מה עושים עם רינגו? זו הייתה השאלה ששאלו את עצמם ג'ון לנון ופול מקרטני לקראת סוף שנת 1963, כמה חודשים לפני שהביטלס ימריאו לארה"ב ויכבשו את העולם רשמית. הם כבר הספיקו להוציא את אלבום הבכורה המוצלח שלהם, השמיעו אותם לא מעט ברדיו, ואלפי נערות נעמדו בתור להופעות שלהם בעיקר כדי לצרוח את נשמתן - אבל ההצלחה עדיין הרגישה להם כמו משהו זמני. פול עדיין גר אצל ההורים שלו, ג'ון גר עם הדודה שלו ורינגו - המבוגר בחבורה - שכנע את ג'ורג' לעבור לגור איתו בדירה שכורה. במקביל, בעוד קהל המעריצים (ובעיקר המעריצות) שלהם גדל, העם הבריטי נהג לדרג חדשות לבקרים את "הביטל האהוב עליו", וכמעט בכל הסקרים עלה דווקא שמו של המתופף. גם בהופעות, שאגות של "רינג-הו! רינג-הו!" עלו שוב ושוב מהקהל. אז מה עושים עם רינגו? כדי להיענות לדרישה מהמעריצים, המתופף היה מבצע בכל הופעה את "Boys", קאבר ללהקת הבנות "השירלס" שנכנס גם לאלבום הבכורה של ארבעת המופלאים. לימים, פול מקרטני הבין שזו הייתה עלולה להישמע כמו הצהרה הומוסקסואלית (רינגו פשוט שיר אהבה ל"בחורים"), ובכל מקרה הגיע הזמן להוסיף שיר נוסף לרפרטואר של רינגו.
רינגו עצמו כתב כמה שירים והציע אותם ללנון ומקרטני, אבל נתקל בסירוב. פול מקרטני כתב כמה טיוטות לשירים חדשים והשמיע אותם לרינגו, אבל הוא סירב בנימוס. לבסוף, ג'ון לנון אמר שהוא קרא איפשהו בעיתון את הציטוט "I wanna be your man", והציע אותו כשם לשיר חדש. פול שרבט במהירות שתי שורות של מילים ומלודיה פשוטה (באותו הקצב והסגנון של Boys) והשמיע לרינגו - שאמר שהוא מוכן לתת לשיר הזה צ'אנס. ואז, ב-10 בספטמבר 1963 ג'ון ופול צעדו לכיוון אולפן ההקלטות שלהם בדרך צ'ארינג קרוס בלונדון, כשלפתע עצרה לידם מונית שחורה ובתוכה מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס, חברי הרולינג סטונס. הם גילו שהם נוסעים לאותו מקום ומיהרו לעלות למונית "כדי להרוויח נסיעה חינם", כפי שסיפר מקרטני לימים. מיק וקית' הוציאו עד אז סינגל אחד, וגם הוא לא הצליח, והעתיד של "האבנים המתגלגלות" נראה קודר במיוחד. הם פנו ללנון ומקרטני בבקשה לעזרה, והאחרונים סיפרו להם שהם בדיוק כתבו שיר לרינגו, ואם הם רוצים הם יכולים לנסות לעשות ממנו סינגל. כך נולד שיתוף הפעולה הראשון, והאחרון, בין הביטלס לרולינג סטונס. הבעיה היחידה הייתה שג'ון ופול לא באמת כתבו עדיין את השיר, אלא רק את שתי השורות שהם השמיעו לרינגו. וכך, השניים נכנסו לאולפן ההקלטות והתיישבו ליד פסנתר וכתבו את השיר בתוך כמה דקות, בזמן שחברי הרולינג סטונס מסתכלים עליהם בהלם. הסטונס הקליטו את השיר עוד באותו היום, ובבוקר שלמחרת הביטלס נכנסו לאולפן עם רינגו וביצעו איתו את השיר, שישב עליו כמו כפפה. הגרסה של הסטונס הגיעה למקום ה-12 במצעד הבריטי והפכה למעשה ללהיט הראשון של הלהקה, בעוד הגרסה של הביטלס נכנסה לאלבום השני של הלהקה והפכה לשיר מבוקש בהופעות. "זה היה שיר מיותר", סיפר ג'ון לנון בריאיון לפלייבוי בספטמבר 1980, "יש לשיר רק שתי גרסאות. אחת של רינגו ואחת של הרולינג סטונס. זה מראה כמה חשיבות נתנו לזה: לא היינו נותנים להם משהו טוב, נכון?". לנון נרצח שלושה חודשים מאוחר מכן בניו יורק, רינגו סטאר ביצע את "השיר המיותר" הזה אתמול מול אלפי ישראלים בהיכל הספורט ביד אליהו.
אז האמת היא שגם אם רינגו סטאר היה פשוט עולה לבמה עם מקלות תיפוף, מסמן את סימן השלום בידיו ואומר "פיס אנד לאב" לקהל כמו החיקוי הקורע ב"ארץ נהדרת", זה עדיין היה מרגש. יש מעט מאוד מוזיקאים שראויים לתואר "אגדה", אבל חברי הביטלס תמיד היו היוצאים מן הכלל. בתוך התנ"ך של עולם המוזיקה, הם ארבעת היסודות שבראו את עולם הרוק. הם האבות המייסדים. בתוך הקדושה הזאת, נהוג לזלזל בחלקו של רינגו, וזו טעות. שיהיה ברור - בלי רינגו אין ביטלס. רינגו לא היה רק מתופף נפלא ומלודיסט נדיר, הוא גם היה הדמות הכי מזוהה עם הלהקה בימיה הראשונים, בעיקר בזכות ההומור שהפגין בהופעות ובמסיבות עיתונאים, שהתניעו את רכבת "הביטלמאניה".
שבועיים לפני יום הולדתו ה-78, סר ריצ'ארד (להלן: רינגו) עולה על הבמה העירומה ביד אליהו יחד עם להקת האול-סטארר שלו (הבנתם? אול סטארר כמו רינגו סטארר? באנגלית זה יותר ברור) ורוקד את דרכו אל לבבות הישראלים. כן, רוקד. קופץ. מתלהב. מפזז. אין דרך אחרת לתאר את זה. קשה להאמין שהוא בגיל שתעודת הזהות שלו טוענת שהוא, והאנרגיה המלהיבה שלו גורמת לצופים להרגיש כאילו נזרקנו במנהרת הזמן הישר אל מועדון הקאברן בליברפול של שנות השישים.
ההופעה מתחילה עם "Matchbox", קאבר לקרל פרקינס שהביטלס הקליטו בתחילת דרכם אבל מיעטו לבצע בהופעות חיות. שיר די נשכח, אבל צריך לזכור שמדובר ברינגו - ואם יש שיר של הביטלס שהוא תפקד בו כסולן, מן הראוי שיעשה אותו. לשיר השני בהופעה רינגו שולף את הלהיט הכי גדול מקריירת הסולו שלו "It Don't Come Easy" ולרגע ניתן לחשוב שזו תהיה הופעת להיטים מכל התקופות של רינגו - אבל האשליה הזאת מתנפצת במהירות.
אחרי הפתיחה המצוינת, בה רינגו עומד בקדמת הבמה ומתפקד כסולן לכל דבר של להקה מעולה, הוא עובר אל מאחורי מערכת התופים, והופך להיות המתופף של להקה מעולה. זו לא אמורה להיות הפתעה לכל מי שעוקב אחרי הקריירה הבימתית של רינגו ושל להקותיו (מדובר בהרכב ה-13 של להקת האול-סטארר) אבל מי שציפה להופעת סולו של רינגו גילה שכמעט חצי מההופעה מוקדשת לשירים של חברי הלהקה - ולמרבה ההפתעה, זה לא רע בכלל.
כחלק ממחיר הכרטיס, זכה הקהל הישראל לראות כמה להיטים של הביטלס בביצוע המתופף של הלהקה הגדולה בכל הזמנים - אבל גם שני להיטי ענק של להקת טוטו עם הגיטריסט סטיב לוקת'ר (לצערנו, הוא לא שר את "אפריקה"), היו שם גם שלושה להיטי סבנטיז אהובים של להקת 10cc בביצוע המוזיקאי גרהאם גולדמן שהופקד על גיטרת הבס (אגב, מומלץ להיכנס לגוגל ולראות איזה להיטים מטורפים הוא כתב ללהקות בריטיות אחרות בסיקסטיז); ושני הלהיטים הכי זכורים של Men at Work האוסטרלים בביצוע כותב השירים והסולן המקורי קולין היי. אבל מעל לכולם בלט גרג רולי, הסולן המקורי משני האלבומים הראשונים של סנטנה שביצע את "Evil Ways", "Oye como va", ו-"Black Magic Woman". קרלוס סנטנה עצמו הופיע כזכור בישראל לפני שנתיים עם שני זמרים שביצעו את אותם המנונים, אבל השילוב של להקת האול-סטארר עם הווקאליסט המקורי הצליח להתעלות אפילו על האליל והגיטרה שלו.
אז מתוך 22 שירים (אם מחשיבים את הביצוע הקאז'ואלי והקצרצר של הלהקה לפזמון של "Give Peace A Chance" של ג'ון לנון בסיום), 10 היו של חברי הלהקה ולא של רינגו, מה שהשאיר מקום לשבעה שירים של הביטלס וסך הכל ארבעה שירים מקריירת הסולו של רינגו. וחבל, ברפרטואר של רינגו יש לא מעט שירים שיכולים לעבוד מצוין בהופעה כמו "The No No Song", "I'm The Greatest", "Back Off Boogaloo", "Goodnight Vienna", "Early 1970" ועוד. מה גם שמתוך 11 השירים שרינגו שר בהם את התפקיד הראשי בביטלס, נשארו בחוץ ארבעה שירים, ביניהם "Good Night" המקסים שכתב ג'ון לנון לבנו ג'וליאן, "Honey Don't" הכיפי, ובעיקר "Octopus's Garden" - אחד משני השירים היחידים שרינגו כתב בתקופתו בביטלס (יחד עם "Don't Pass Me By" שכן בוצע), שללא ספק היה הפיל שבחדר. ההחלטה לא לבצע את השיר הכי מפורסם שרינגו כתב בחייו הייתה תמוהה, לכל הפחות.
השירים שנבחרו בקפידה מתוך קריירת הסולו של רינגו עשו את העבודה, כאשר בולט כמובן הסינגל שכבש את פסגת מצעד הפזמונים הבריטי "You're Sixteen", הקאבר המצוין לג'וני בורנט, שבו הזמר שר באופן חופשי אל אהובתו הקטינה. בקליפ שליווה את השיר גילמה את מושא אהבתו של רינגו שחקנית אלמונית דאז בשם קארי פישר, טרום ימיה כנסיכה ליאה במלחמת הכוכבים. פישר הייתה אמנם בת 22, אבל כל העסק מרגיש די קריפי בדיעבד - בטח כשרואים את הזקן המדובלל של רינגו בקליפ, יחד עם משקפי הפדופיל שמעטרות את עיניו כשהוא מנשק את הילדה שלבושה במדי בית הספר שלה. אין סיכוי ששיר כזה היה עובר היום בעידן ה-MeToo, אבל כנראה שלאגדות כמו רינגו אנחנו נותנים פטור, והקהל מצטרף בהנאה למסר המקריפ בריקודים ובשמחה.
בשורה התחתונה מדובר בהופעה מצוינת של להקה מצוינת, שמציגה ביצועים מעולים לשירים שכל חובב מוזיקה שנולד איפשהו בין השנים 1940 ל-1990 אמור להכיר, ובכל זאת, יכול להיות קצת מאכזב לקנות כרטיס להופעה של אגדה ולגלות שהיא מתחבאת מאחורי התופים במשך כמעט חצי מההופעה, כאילו היא משתתפת בהופעה של מישהו אחר (שלא לדבר על שני שירים בהם רינגו פשוט נעלם מהבמה).
ועדיין, כל המילים שנכתבו כאן למעלה לא רלוונטיות מול התחושה שבאמת קשה להעביר במילים שעברה בין הלבבות של כל מי שהיה אתמול בארנה הצנועה של יד אליהו, כשרינגו לקח את המיקרופון ושר בצורה מופתית ומדויקת בפעם המיליון את "With A Little Help From My Friends" של הביטלס בדואט עם הקהל. לא, לא היה שם פלייבק, הוא בן 78 אבל נשמע בדיוק כמו שהוא נשמע כשהביטלס הקליטו את האלבום סרג'נט פפר באולפני אבי רואד בלונדון. הוא בן 78 אבל הוא קופץ ומתלהב ומלא אנרגיה מוזיקלית נדירה, כזאת שאפשר לשמוע בלב ולהרגיש באוזניים. הכי רחוק מהחיקוי של זרחוביץ'.
לא תהיה כנראה עוד להקה בסדר הגודל של הביטלס, ואפילו כדי לשמוע שיר אחד או שניים שלה שמבוצעים בשלמות שכזאת על ידי אחד מחברי הלהקה המקוריים, היה שווה לצאת מהבית ולחפש חניה בסמטאות של יד אליהו. הבנתי שיש עדיין כרטיסים להופעה השניה של האביר הבריטי הערב ביד אליהו, אני חושב שאבוא שוב. מי יודע מתי שוב אגדה חיה תבוא לבקר אותי ליד הבית?
בקטנה
גם בהופעה אתמול הוקדש אזור קדמת הבמה לאנשים ששילמו יותר מאלף שקלים בשביל כרטיס. זה לגיטימי כמובן. מה שפחות לגיטימי הוא המהלך שכבר נעשה במקרים קודמים (בהופעות בישראל של בוב דילן ופול סיימון, למשל), בו אנשי האבטחה מנעו מיושבי קדמת הבמה לעמוד ולרקוד. המטרה היא כמובן למנוע מאנשים ששילמו מאות שקלים בשביל לשבת קרוב לבמה להסתיר לאנשים אחרים ששילמו מאות שקלים בשביל לשבת קרוב לבמה, אך בפועל מה שקורה זה שדווקא האזור הכי קרוב לאמן הופך לסטטי וישנוני - וזה מבאס, בעיקר כי האנרגיה הזאת נקלטת על ידי המוזיקאים על הבמה. בשורה הראשונה אתמול ישבה אישה מקסימה שנראית פחות או יותר בגילו של רינגו סטאר, ומתישהו היא פשוט החליטה לזרום עם המוזיקה - וקמה לרקוד. מאבטח בחליפה שנראה כאילו ראה יותר מדי סרטי ג'יימס בונד זינק עליה ודרש ממנה לשבת, אך היא המשיכה לרקוד עם המוזיקה. מאבטח שני וגדול יותר איגף אותה מהצד השני, והיא נאלצה לחדול מהריקוד. לאחר כמה שירים, המוזיקה הרימה אותה על הרגליים שוב, והיא חזרה לפזז. המאבטח שוב הגיע בזריזות כדי להושיב את "הפושעת" אלא שהפעם הסיטואציה נקלטה על הבמה אצל סטיב לוקת'ר, שתוך כדי סולו גיטרה צעק על המאבטח שיעזוב את הרקדנית הספונטנית. המאבטח נראה מבולבל, אבל לוקת'ר לא הניח לו. "אף אחד לא יגיד למישהו לשבת בהופעה שלי", אמר המבט שלו, "אל תנסה אותי" הוסיפה שפת הגוף. לבסוף, המוזיקה ניצחה, הגברת המשיכה לרקוד והמאבטח הלך לעמוד בפינה, תרתי משמע. הייתי במאות הופעות רוק בחיי, אני לא זוכר רגע רוקנ'רול יותר טהור מזה.
רשימת שירים
Matchbox (קאבר לקרל פרקינס, הוקלט על ידי הביטלס)
It Don't Come Easy (שיר מקורי של רינגו)
Dreadlock Holiday (10CC)
Evil Ways (קאבר לווילי בובו, הוקלט על ידי סנטנה)
Rosanna (Toto)
Down Under (Men at Work)
Boys (קאבר לשירלס, הוקלט על ידי הביטלס)
Don't Pass Me By (הראשון מבין שני שירים שרינגו כתב לביטלס)
Yellow Submarine (נכתב על ידי לנון ומקרטני, בעזרתו של הזמר הסקוטי דונובן)
I'm Not In Love (10CC, בלי רינגו)
Black Magic Woman (נכתב במקור על ידי פיטר גרין לפליטווד מק, אך הפך ללהיט של סנטנה)
You're Sixteen (במקור של ג'וני בורנט, אך הפך לאחד השירים המזוהים עם קריירת הסולו של רינגו)
Anthem (המנון ל"פיס אנד לאב" מהאלבום 2012 של רינגו, שיצא ב...2012)
Who Can It Be Now? (Men at Work)
The Things We Do for Love (10CC)
Oye Como Va (קאבר לטיטו פואנטה, הוקלט על ידי סנטנה)
I Wanna Be Your Man (השיר הראשון שנכתב במיוחד עבור רינגו בביטלס)
Hold The Line (Toto)
Photograph (השיר היחיד עליו חתומים רינגו וג'ורג' הריסון ככותבים)
Act Naturally (קאבר לבאק אוונס, הוקלט על ידי הביטלס)
With a Little Help From My Friends (השיר שסגר כל הופעה של רינגו מאז 1970)
Give Peave A Chance (הפזמון מבוצע על ידי הלהקה אחרי שרינגו עוזב, כחלק מסיום המופע)