לא חסרות סדרות טלוויזיה שחייבות להמציא את עצמן מחדש, אבל במקרה של "אימת המתים המהלכים" זו נראתה בתחילה כמו מטרה אבודה. אחרי הכל, זו סדרה שרבים טענו שאין לה בכלל זכות קיום אלמלא תאוות הבצע של רשת AMC, וקהל הצופים שלה הרי לא יכול לגדול מעבר למספרים הגם ככה מדשדשים של סדרת האם שלה - מכירים מישהו בעולם שצופה רק ב"אימת המתים המהלכים"? בדיוק. במשך שלוש עונות ו-37 פרקים כלל לא אחידים ברמתם, זו הייתה סדרה ש"מיחזרה זומבים שנשארו במחסן האחורי", כהגדרתו של חבר. כעת הוחלט לבצע לה מתיחת פנים ולראות אם יש בכל זאת חיים בין כל המוות הזה.
בחודש אוקטובר האחרון הכריזו מפיקי שתי הסדרות שמתבשל קרוסאובר ביניהן, ומכיוון ש"אימת" היא סוג של פריקוול ומתרחשת שנים לפני "המתים", ההנחה הרווחת הייתה שאחת הדמויות מסדרת האם תצוץ בסדרת הבת כדי למלא את השנים החסרות שלה. אפילו החל דיבור חזק על אברהם (מייקל קלודיץ) המנוח, שבקו הזמן של "אימת" עדיין חי עם אשתו וילדיו בטקסס, אבל בהמשך התברר שמדובר במורגן (לני ג'יימס). זה גם נשמע הגיוני, כי מורגן הצטרף ל"המתים המהלכים" רק בתחילת העונה השישית, כך שאפשר בקלות לחקור את העבר שלו עד שהוצג לצופים.
אלא שאז, כחודש לאחר מכן, החל מבול של ידיעות על שחקני טלוויזיה מוכרים שמצטרפים ל"אימת" בתפקיד קבוע כחלק מהקאסט: גארט דילהארד ("לגדל את הופ", "מינדי", "בעלי היכולות" ו"דדווד", משמע איחוד עם קים דיקנס), ג'נה אלפמן ("דרמה וגרג") ומגי גרייס ("אבודים"). בשלב הזה היה כבר ברור ש"אימת המתים המהלכים" הישנה מתה. לא מביאים פרצופים מוכרים ודמויות מוכרות לסדרה מוצלחת שעובדת, ובהתחשב בכך שהעונה השלישית אכן הגיעה לשפל מכל בחינה אפשרית - רייטינג, קריאטיבית, איכות - השאלה היחידה שריחפה באוויר היא עד כמה שונה תהיה הרביעית, והאם זה יהיה מספיק.
באופן מפתיע הפרק הראשון בעונה, "מה הסיפור שלך?", עונה על השאלה הזו תוך מספר דקות. דילהארד הוא שחקן נהדר, והשילוב של דמותו החדשה והקלילה (ג'ון דורי, "כמו הדג") בסצנת הפתיחה כבר מוסיפה לעולם האפוקליפטי הרציני הזה ממד קומי שלא היה בו בעבר. כמו כן התברר למרבה ההלם שההנחות לגבי מורגן היו מוטעות, והוא מצטרף לסדרה בצורתו הנוכחית והעכשווית, מה שאומר ש"אימת" למעשה השוותה קווי זמן עם "המתים" והיא מתרחשת עכשיו בהווה, כהמשך ישיר לפרק סיום העונה של סדרת האם. כדי להכות לנו עם זה חזק בפנים, מיד מופיעות בקטנה שלוש דמויות נוספות מ"המתים המהלכים", כולל אנדרו לינקולן (ריק) - אופציה שכלל לא הייתה קיימת בפנטזיות הכי פרועות של צופי סדרת הבת. המשך עלילת הפרק עוסק במסעותיו של מורגן להשאיר את עברו המבולבל מאחור ולהתקדם הלאה בחוסר רצון עם דורי שמתקרצץ אליו, תוך שהם פוגשים בעיתונאית לוחמנית (גרייס) שמנסה לתעד סיפורים של ניצולים, ובסופו של דבר נתקלים בגירסאות ההווה של כמה מדמויות הסדרה הישנה, שנראה שהשנים שעברו עשו להן רק רע בנשמה.
צריך להודות - העולם הוא אותו עולם, הטון הוא אותו טון ולמעט הוואן ליינרים של דילהארד הפרק הראשון לא באמת שונה, מפתיע או מחדש יותר מדי, חוץ מזה שהוא מרגיש אחרת. יש בו תחושה ששלשלאות העבר הנגרר והמעיק, הן של "המתים" והן של "אימת", נותצו כמו אחרי פרידה צפויה וידועה מראש, והדמויות פוסעות אל השקיעה בדרך יחסית חדשה שיש בה - שנעיז להגיד את זה? - פוטנציאל.
הפרק השני בעונה, לעומת זאת, כבר ממצב את הנרטיב כהתנייה פבלובית של איזונים ובלמים: חשבתם שהכל יתרחש עכשיו בהווה המגניב? יופי לכם. עכשיו צריך לחזור אחורה ולראות מה התרחש בעבר של הדמויות המוכרות שגרם להן להתפייח ולאבד כביכול צלם אנוש, וכאן כבר שבה "אימת" לתבניות מוכרות שראינו כל כך הרבה פעמים בעבר בעולם המורחב הזה. למשל, דמויות שפתאום מגדלות תסביכים יש מאין, גיבורים שמתייסרים מהמצפון של עצמם, או חבורת רשעים משום מקום שמאיימת להחריב כל יישוב קבע שנראה אידאלי. כך שהריבוט של "אימת המתים המהלכים" למעשה פיצל אותה לשתי סדרות לא שוות באיכותן: הראשונה היא סוג של בלון ציפיות שמנסה להרים את העסק למעלה, והשנייה היא משקולת שמורידה הכל כלפי מטה. מה שאומר שאם נרצה להמשיך להתעניין במה שקורה בהווה, נאלץ לסבול מפלאשבקים משעממים לעבר. זה כנראה המחיר שצריך לשלם.
כשחושבים לעומק זה כבר ממש מתחיל להרגיז - למה? למה צריך בכלל לשלם מחיר כלשהו? למה אי אפשר שהטלוויזיה שלנו תהיה רק טובה, כל הזמן? מי קבע פתאום שצריך לסבול על מנת ליהנות? "אימת המתים המהלכים" היא סימפטום של תופעה רחבה יותר - סדרות איכות שמבקשות, כלומר דורשות, שנשקיע בהן מתוך אמונה עיוורת שמתישהו זה ישתלם, גם אם זה לא נראה ככה כרגע - מעין צ'ק פתוח על סך הזמן הפנוי שלנו. בתחילת עלילת ניגן ב"המתים המהלכים", למשל, הזהירו היוצרים חזור ואמור שהולך להיות הרבה יותר רע לפני שיהיה טוב, כלומר תישארו-תישארו למרות שלא ממש נחמד פה. זה גם לא משנה אם אתם לא מבינים פרקים שלמים של "לגיון" או "פחמן משודרג" - בסוף הכל "יסתדר". את הפרקים הראשונים של "הצמד" הרי צריך לצלוח כי בסוף זה "משתפר", שלא לדבר על עונות שלמות של "האמריקאים" ו"סמוך על סול", ו"סיפורה של שפחה" אמנם לא כיפית אבל היא "חשובה". ממתי התחלנו לעבוד בשביל הטלוויזיה שלנו? זה לא אמור להיות הפוך?
ב-2017 הופקו 487 סדרות מקור אמריקאיות, וזה מבלי להכליל בריטיות, ישראליות וסדרות זרות. המאבק על תשומת הלב שלכם בעיצומו, והוא רק הולך ומחריף. אם אתם ביחסי אמון טובים עם הסדרה שלכם, אם אתם מכירים אותה, סומכים עליה ויודעים שיש לה יכולת לעשות לכם נעים בראש וחמים בלב - תישארו איתה. אם אתם עדיין לא סגורים על זה, שחררו לה קצת חבל אבל תהיו קשובים לאינסטינקטים ותסמכו רק על עצמכם, כי אף חבר או מבקר שהמליץ בחום לא יוכל להשיב את לכם השעות המתות. לענייננו - אם לא היה שום דבר שדיבר אליכם בשלוש העונות הראשונות של "אימת המתים המהלכים", כדאי לעבור לסדרה הבאה ברשימת הצפייה בלב שקט ובראש רגוע. שחקנים חדשים וקו זמן עדכני הם בסך הכל טריקים שנועדו לשכנע את המשוכנעים להחזיק מעמד, כי אולי מתישהו יהיה מגניב. אחרי הכל, "אימת המתים המהלכים" היא סדרה על זומבים וזומבים אף פעם לא משתנים, הם רק רוצים לאכול לכם את המוח.
