עמדו בכבוד באתגר: סטטיק ובן אל סיפקו שואו אדיר ומושקע

(בווידאו למעלה: סטטיק ובן אל שרים את הלהיט "סתם". צילום: דייב שחר)

יש מי שהעדיף לראות אתמול היסטוריה קטנה בגביע העולם בכדורגל, ויש מי שהעדיף לראות אתמול היסטוריה קטנטנה בהיכל מנורה מבטחים - שם סטטיק ובן אל, כוכבי הפופ הבולטים של השנתיים האחרונות, פתחו לראשונה קופות בהופעות פתוחות למול כמויות בלתי נתפסות של אנשים, רובם ככולם ילדים. השניים היו יכולים כנראה לנצח להתפרנס מהופעות סגורות והופעות אולפן, אבל עכשיו גם אנשים מהשורה - כלומר: ילדים מהשורה - יכולים להתרשם משתי הדמויות החביבות הללו ומנוכחותן על הבמה.

זה אתגר לא קטן, וחשש אמיתי: האם השניים מסוגלים בכלל? האם מה שעובד בקליפים ובאולפן מסוגל להחזיק במה בהופעה חיה? בלי יכולת לתקן ולשפר ולהוסיף אפקטים? אז התשובה היא שכן: זה עובד ואפילו טוב מאוד. בלי להסס הם הלכו על מופע ראוותני, צבעוני ושאפתני, ודאגו לכך שזה יהיה הרבה יותר מאשר בסדר.

אבל קודם כל, איך צמד אמנים עם רפרטואר די מצומצם ממלא ערב? זה מתחיל בחימום ארוך של הרקדן/זמר סטפן והחליפה המוזהבת שלו, שאם אתם לא יודעים מיהו זה מעיד בעיקר על העשור שבו נולדתם, כי הילדים שבקהל מכירים היטב כל פזמון ופזמון שלו. סטפן הוא דמות די ייחודית בנוף הבידור הישראלי, ושווה להרחיב עליו כבר בפעם אחרת, אך רק נגיד שמדובר בבחור מוכשר וכריזמטי מאוד, שאמנם נעזר ברקדנים אבל מיקד אליו את תשומת הלב במשך הופעה לא קצרה כמעט בלי אמצעים. אם יישאר בתעשייה המקומית, צפוי לו עתיד מזהיר.

לאחר הפסקה קצרה, וספירה לאחור, התחיל סוף סוף האירוע המרכזי: הוא התחיל בשורת סרטונים שהציגו את סטטיק, בן אל, ג'ורדי וחבריהם משתעשעים להם, וברגע הופכים את השעשוע שלהם לשיר קצר, שגולש לריקודים קצרים על הבמה, ובחזרה לסרטון נוסף. הסרטון הוא למעשה המקום הנוח: כמו ילד שמכניס בכל פעם עוד קצת מן הרגל שלו לבריכה כדי להתרגל לטמפרטורה של המים, כך סטטיק ובן אל בדקו את הבמה לפני שנכנסו אליה. אם בהתחלה זה באמת טיפה חרק, מהר מאוד השניים התרגלו לבמה הגדולה ולקהל הגדול, וחגגו את תשומת הלב שהם זכו לה.

הם שרו למעשה את כל שיריהם המשותפים, כולל "#דובי גל" ו"בא לה לרקוד" של גל מלכה וסטטיק ("איך היא אוהבת את השמש"). כל אחד מהם זכה לעיבוד מעודכן, אבל בעיקר למעטפת ויזואלית צבעונית, ובמידת מה הם באמת הצליחו להביא את הקליפים שלהם אל הבמה. ההיבט הוויזואלי היה כל כך צעקני על הבמה, שלרגעים הוא האפיל על השירים, אבל לצד זאת גם סיפק חוויה יוצאת דופן שנדירה מאוד בהופעות בישראל. הקרנבל הברזילאי שחגג את "טודו בום", כולל קונפטי בכמות עצומה, היה על פי הדיווחים מרשים בהרבה מהביצועים של הסלסאו מול שוויץ, במשחק שהתקיים פחות או יותר במקביל.

שווה להזכיר עוד כמה רגעים יוצאי דופן: ההברקה של הערב הייתה "כביש החוף", דווקא שיר מאוד "פרווה" של השניים, שבו הרקדנים וזמרי הליווי התלבשו ושרו כמו מקהלת כנסייה אמריקאית, על רקע אורות ניאון זועקים בסגנון קזינו. המשחק הכפול בשירים של השניים, בין ילדים טובים לילדים רעים, קיבל כאן את הנפח המרשים ביותר, אולי הכנה לקראת ההרפתקה הצפון-אמריקנית שלהם. הלהיט "זהב" נהנה ממאש-אפ מעניין עם "בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון; ואת השעמום שלי משיר כמו "הכל לטובה" הקהל לא חלק איתי כלל: ההיכל התמלא באור טלפונים סלולריים שליוו אותו, מה שיצר אפקט מרתק ומבהיל בו בזמן.

היו גם, כמובן, חריקות. כמו שאני מבין את סטטיק ובן אל, הם מנסים כל הזמן לזוז על הציר שבין שירים לילדים וחומרים לקהל מבוגר יותר. ההופעה שהתקיימה אמש כמו הוכיחה מהו החלק הדומיננטי יותר מבחינת הקהל, ובהתאם קשה להגיד שהמופע היה חף מאינפנטיליות. שיא השיאים היה קטע מעבר שבו התחרו סטטיק ובן אל במרוץ מכוניות בפלייסטיישן על הבמה: לא ברור למה היינו צריכים לראות את זה, למה זה מעניין באיזושהי צורה, ואיזה ערך יש לזה בכלל. גם שיר שבמהלכו סטטיק הצטלם ושר "אינסטגרם אינסטגרם", כשעל המסך מוקרן הלוגו של הרשת החברתית, השאיר טעם רע.

יחד עם זאת, הומור עצמי היה שם בשפע יחד עם כוונות טובות, גם אם אלו לא התממשו היטב תמיד. סרטון ארכיון שמראה את סטטיק מתראיין לערוץ 2 באיחוד האחרון של להקת כוורת, הוביל לאירוח מפתיע של דני סנדרסון (!), בביצוע משותף (וחלש) ל"יו יה". זאת הייתה מחווה יפה של השניים לדורות שקדמו להם, גם אם לדרדקים באולם לא היה מושג מי ניגן מולם בגיטרה (אולי מעטים מהם זיהו ציטוט מתוך "אצל הדודה והדוד", שכזכור בימינו הוא מוכר כשיר של נועה קירל ואגם בוחבוט). מיד לאחר מכן הוקרן סרטון ובו רצף מסרים לחיים טובים יותר: אסור לוותר על התקווה, חייבים להילחם בגזענות, וכו'. זה חשוב ובעל השפעה אמיתית כשאמנים אהובים כל כך מציגים את המסרים האלה לקהל צעיר ומעריץ, גם אם זה רק פרומו למניפסט שטחי כמו "נמסטה".

אך אלה בסך הכול זוטות: לאורך שעה ועשרים בערך סיפקו השניים שואו מרהיב, מהנה מאוד, שכל נאמבר בו היה מושקע מאוד, וזה כולל עיבודים, תלבושות מיוחדות, כוריאוגרפיה, וידאו, תפאורה ותאורה. זה היה מופע פופ מהוקצע ומרשים, בסדרי גודל חריגים לישראל. יש מה לתקן ולשנות, להשתפר ולהתבגר, אבל בינתיים, באתגר הראשוני שהעמידו לעצמם, סטטיק ובן אל עמדו בכבוד.