תומכיו ומקטרגיו של נתניהו כאחד אוהבים לציין את העובדה שהוא בנו של היסטוריון בעל שיעור קומה, כשכל אחד מהם מבטיח שההיסטוריה תשפוט את נתניהו כפי שהוא מנחש זאת. מעניין איך תזכור ההיסטוריה את בנו של ההיסטוריון בשבוע שבו ההיסטוריה עוותה, נמתחה, סולפה ונמכרה לממשלת פולין. זה עוד לא ברור כלל, אבל אם, כמו שאומר הפתגם, העיתונות היא הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה, עושה רושם שאין לנתניהו מה לדאוג - לא ממבקריו כעת ולא ממבקריו העתידיים, משום ששתי מהדורות סיכום השבוע בערוצים המסחריים התעלמו כמעט לחלוטין מהצהרה עליה חתם ראש הממשלה המעניקה גושפנקא לאומית לנראטיב הפולני החדש של מלחמת העולם השנייה.
"אולפן שישי" בהנחיית עודד בן עמי המחליף את דני קושמרו הפצוע הקדישו את סדר היום בכתבות המגזין שלהם לרעידות האדמה, להתקרבות מלחמת האזרחים בסוריה אל גבול ישראל ולסוגיית העריקים. פאנל הפרשנים הסוקר את עיקר כותרות השבוע הקדיש לנושא שיחה קצרצרה של שתי דקות בקושי. המסגור: "המתקפה נגד הצהרת ישראל-פולין", והכותרת של ערד ניר הייתה שפרופ' יעקב נגל, אחד ממנהלי המשא ומתן עם הפולנים, עומד מאחורי ההסכם. בהמשך צוטטו מהעיתון "לה-מונד" סיבות פוליטיות אפשריות למהלך, שהוכחשו על ידי לשכת ראש הממשלה. רוני דניאל היה התקיף בחבורה כשקבע שהחתימה היא חרפה, אבל הספיק לדבר מעט מאוד ובאופן כללי מאוד לפני שהדיון נקטע ורץ לחוק הגיוס. הצופים קיבלו מעט מאוד מידע חדש על הנושא, והדיון התנהל מתוך ההנחה שכולם יודעים במה מדובר ומהם הסעיפים הבעייתיים.
גם ב"שישי עם איילה חסון" של חדשות עשר, בדרך כלל פינה בטלוויזיה שלא מתביישת להקדיש לנושאים שכאלה יותר מאשר כותרת, הנושא לא הגיעו למהדורה המרכזית. כתבה של ברק רביד על הנושא אמנם שודרה בחלק המקדים את המהדורה, המסכם את חדשות השבוע. אבל החל משמונה בערב עסקו שם בכותרות אחרות: האג'נדה של "שישי" הייתה אחרת משל "החדשות": שוב אסד וסוריה ותאילנד, התאונה בהונדורס והילדים הכלואים ופינוי אום אל חיראן. כמובן הוקדש גם זמן למתרחש במונדיאל. הדיון הפוליטי הוקדש להקדמה אפשרית של הבחירות. גם בסקירה השבועית של איילה חסון, המדגישה אירוע חשוב אחד בכל יום בשבוע, נושא ההצהרה הפולנית, שמוסגר השבוע כפגיעה חמורה בזיכרון השואה, לא עלה.
זכותם של עורכי המהדורות לעסוק בסדר יום אחר, ולטעון שסוגיות ביטחוניות, כלכליות, חברתיות ואחרות יותר חשובות מנושא היסטורי בעל משמעות רגשית וסימבולית. זה למעשה מה שבוודאי חושבים לעצמם גם בסביבת ראש הממשלה, שם אולי מרגישים שמדובר בקנס קטן לשלם, אולי בתמורה להישג ממשי יותר. אם מדובר בחרפה, בפגיעה מהותית בזיכרון השואה, בעוול לקורבנות שאנו עומדים לזכרם מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה - ובכל זאת הנושא לא שווה אזכור כאחד האירועים המשמעותיים של השבוע במהדורות המסכמות החגיגיות - אז התקשורת יישרה למעשה קו עם נתניהו.
זאת הוכחה נוספת - בניגוד לכל הקונספציות - לגוויעה של נושא השואה בשיחה הישראלית. זה עוד היה שבוע רווי באירועים רלוונטיים: חוק השואה הפולני, מותו של קלוד לנצמן, פרטים חדשים על סיפורה של אנה פרנק שפורסמו לאחרונה. אף אחד מאלו לא הגיע למהדורות סוף השבוע. מה נלין על הפולנים? גם כאן, מסתבר, אף אחד לא נסער מדי.
