כצפוי, הניסיון של משרד התרבות להלך אימים על פסטיבל הקולנוע דרום התגלה כאיום סרק, שרק תרם ליחסי הציבור של האירוע, והוא יצא אמש לדרך ללא הפרעות ויימשך לאורך השבוע. כך יוכל הקהל ליהנות גם מביקורו המרגש של אחד מאורחי הכבוד של החגיגה הקולנועית - הבמאי המקסיקאי המהולל קרלוס רייגאדס.
כפי שהקטלוג של האירוע היטיב להגדיר, רייגאדס מכיל בתוכו סתירה. מצד אחד, הוא "הילד הרע" של הקולנוע המקסיקני, המביא לידי ביטוי ביצירתו את האלימות המחרידה שרק הולכת ומתעצמת במדינתו, ובעבודותיו יש ברוטליות ומיניות גרפית שנעה לעתים על גבול הפרובוקציה; מצד שני, מדובר גם במעין משורר קולנועי, טהור ופיוטי, שסרטיו נוגעים בנשגב וברוחני. בקיצור, פרדוקס מהלך, ורק דבר אחד בטוח: הפנינים שלו, ובראשן "דו-קרב בשמים", "אור חרישי" ו"אור לאחר החשיכה", הפכו אותו בעשור האחרון לאורח קבוע בפסטיבלים הבינלאומיים החשובים ביותר, ולאחד הבמאים המוערכים בסצנה העולמית האיכותית.
לפסטיבל דרום, הוא אומר, בחר להגיע משלוש סיבות: הערכתו למנהלו, ד"ר ארז פרי, וקשריו הטובים עמו; הבחירה של הפסטיבל להציג רטרוספקטיבה של כל סרטיו, שכן בעיניו תמיד מעניין לקבל תמונה שלמה וקוהרנטית של גוף יצירה; וגם העובדה שהוא מתרחש בפריפריה, ולמשנתו חשוב להביא קולנוע מחוץ למעגלים של המרכז.
נוסף לכך, ישתתף רייגאדס גם בפסטיבל הסטודנטים, שייפתח בתל אביב בשבוע הבא, ויעניק שם כמה כיתות אמן. "הם בטח יעשו ההפך ממה שאני אייעץ להם", הוא אומר, חצי בצחוק, בריאיון לרגל ביקורו כאן. "זה לא בהכרח דבר רע, כי השיעור הכי חשוב שקולנוען מתחיל צריך ללמוד, זה איך לסנן עצות. הנשמה שלך צריכה להיות פתוחה, אבל אתה חייב לדעת מתי להקשיב לאחרים ומתי רק לעצמך".
הסתובבת בכל העולם עם הסרטים שלך, אבל האם בתור קולנוען כל כך רוחני, יש מבחינתך משמעות מיוחדת לביקור בארץ הקודש?
"מבחינתי, הרוחניות נוכחת בכל מקום, גם בכפר קטן במקסיקו. הכוח האלוהי נמצא בטבע, בבני האדם, שגם הם חלק מהטבע כמובן, ובכל מה שהם עושים. עם זאת, אין מה להיתמם: ברור שבישראל, וגם בירדן בה אבקר לאחר מכן, אתה רואה דברים שאין בקאן למשל, ומאוד מרגש אותי המסע הזה, לחלקים הללו של העולם".
דיברת בשבחי פסטיבל דרום על כך שהם מציגים רטרוספקטיבה שלמה של עבודותיך ובכך מאפשרים לנו לקבל תמונה מקיפה וממצה של יצירתך. מנקודת מבטך, אם היית צריך לסכם, מה המכנה המשותף של סרטיך? מה המשיך לעניין אותך לאורך השנים?
"אני חושב שיותר מכל, מה שאני מנסה לעשות זה לקחת את העובדות הכי פשוטות של הקיום, ולהציג אותן במבט סובייקטיבי. אני מנסה לחלוק עם אחרים את מה שאני מרגיש, את מה שאני רואה, את איך שאני חווה את היומיום המופלא. אני לא מנסה לפענח מה משמעות היקום, רק להציג את החוויה הסובייקטיבית של הקיום".
במבט לאחור, מכל הסרטים שלך שיוקרנו בפסטיבל, יש אחד שקרוב יותר ללבך?
"אני חושב שהסרט האחרון שעשית הוא תמיד הסרט שאתה הכי אוהב. הסרטים שלי מבטאים את עצמי ולכן, כשאני משתנה גם הסרטים משתנים, וככל שאני מתבגר, אני מתרחק מהסרטים הראשונים שלי. למעשה, אפילו שעבר רק כעשור מאז שעשיתי אותם, הם כבר נראים לי כמו אפיזודות מן הנעורים שלי. בקיצור, היחס שלי לסרטים שלי הוא בהתאמה לסדר הכרונולוגי שלהם. הכי קרוב לאחרון, הכי רחוק מהראשון".
בכמה מסרטיך היו סצינות סקס בוטות ביותר - מן הגרפיות שראינו בקולנוע העולמי בשנים האחרונות. זכור במיוחד המין האוראלי שפתח את "דו-קרב בשמים". בדיעבד, לאור הדיון שמתקיים בעולם הקולנוע על גבולות וייצוג של מיניות בקולנוע, האם היית נוהג אחרת?
"האם הייתי מרכך את האלימות ואת הסקס בסרטיי? להפך, הייתי מדגיש אותם עוד יותר. אני מרגיש שאנחנו גולשים היום לעידן שיפוטי, שטחי ומלאכותי של ציד מכשפות, ואני לא רוצה ליפול לתוך זה. אני מאמין בחופש אמנותי מוחלט. בסוף השבוע האחרון צפיתי בסרט הפולחן האוסטרלי 'Wake in Fright' ונדהמתי להיווכח איזה חופש קולנועי מוחלט היה לנו בשנות השבעים. הרי יש שם סצינות מפורטות ביותר של ציד קנגורו. היום - לא בטוח שזה היה עובר".
אני זוכר שצפיתי בעותק מחודש של הסרט לפני שלוש שנים ואז נכנסתי לפורומים ב-IMDB, שעוד היו קיימים בזמנו, והדיון היחידי סביבו היה ביחס לסצינות הציד הללו.
"ואם לא היו מראים את ציד הקנגורו, זה היה אומר שאין כזו תופעה במציאות? זו צביעות. אם אתה מסתיר משהו, זה לא אומר שהוא לא קיים, אז עדיף כבר להראות אותו ולהתמודד איתו. נכנסו לעידן של צנזורה, וחמור מכך - של צנזורה עצמית, משהו שאין לי שום רצון להשתתף בו".
לטעמי, סרטו הטוב ביותר של רייגאדס, ובכלל מן הסרטים המרשימים של העשור וחצי האחרונים, היה "אור חרישי". יצירת פאר זו התרחשה בקרבם של המנוניטים, קהילה דתית וסגורה, המזכירה ברבים מן המאפיינים שלה את בני האמיש. כוכבי הסרט, שיצא ב-2007, היו כולם שחקנים לא מקצועיים, בני הקהילה הזו, ואני שואל את הבמאי אם שמר איתם על קשר.
"זו קהילה סגורה מאוד, ולא בהכרח חופשית או פתוחה לקולות אחרים", הוא אומר. "בזמן עשיית הסרט, היו בה לא מעט כמרים שיצאו נגדי וחשבו שאני השטן. איתם, כמובן, לא שמרתי על קשר, אבל עם כל מי שלא חושב שאני התגלמות הרוע - אני עדיין ביחסים טובים".
ב"אור חרישי", כמו בסרטים אחרים שלך, עבדת עם לא מעט חיות. מה למדת מן העבודה עם הבקר ושאר היונקים שאינם בני אדם?
"הדבר הכי מדהים בלתצפת על חיות, זה להבין עד כמה האינסטינקטים שלהם שולטים בהם. החיות יודעות איך להתמודד עם הרפלקסים האלה, אבל אנחנו מנסים להדחיק אותם, וזו הבעיה שלנו. אנחנו מנסים להסביר הכל בצורה רציונלית, ומסרבים להבין שהרעב, היצר המיני והצורך לשרוד הם בסופו של דבר מה שמניע כל יצור חי, גם אם הוא בן אנוש. את המלחמות ברחבי העולם, אפשר להסביר בצורה רציונלית? את הסכסוך במזרח התיכון? ברור שלא. תחת זאת, צריך לקבל את החלק של הבהמיות והיצרים בחיים שלנו".
איך אתה מתמודד עם ההגדרות שלך כיוצר של קולנוע רוחני ופילוסופי, ואם להשתמש במילים גבוהות עוד יותר - טרנסצנדנטלי?
"אף פעם לא ניסיתי לעשות סרט מסוג מסוים. כשעשיתי את הסרט הראשון שלי, חשבתי שאני עושה סרט רגיל ומבדר, וזהו. אני עושה סרטים שהם לטעמי, ורק טבעי שהם מזכירים סרטים של במאים אחרים שהם לטעמי. יש במאים שאחרים אוהבים ואני לא אוהב. למשל, אם אני רואה סרט של ווס אנדרסון, זה משעמם אותי, אבל אני מבין שיש צופים שמרגישים אחרת. זה עניין של טעם".
הסרט הבא שלך אמור לעלות לאקרנים רק בשנה הקרובה, כלומר שש שנים לאחר סרטך הקודם. למה זה לקח כל הרבה זמן?
"כל סרטיי היו אתגרים קשים, אבל הפעם האתגר היה קשה מתמיד. התחלתי לצלם בסתיו 2015 וסיימתי רק עכשיו. הרבה מהקשיים היו קשורים בעבודה עם חיות, ובתלות שלי בחילופי העונות. זה סרט ארוך, שיש בו הרבה אלמנטים, למשל ילדים ומלחמות שוורים. אני חושב שאקרא לו 'To Defend our Island'. מה דעתך?"
האמת, לא כל כך נשמע לי.
"טוב, יש לי עוד זמן לשנות".
אני חייב לשאול - הסרטים שלך חמורי סבר, קשים. אתה, באישיותך כפי שהיא משתקפת בריאיון, ההפך המוחלט מכך. איך אתה מסביר זאת?
"אני חושב שכולנו אנשים מורכבים. כששאלו את הילדה שלי בבית הספר במה אבא שלה עובד, היא אמרה שאני סוחב עצים לבנות דברים. מה שאני עושה בסרטי זה לחלוק עמך את הרגשות הכי עמוקים שלי, אבל יכול להיות שאם אני אשב עם מישהו על בירה, אני רוצה לחלוק עמו דברים עמוקים פחות, למשל מחשבות על כדורגל".
אז בוא נסיים בשאלה על כדורגל, כי בכל זאת המונדיאל בעוד שבוע - נבחרת מקסיקו כבר מזמן לא נראתה כל כך בינונית.
"תמיד אנחנו עפים מהמונדיאל בצורה מטופשת, אבל הפעם יש לנו קבוצה מטופשת במיוחד. ההרכב פאתטי, וגם המאמן. אני לא אופטימי".
לפרטים נוספים על פסטיבל דרום והזמנת כרטיסים: ראו האתר הרשמי.
לפרטים נוספים על פסטיבל הסטודנטים והזמנת כרטיסים: גם כן, ראו האתר הרשמי.
