אביגדור: "אין מתת אל יפה ופלאית יותר מזו. אתן הנשים יודעות הכל בלי לפתוח אף ספר. מה עוד את רוצה?!"
ינטל: "עוד"
- מתוך: ינטל, המחזמר, 1983
ובכן, נראה שהאלוהים של גלעד לא באמת יודע מה נשים רוצות, או שאולי פשוט לא אכפת לו. אחרת אי אפשר להסביר למה הן כל כך לא מרוצות כל הזמן. למה אין אף לא אישה אחת מאושרת בכל הרפובליקה הזו.
תסריטאי הסדרה בחרו לקרוא לפרק "A Woman's Work". בחירה נאה, הן כי היא מתייחסת לספרה המיתולוגי של סרינה - A Woman's Place"" - שהיווה בסיס ל"אני מאמין" של הרפובליקה, הן כי היא מזכירה לנו את השיר "This Woman's Work" של קייט בוש, שהיווה רקע לסצינת התליה המצמררת בפרק הראשון. בשירה של קייט בוש "עבודת האישה" הייתה לידה של תינוק, כפי שפרנסי גלעד בוודאי היו רוצים. בפרק הזה, "עבודת הנשים" היא, די בפשטות, העבודה שלהן - משלח היד שלהן. והנשים בגלעד רוצות לעבוד. הן רואות בעבודה שלהן מימוש עצמי, בין אם מדובר בעבודה של רופאה נאונטולוגית מצילת חיים, ובין אם מדובר בעבודה של עורכת טקסטים, שמייעצת על החלפת פסקה זו באחרת. וכשגלעד אוסרת עליהן לעבוד, הן מוצאות דרך לעשות זאת במחשכים, מעבר לשדה הראיה של העיניים שבולשות אחריהן. כמו ינטל, בחור הישיבה בסיפורו הקצר של בשביס זינגר, הן עוברות על האיסור בסתר, לעיתים אף מתחזות להיות גברים - כמו סרינה וג'ון המתחזות להיות פרד כדי להגיד את דברן, כדי לזכות בפתחון הפה שחפצו בו.
כי הנשים בגלעד רוצות עוד. השגרה היומית מעייפת אותן ומקשה עליהן. החיים שלהן חסרי תוכן ומשמעות. כנראה שמקומה של אישה אינו בהכרח המקום שבו היא באמת רוצה להיות, ויש סיכוי טוב שגם הגברים בגלעד מבינים זאת היטב. אחרת, אי אפשר להסביר מדוע כשהמפקד ווטרפורד שב לביתו ואמר לסרינה "אני בטוח שתשמחי שהדברים חזרו לשגרה", נדמה היה שאפילו הוא לא קונה את המילים שיצאו לו מהפה.
כי סרינה רוצה עוד. בספרות הרפואית מקובל לדבר אודות "סינדרום ינטל" - המונח שטבעה ב-1991 ד"ר ברנדין הילי, מתייחס לתופעה שבה רק כאשר אישה מתלוננת על מיחושים האופייניים לגברים היא זוכה לטיפול רפואי הולם. כך, כיוון ש"הכאב הטיפוסי" של התקף לב - כאב במרכז החזה המקרין ליד שמאל - לא תמיד מופיע אצל נשים, פעמים רבות חלה טעות באבחון שלה. גם כשאנחנו גוססות, שומעים אותנו באמת רק כשאנחנו מתחזות לגברים. וסרינה רוצה שישמעו אותה.
כי ג'ון רוצה עוד. בעולם שבו נשים מחונכות להיות צרות אחת לשניה, היא מחפשת חברה וסולידאריות, ומוצאת אותן, לזמן קצר, בחיקה של סרינה. אלא שכשפרד מגלה על הברית שהשתיים כרתו ביניהן, הוא נתלה באילנות הדת הגבוהים כדי להעניש את סרינה, ולחייב את שלפרד לחזות בה כשהיא מוכה ומושפלת כילד שובב שסרח.
כי עדן רוצה עוד. למרות שחונכה על ברכי האמונה הגלעדית, ולמרות שהיא חיילת צייתנית של המשטר, גם היא כמהה לאהבה זוגית כמו ברומנים הרומנטיים שנאסר עליה לקרוא. בדרכה הילדית היא מתחננת בפני ניק שיאהב אותה - אבל אחרי שנים כה ארוכות שבהן למדה לא להגיד את מה שליבה מתכוון, כל מה שהיא מסוגלת לומר הוא משפטים סתומים כמו "אני אוהבת צהוב", במקום "אני אוהבת אותך, תאהב אותי חזרה".
כי הרופאה-שהפכה-למרתה רוצה עוד. כשהיא ניצבת בפני חלוק הרופאים שלה עיניה מתמלאות דמעות, ולא נותר אלא לתמוה מה פשרו והיגיונו של משטר שקורע אישה כה מוכשרת מעבודת הקודש שלה - שעניינה בהצלת חיים - ושולח אותה לשגרת יום שעיקרה הכנת עוגות שיש. דווקא מרתה, מכל הדברים בעולם? יש לעג גדול מזה לרש?
כי גם התינוקת אנג'לה-שרלוט רוצה עוד. גם היא רוצה שישמעו אותה - אבל הרופאים, שאינם מבינים את פשר המחלה שתוקפת אותה, משתיקים את בכיה ומרדימים אותה. בשנות החמישים עקב ג'ון בולבי אחר ילדים שהושארו בבתי יתומים ברחבי אירופה, ואחר ילדים שהופרדו מהוריהם במהלך אישפוז בבתי חולים. בשני המקרים, הוא מצא כי הילדים סבלו מנכות רגשית חריפה, עקב החסך בקשר רגשי. במחקר אכזרי אחר מצא הארלו כי חלק מגורי הקופים שהפריד מאימם ואשר לא זכו ליחס של רוך ואהבה, סירבו לאכול והרעיבו את עצמם למוות. בניסוי נוסף, גורי הקופים הנואשים לאהבה ולחום, המשיכו להתקרב למגבת מחממת שדימתה אם, אפילו כשזו דקרה אותם במסמרים עם התקרבותם. עד כדי כך היו נואשים לרוך ולחיבוק. התינוקת אנג'לה שרלוט רוצה להגיד שהיא כמהה לחום ולאהבה שהיא אינה מקבלת מן האם המאמצת שלה - אבל קולה מושתק.
וגם ג'נין רוצה עוד. ובפרק הזה, היא היחידה שאומרת באמת מה ה"עוד" שהיא חפצה בו - לראות את בתה הגוססת. באופן מפתיע, וכנגד כל הסיכויים, היא מקבלת את מה שרצתה, ובהגשמת הרצון הזה יש פלא כה גדול, שהוא מחייה תינוקת שכבר כמעט נקברה. כשהיא אוחזת בבתה המתאוששת ממחלתה, שתיהן עירומות, מיישמות את פרקטיקת ה- Skin To Skin ההכרחית כל כך עבור ילודים, ג'נין שרה לבתה את כל מה שליבה חפץ בקול רך ונענית בגרגורים שבעי רצון.
I Only Wanna Be With You. היא שרה.
אני רק רוצה להיות איתך.
ובאמת, מה עוד אפשר לרצות.
העונה השנייה של "סיפורה של שפחה" משודרת בימי חמישי ב-HOT HBO וב-HOT VOD.
הכותבת היא סופרת. ספרה "כותבת הנאומים" ראה באחרונה אור בהוצאת כנרת זמורה. להאזנה לפודקאסט של מגי אוצרי בנושא "סיפורה של שפחה"
