הילדה החירשת שכובשת את הוליווד: ריאיון עם מיליסנט סימונדס

עד לפני שנה היתה מיליסנט סימונדס ילדה אלמונית עם מגבלות שמיעה, שלמדה בבית ספר לחירשים ביוטה וחלמה להיות שוטרת או כבאית אש. כיום, כבר יש לה ברזומה שני סרטים, שאחד מהם השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן וזכה לשירי הלל מן הביקורות העולמית, והשני ריסק קופות ברחבי תבל. לפעמים הוליווד היא באמת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

הסרט הראשון אליו הצטלמה סימונדס הוא "מעשה פלאים" של טוד היינס, בו היא מגלמת ילדה חירשת באמריקה של שנות העשרים, היוצאת למסע בעקבות כוכבת הקולנוע האילם האהובה עליה. הוא הוקרן לראשונה במאי 2017, במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן. לאחר מכן, ראינו אותה באביב האחרון מככבת בלהיט הענק "מקום שקט", דרמת האימה של ג'ון קרסינסקי העוקבת אחר משפחה השורדת בעולם פוסט-אפוקליפטי בו צדים אותם יצורים עיוורים עם חושי שמיעה מחודדים, שמאלצים אותם לשמור על דממה מוחלטת ולתקשר בשפת הסימנים.

כפי שקורה פה לעתים קרובות, דווקא הסרט המאוחר יותר הופץ אצלנו קודם. "מקום שקט" עלה כאן כבר לפני כחודשיים, ורק בסוף השבוע הזה, קצת יותר משנה לאחר הקרנת הבכורה העולמית שלו, מגיע אלינו "מעשה פלאים".

את סימונדס אני פוגש יום לאחר הפרמיירה בריביירה, והשיחה בינינו מתנהלת באמצעות מתורגמנית משפת הסימנים. מיותר לציין כי לפחות עד השנים האחרונות, רוב הכוכבים בהוליווד נראו ונשמעו אותו דבר: יוצאת הדופן כמעט היחידה בהקשר זה היא כמובן מרלי מטלין החירשת, שקטפה אוסקר על "ילדים חורגים" לאלוהים לפני יותר משלושים שנה. לכן, אין הרבה שחקניות שכאלה בתעשייה ומבחינתי והרבה עיתונאים אחרים בקאן, זו היתה הפעם הראשונה בה ניהלנו ריאיון בצורה הזו.

סימונדס, בת 15 כיום, מספרת כי חלמה לעסוק במקצוע "שיש בו סיכון" כשתהיה גדולה, וחשבה להצטרף בעתיד לכוחות הכיבוי או המשטרה, אך למדה דרמה כתחביב. תפקידה הראשון במסגרת זו היה בהפקה בימתית של "חלום ליל קיץ", וכך הותירה רושם רב על המורה שלה. "היא מי שדחפה אותי, ואמרה שיש לי פנים מלאות הבעה ויכולת להעביר המון מידע עם ההבעות שלי", משחזרת השחקנית.

בתמיכתה, ניגשה סימונדס למבחני הבד ל"מעשה פלאים", וגברה על 150 מועמדות נוספות כדי לזכות בתפקיד הראשי בסרט ובשתי פריבילגיות אחרות: לשתף פעולה עם היינס, מיוצרי האינדי המוערכים של דורנו ומי שחתום על בין השאר על "הרחק מגן עדן" ו"אני לא שם" עטורי השבחים והפרסים; ולשחק בצד לא אחרת מאשר ג'וליאן מור, גם היא מבעלות המלאכה המוערכות בדורה. הכוכבת זוכת האוסקר מגלמת כאן את אלילת הקולנוע האילם שהגיבורה מעריצה ויוצאת בעקבותיה, דבר הפותח עוד כמה קווי עלילה מפותלים ומפתיעים, שלא נחשוף כאן כמובן.

"אני מעריצה את ג'וליאן מור. למעשה, היא מאז ומעולם השחקנית האהובה עליי", אומרת סימונדס. "לכן, זה היה מצחיק לשחק מישהי המעריצה את הדמות שהיא מגלמת, כי זה בדיוק ככה גם בחיים".

כמו בריאיון, גם בצילומים היתה צמודה לסימונדס מתורגמנית, אבל בשלב מסוים היא ביקשה מאנשי הצוות שבצדה ללמוד את שפת הסימנים כדי שתוכל לתקשר איתם ישירות. "הרגשתי חסרת אונים, כי בתחילה הייתי תלויה במישהו שיתווך לי את העולם", היא אומרת. "המתורגמנית עושה כמובן עבודה מצוינת, אבל לא רציתי כל הזמן להסתמך על מישהי אחרת. לשמחתי, טוד וכמה מאנשי הצוות האחרים הסכימו ללמוד את שפת הסימנים כדי שנוכל לדבר בלי פילטרים. אמנם הם לא דיברו אותה באופן שוטף, אבל כן השתלטו עליה מספיק טוב כדי שכל אחד מאיתנו יכול להבין מה השני רוצה".

איך היה לשחק דמות החיה בשנות העשרים? זה עורר בך נוסטלגיה לתקופה ההיא?

"עשיתי הרבה תחקיר על התקופה לקראת הצילומים. אני חושבת שבימינו הרבה יותר קל לנו, כי יש מתורגמנים מצוינים וטכנולוגיות שמקלות עלינו לתקשר עם אנשים. מצד אחר, בזמנו הסרטים היו אילמים והיה בהם כתוביות, כך שחירשים היו יכולים ליהנות מהם כמו כל אחד אחר. היום, כמובן, הנגישות הרבה פחות גדולה".

איך התחברת לדמות הזו?

"זו דמות שחשה תסכול רב מכך שהיא לא מסוגלת לתקשר עם הסביבה שלה. זו גם אחת הסיבות שהיא בורחת ויוצאת להרפתקה. אני במצב יותר מתקדם משלה, ועדיין - אני לא שומעת כמו שאתה שומע, אני לא חווה את העולם כמו שרוב האנשים חווים אותו, ואני יכולה להזדהות עם התסכול שלה".

אני מתאר לעצמי שבסרט ראשון, יש הרבה אתגרים ורגעים מרגשים. מה מבחינתך היה הרגע הכי בלתי נשכח?

"היתה סצנה בה הדמות חותכת את השיער הארוך שלה, והתקשיתי לעשות זאת: גם כי השתמשתי במספריים ישנות משנות העשרים, וגם כי הדמות שלי שמאלית אז הייתי צריכה לעשות זאת ביד שמאל. היתה לי רק הזדמנות אחת, כי הפאה שחבשתי היתה מאוד יקרה, אז הייתי מתוחה מאוד וכשהצלחתי בכך סוף כל סוף, כל כך הוקל לי. כל אנשי הצוות הסתכלו עליי, מחאו לי כפיים ובכו, ואני בכיתי גם".

בכית גם כשראית את הסרט לראשונה?

"כן. ראיתי אותו לפני קאן, בהקרנה פרטית בארצות הברית עם המשפחה שלי. כולם בכו ואני ניסיתי להחזיק את עצמי, אבל בסוף נשברתי".

נוסף ל"מעשה פלאים" ול"מקום שקט", אפשר לראות את סימונדס גם בערוץ היוטיוב הרשמי שלה, בו העלתה סרטונים המעניקים שיעורים זריזים בשפת הסימנים האמריקאית. "הייתי רוצה שהגולשים שייחשפו לכך ימצאו את הדרך לתקשר עם חירשים", אמרה על כך, "והלוואי שכולנו נהפוך למשפחה אחת גדולה ונוכל לתמוך זה בזה".