתי אנושית ובלתי סבירה. וכשהיא שואלת שוב ושוב את ברנרד כמעט בנזיפה אם הוא בסדר, זה רק מחדד את הטמטום בדמותה. גם בלי נוזל מוח שזולג לו מהאוזן (תוצאה מכך שירה בראשו בפקודתו של פורד מעט לפני סוף העונה הקודמת), אפשר להבין למה בנאדם ירעד ויעופף ויתנהג מוזר אחרי שהיה עד לדברים האלה ונאלץ להימלט על נפשו. השאלות החוזרות ונשנות האלה שלה, באינטונציה נטולת כל אמפתיה או רגש, מקנות לשרלוט נופך, ובכן, רובוטי.

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 1 (יח"צ , HBO)
      כתיבה איומה ומשחק גרוע. טסה תומפסון בתפקיד שרלוט הייל (צילום: יח"צ)

      אם, לא עלינו, כל זה אמור להכשיר את הדרך לעוד הפתעה של בת אנוש המתבררת להיות מארחת, זה טיפשי, כי כל הקטע במארחים הוא שאי אפשר להפריד ביניהם לבין בני האדם בעין בלתי מזוינת. שרלוט הייל עוברת כבן אנוש בערך כמו ביל הזקן והמכאני מהעונה הראשונה. לא זאת בלבד, אלא שהיא גם חלק ממערך מטופש אחר: היא שולחת בקשה לבכירי דלוס לשלוח חילוץ, ונענית שלא יהיה כזה עד שהחבילה - פיטר אברנת'י הנושא את הקניין הרוחני - לא תגיע אליהם. מה? למה שדלוס לא ישלחו עזרה לכל אנשיהם המותקפים? איך בדיוק האיום במוות של כל בני האדם בפארק יסייע להם לקבל את החבילה באופן מהיר או יעיל יותר מאשר אם ישלחו תגבורת? למה שיפקירו למותם כמה מהאנשים העשירים והללא-ספק חשובים שמהווים חלק בחבר המנהלים בחברה שלהם, כולל וויליאם, הבעלים של רוב המניות? אין בזה שום היגיון. מעבר לזה, מוכרחים לתהות איזה בכיר בדלוס לא הגיע למסיבה ויכול להרשות לעצמו להחליט כאלה החלטות הרות גורל.


      מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 1 (יח"צ)
      העמק שמעבר (צילום: יח"צ)

      איזו דלת?

      כדרכה של "ווסטוורלד", היא מגוללת לנו את הסיפור כשהוא עטוף במסתורין ובחידות. פרק הפתיחה מספק שני מושגים ערטילאיים. האחד הוא "העמק שמעבר". דולורס יורה גם במארחים כי "לא כולנו זכאים להגיע אל העמק שמעבר", אותו מקום ירוק שנער האורווה המסכן הציע לקחת אליו את האנשים המפוחדים שגילה לצד הסוסים. כנראה גם אותו מקום שבו צץ פתאום ים שהטביע בו המוני מארחים. הרי אחד המאבטחים אומר רגע לפני שהם מגיעים, "העמק נמצא ממש מעבר לצוק הזה".

      המושג השני הוא כמובן "הדלת". רוברט הילד שולח את ביל, האיש בשחור, למשחק חדש שבמסגרתו עליו למצוא אותה. "הדלת" היא גם כותרת המשנה של העונה הזו, בדומה ל"המבוך" של העונה הראשונה. אם כך, לא מן הנמנע שכמו בפעם הקודמת, גם כאן החשיבות הגדולה היא יותר מנטלית מאשר פיזית. על פניו נשמע שהדלת והעמק שמעבר יכולים להיות אותו מקום, כך ששוב וויליאם ודולורס חותרים להגיע לאותו יעד. גם אם לא, סביר להניח שדרכיהם יצטלבו ומפגש כזה יהיה נפיץ מאי פעם. בינתיים רוברט מספר לביל מעט על הדלת. "במשחק הזה", הוא אומר, "עליך למצוא שוב את הדרך החוצה", ובהמשך רומז: "המשחק מתחיל היכן שאתה נגמר, ונגמר היכן שהתחלת". איפה ביל התחיל אם לא במסע ההוא עם דולורס לפני 30 שנה?

      אם בעונה הקודמת קיבלנו שלוש תקופות שונות המשתרעות על פני 35 שנה ושזורות לכדי ציר זמן אחד, הפעם הטווח קצר יותר. אמנם יש בתחילת הפרק שיחה בין ארנולד לדולורס, כזו שהתרחשה אף היא לפני עשורים, אבל שאר הפרק די נהיר וישיר מבחינת הזמנים, לכאורה. הפרק נפתח ונחתם על החוף עם ברנרד ואנשי האבטחה, שבועיים אחרי ההפיכה. שאר הפרק - ברנרד עם שרלוט, דולורס וטדי, האיש בשחור, מייב וסייזמור - מתרחש מיד אחרי הטבח ובבוקר שאחריו. וכמו הזבובים בפרק פתיחת הסדרה, גם הפעם יש קשר תמטי בין הסצנה הפותחת לבין זו שסוגרת את הפרק. בראשיתו ארנולד מספר לדולורס על חלום שחלם - היא והמארחים עומדים בחוף מרוחק בעוד הוא נשטף במים - ובסופו אנחנו רואים את ההפך: בן דמותו, ברנרד, עומד על החוף כשבמים צפות גופותיהם הרבות של המארחים.

      שברי הזיכרונות של ברנרד

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 1 - הזיכרונות של ברנרד (צילום מסך)
      (צילום מסך)

      "האם זה עכשיו?", מהדהד קולו של ברנרד רגע לפני שהוא מתעורר על החוף, שואל את אותה שאלה שהעלתה פעם בחרדה דולורס כשתעתה עם וויליאם. כמו אצלה, גם במקרה של ברנרד אנחנו מסתמכים על נקודת מבטו, וכידוע היא לא כזו שאפשר לסמוך על הרציפות שלה. בזיכרונו של ברנרד צפות מספר תמונות. ראשית רגעים שראינו בעונה הקודמת: הרגע שבו ברנרד גילה כי הוא מארח, פורד נורה על ידי דולורס במסיבה. אחריו קטע לא מוכר שבו ברנרד ודולורס הלבושה שמלת ערב מהלכים להם ביחד בחיוך. "עבר לא מעט זמן, ברנרד", נשמע קולה. שבריר שנייה אחרי כן ברנרד מוצא לידו את פיטר אברנת'י (אביה של דולורס), ואז ישנו שלד של מארח חדש בשלבי הכנה. לאחר מכן שוב דולורס - היא אומרת לו, "יש יופי במה שאנחנו". רגע נוסף וברנרד מרסס בנשק אוטומטי משהו כנגדו, ואז עומד בצד ומתבונן באלימות שממלאת את חדר הבקרה.

      יש כמה וכמה דברים מעניינים בשברי הזיכרונות האלה. למעשה, הם אולי הדברים הכי מסקרנים בפרק. בראש ובראשונה המפגש בין דולורס לברנרד. בפרק האחרון לעונה הקודמת, מעט לפני שפורד הציג את הנראטיב האחרון ושילח את דולורס לדרך שתוביל אותה לירות בו, היא התעוררה וראתה את ברנרד לצדה. "ארנולד!" היא קראה ברגש. פורד העמיד אותה על טעותה והציג לה את ברנרד. "חשבתי שעדיף יהיה להפריד ביניכם", אמר. "תמיד הייתה לכם השפעה משונה זה על זה".

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 1 (יח"צ , HBO)
      לא מתוחכם. מייב וסייזמור (צילום: יח"צ)

      מעבר לעניין שחיבור בין ברנרד לדולורס יכול ליצור, המשמעות היא שהמפגש הזה ביניהם היה לפני כשבועיים, רגע לפני הטבח. אם כך, מוזר שדולורס תגיד שעבר לא מעט זמן. מוזר, אלא אם כן עברו מאז יותר משבועיים. אלא אם כן ברנרד חווה את ההתעוררות על החוף כשם שדולורס חוותה את המסע הישן עם וויליאם: משהו שקרה מזמן אבל הוא כאילו נמצא בו עכשיו, וגם הפעם אנחנו רואים אותו כפי שהוא חווה אותו. אם התיאוריה הזו נכונה, מהו ההווה? לא ברור. אפשר שעדיין לא ראינו את ההווה. מה שבטוח הוא ש"ווסטוורלד" שוב מכוונת לתעתועי זמנים, כולל משפטים כמו "אני רואה את הכל כל כך בבהירות, את העבר, ההווה, העתיד", שאמרה דולורס, ו"מתחיל היכן שאתה נגמר ונגמר היכן שהתחלת", שנאמר לוויליאם. כך שהאפשרות שברנרד בעצם מתנהל מתישהו בעתיד מתקבלת על הדעת.

      מה יהיה טיב הקשר בין ברנרד לדולורס? האם כל המארחים המתים האלה הם תוצר של שיתוף פעולה ביניהם, בהתחשב בעובדה שהיא עצמה כנראה לא במים (אם טרחו להראות לנו את טדי השקוע, סביר להניח שדולורס עודה בחיים)? בכל זאת, המראה שלו מרסס בנשק אוטומטי נראה כמו משהו שייעשה אחרי שכנוע של דולורס.

      ויש את פיטר אברנת'י. כל העניין הזה עם דלוס שמתעקשת על "החבילה" לפני שיישלח סיוע מדגיש עד כמה הקניין הרוחני בראשו של פיטר משמעותי בהרבה מאשר רק מידע על קוד מארחים וכו'. הדנ"א וחוויות האורחים שנשאבים במעבדה הסודית שהתוודענו אליה הפעם, הם כנראה הדבר החשוב באמת לאנשי דלוס. מה הם עושים עם הדנ"א הזה? סוחטים אנשים רמי מעלה? כנראה יותר מזה. יוצרים לשועי העולם האלה כפילים כדי לתפוס את מקומם בשירות דלוס? שמעו, זו בכל זאת הייתה עלילת "פיוצ'רוורלד", סרט ההמשך של "ווסטוורלד" מהסבנטיז. זה גם מתיישב היטב עם האימג' האחרון בזיכרון של ברנרד - בנייתו של מארח. רק נשאלת השאלה באיזה מארח מדובר.

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 1 (יח"צ , HBO)
      ייגמר עם דולורס וטדי (צילום: יח"צ)

      סכנות עברו

      מאז ראשית המסע שלהן פסעו מייב ודולורס בשני נתיבים נפרדים שאמורים היו להוביל אותן אל אותה מטרה, ואכן הובילו: בחירה חופשית. דולורס לחצה על ההדק והרגה את פורד, ובה בעת מייב החליטה לחזור ולמצוא את בתה במקום לדבוק בנראטיב ששילח אותה אל מחוץ לפארק. על אף התגמול הדומה, השתיים לא יכולות להיות שונות יותר זו מזו. בעוד דולורס רוצחת אורחים ומארחים ללא הכרה, מייב - המעידה על עצמה כמי שנכתבה כדמות שדואגת רק לעצמה - דווקא מפגינה חסד הן כלפי סייזמור (שמדמות גרועה ובלתי נסבלת הפך לאתנחתא קומית חביבה) והן כלפי מארחת גוססת שנתקלו בה, מלטפת אותה ושולחת אותה לשינה עמוקה ונטולת חלומות. מזל שמייב כאן כדי ליצוק קצת נשמה אל תוך כל הדבר הזה.

      היא אינה היחידה שמהווה תמונת מראה לדולורס - את נקיפות המצפון שחסרה בת החוואי, כאלה שהיו יכולים להקנות לה טיפה נפח, מספק כרגע האיש שדוהר לצדה. "רכבנו 15 מייל וכל מה שראינו זה דם, דולורס", טדי אומר לה לבסוף, "זה באמת מה שאת רוצה?". ייתכן שהסדרה מכשירה את הדרך לעימות ביניהם ובין השקפות העולם שלהם, ואולי הסיפור ייגמר איתם ביחד כמו שדולורס מבטיחה. מה שבטוח - בינתיים טדי הוא אחד מהמארחים שגופותיהם שקועות בים בסוף הפרק.

      ווסטוורלד עונה 2 (צילום מסך)
      חבר חדש (צילום: יח"צ)

      מצבו הבריאותי הרעוע של ברנרד מבהיר עד כמה המצב שונה מאשר לפני כן - בני האדם מתים ולא חוזרים, זה ברור, אולם גם במארחים אין עכשיו מי שיטפל ויוכל להשיבם לפעילות מיידית. אם טדי או דולורס או מייב או ים של מארחים ייפגעו, אין שום ערובה שיוכלו לחזור לאלתר. הסיכונים גבוהים גם בשבילם. ועדיין, אין באמת מקום להשוואה. הנה, אנחנו רואים את ברנרד שבועיים אחרי הטבח והוא די בסדר.

      "עלינו להביט לאחור ולחייך כנגד סכנות עברו", אמר פעם פורד לטדי. המארח היה אז על סף מוות, אך לשמע המילים האלה קם וחזר לעצמו כאילו לא קרה דבר. זוהי תזכורת חשובה בהתחשב בכל גופות המארחים השרועות ברחבי הפארק. ראינו את המוח שלהם בפרק הזה, הוא לא ביולוגי ואין אצלם עניינים של מוות מוחי. אולי כל מה שנדרש זה לומר להם את שורת הקוד הזו והם יחזרו לעצמם.

      מה שבעיקר תמוה זה העמידות של ביל. בסוף העונה הראשונה דולורס שברה לו את הזרוע, או לפחות פרקה לו את הכתף, וראינו אותו נאבק עם הכאב ועם הקושי להשתמש בה. באותו ערב הוא נורה בזרועו השנייה על ידי קלמנטיין - הפצע שטיפל בו בפרק החדש, בבוקר שאחרי. למרות זאת נראה שהוא משתמש בשתי הזרועות בקלילות ובחופשיות. עוד עדות לכתיבה רשלנית משהו, או שבסוף נגלה שגם ביל מארח ושרוברט בחיים ואמר לו להביט לאחור ולחייך. אין לדעת עם הסדרה הזו.

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 1 (יח"צ , HBO)
      חוזר לעצמו מהר מדי (צילום: יח"צ)

      קטנות:

      העונה החדשה מציגה כמה וכמה דמויות חדשות, בהן קארל סטרנד, ראש מחלקת מבצעים. כאשר ברנרד ההמום הולך על החוף, סטרנד מתווכח עם איש צבא סיני ומציג בפניו "מסמך רשמי שהונפק על ידי המדינה שלך שמעניק לדלוס, ולפיכך לי, סמכות על כל האי הזה". סוף סוף אנחנו יודעים במידה גבוהה של ודאות: הפארקים נמצאים באי סמוך לסין.

      העונה החדשה מתהדרת בפתיח חדש הכולל מספר אימג'ים טריים, בהם באפלו-מארח שועט, נול שאורג שיער בהיר, והבולט מכל - אם-מארחת מחזיקה את תינוקה-המארח. יש להניח שמדובר בסימבוליזם לעונה בכללותה. אפשר שהתינוק הזה הוא המשך ישיר למשנה של וויאט, הגורסת שהאדמה הזו שייכת למשהו חדש לגמרי. אולי הוא נועד לייצג קשר אמהי בדומה לזה שמתווה את כל צעדיה של מייב. כך או כך, המעט הזה מספק מעט חמלה שחסרה בפרק.

      אפרופו פתיח: לואיס הארתם (שמגלם את פיטר אברנת'י) וטלולה ריילי (שמגלמת את אנג'לה) קודמו ומופיעים כעת בקרדיטים שבהתחלה. שאנון וודוורד, היא אלסי הנעדרת, נפקדת גם כאן.

      לעומת זאת, סטאבס שיצא לחפש את אלסי ונתקל באינדיאנים שתקפו אותו, נמצא כעת בריא ושלם שבועיים אחרי הטבח. איך זה קרה? מן הסתם עוד נגלה.

      הבעיה עם שחקנים ילדים המגלמים דמויות שאמורות לא להתבגר: הילד-המארח בדמותו של רוברט פורד גדל באופן ניכר ביחס לעונה הקודמת. לא בכדי וויליאם מוציא אותו מכלל פעילות (בהיעדרו של פורד האמיתי, אין מי שיתחזק את בני משפחתו האנדרואידים, שכזכור אפילו לא רשומים במאגר המארחים).

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 1 (יח"צ , HBO)
      אוהב את זה לח (צילום: יח"צ)

      קארמה איז אה ביץ': סייזמור כמעט נאכל על ידי "הרשע הגדול" שפורד הטיל עליו לכתוב כדי להסיח את דעתו, קניבל שתמיד צורך את קורבנותיו כשהם לחים; ואילו ריבוס - שבסוף העונה הקודמת עמד להנאת האורחים שניסו לירות בבקבוק שעל ראשו - עושה עכשיו בדיוק את אותו הדבר לאחת האורחות, ומפספס.

      אפרופו ריבוס, כאשר אבטחת דלוס יורה במארחות על החוף, הוא רץ לנסות להציל אותן. "לירות באישה?", הוא קורא, "על גופתי המתה!". וכמבוקשו, גופתו מתה. זה כמובן שונה בתכלית מהריבוס הרצחני והאנס שאנחנו מכירים, כך שמן הסתם מישהו שיחק לו בהגדרות בשבועיים שעברו מאז.

      טיגריס בנגלי נסחף אל החוף מפארק 6, כך שיש לשער שהפארק הזה מוקדש בצורה כזו או אחרת להודו.

      מי שחפר קצת בתנאי השירות של פארק ווסטוורלד כפי שהופיעו באתר הרשמי של הסדרה, לא מופתע מהעובדה שהפארק לוקח דנ"א מאורחיו. התנאים מציינים בפירוש שייתכן כי מהבאים לווסטוורלד יילקחו תאי עור, נוזלי גוף וכיו"ב. מה שכן, לא בטוח שהם יודעים כי כל מה שהם עושים מצולם על ידי המארחים.


      העונה השנייה של "ווסטוורלד" משודרת במקביל לארה"ב ב-yes, HOT וסלקום TV.