כמו בכל עיר גדולה אחרת, גם בפריז הצעירים המקומיים מתייסרים בשל מצוקת הדיור. מחירי השכירות מאמירים, הביקוש גדול מן ההיצע, דירות רבות משמשות לצרכי Airbnb בלבד, ולעתים אין ברירה אלא להסתייע בכל מיני פתרונות דיור אבסורדיים.
מצוקה זו הולידה גם תת-ז'אנר חדש בקולנוע הצרפתי: קומדיות העוסקות בפתרונות ההזויים הללו. דוגמה לכך היא "לאמץ אלמן", שיצא לאקרנים בצרפת כבר לפני יותר שנתיים, ורק בסוף השבוע הקרוב יזכה גם כאן להפצה מסחרית. כן, כן, לא פחות מ-26 חודשים עברו בין יציאת הסרט במולדתו ואצלנו, שזו בערך כמות הזמן הדרושה כדי למצוא בימינו דירה נורמלית בפריז.
את הרעיון לסרט הגה התסריטאי ז'רום קורקוס, לאחר שהתוודע במהלך שוטטות בפייסבוק לצרות הנדל"ניות של חבריו. במקור, התסריט שלו היה קומדיה קלילה שתיארה כיצד משכיר אלמן טרי את אחד החדרים הפנויים בדירתו רחבת הידיים לצעירה, הזורעת הרס בחייו השלווים.
אך אז הצטרף לפרויקט הבמאי פרנסואה דזאניה, ולקח אותו לכיוון אחר. בגרסה שלו, האלמן משכיר שלושה חדרים, לשתי צעירות ולשוכר משנה נוסף, שגם כן היה יכול להיות הילד או אפילו הנכד שלו. חשוב מכך, הקולנוען לא הסתפק בסיטואציות קומיות בלבד, וביקש לקחת את הסיפור לכיוונים מעט יותר עמוקים ועדינים.
"לא רציתי שזו תהיה מהתלה על אי-הבנות בין שותפים ותו לא", אומר הבמאי בריאיון לקראת צאת "לאמץ אלמן" בישראל. "עניין אותי יותר להציג סיפור על אלמן, שמעולם לא היו לו ילדים, המכניס לדירתו מישהי שמעולם לא היה אבא, וכך נוצרת מעין משפחה אלטרנטיבית, בתוכה הם משלבים גם את השוכרים האחרים". הגישה שלו, יש לציין, הוכיחה את עצמה. תחת ידיו, מצליח הסרט לשעשע בלי לגלוש למחוזות הוולגריות, ובצד זאת גם לדגדג את נימי הרגש לא פעם. בקיצור, סימפטי בהחלט.
דזאניה מביים סרטים עלילתיים ארוכים כבר מזה כעשור וחצי. הוא מזמן לא בגיל בו גרים עם שותפים, וגם בצעירותו לא יצא לו לעשות כך. עם זאת, מספר הבמאי ומחייך, הבנות שלו מתבגרות ונהיות עצמאיות, אז לעתים יש לו תחושה שהוא גר בדירה עם שתי שותפות. "בכל מקרה", מסכם היוצר, "העובדה שאני לא כל כך מתמצא בחיים עם שותפים לא ממש שינתה, כי מלכתחילה זה לא האספקט שעניין אותי, אלא הממד של היווצרות התא המשפחתי האלטרנטיבי".
"לאמץ אלמן" הוא תרגום מילולי וישיר לשמו המקורי של הסרט, "Adopte Un Veuf", משחק מילים על שם אתר היכרויות פופולרי בצרפת, Adopte Un Mec ("לאמץ בחור"), שייחודו בכך שהוא מעניק לנשים בלבד את כל הפריבילגיות. הרפרנס הזה כמובן הולך לאיבוד בתרגום, אז הבמאי מתפלא על כך שבישראל הוחלט לקרוא לו כך, ומקווה שזה לא יפריע לו להגיע להצלחה לה הוא מייחל.
"בצרפת עצמה, הסרט רשם ביצועים קופתיים נהדרים", מספר הבמאי בגאווה. "בהתחלה, לא העזתי לחלום שכך יהיה, אבל מרגע שהסתיימה הקרנת הטרום-בכורה הראשונה, ממנה הקהל יצא צוחק ומחייך, הבנתי שיש פה משהו".
את תפקיד האלמן מגלם אנדרה דוסוייה, מן הוותיקים והטובים שבשחקני צרפת. לפחות בישראל הוא מוכר בעיקר בשל הופעות דרמטיות, לדוגמה ב"לב בחורף" או בסרטים של אלן רנה. למה ליהקתם דווקא אותו?
"זה נכון שבעולם מכירים אותו בעיקר בגלל התפקידים הדרמטיים, אבל יש לו גם עבר קומי עשיר. הוא היה נלהב מאוד לעבוד עם דור חדש של שחקנים ולשאוב מן האנרגיות שלו, והם היו נלהבים כמובן לעבוד איתו. אני חושב שהקליק שנוצר ביניהם במציאות בא לידי ביטוי גם במסך, וזו אחת הסיבות להצלחה של הסרט".
לא נחשוף יותר מדי פרטים כדי לא לעשות ספוילר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאחד מרגעי השיא של הסרט מתרחש בחברת נחשים, עכבישים וזוחלים אחרים. אז אני מניח שאתה לא מפחד מהם?
"לא מפחד, אבל גם לא מעריץ. עבדנו על הסצנה הזו בחברת אנשי מקצוע מנוסים ומיומנים, שטיפול בזוחלים הוא ההתמחות שלהם, אז הם הרגיעו אותנו והקלו במשהו על המתח, שבהחלט היה קיים. היה קרוקודיל קטן שעשה קצת שטויות, אבל אני חייב לציין לטובה את העכבישים שהתנהגו למופת ושיתפו איתנו פעולה בצורה מושלמת".
יש מחשבות על ההמשכון - "לאמץ אלמנה", אולי?
"היה דיבורים על המשכון, המפיקים גם פנו אליי לגבי פיילוט לסדרת טלוויזיה שתהיה מבוססת על הסרט - אבל אני לא בטוח שזה מתאים, כי לא הייתי רוצה לעשות משהו מתוך אופרטוניזם טהור".
