הוריו של הבמאי גנדי טרטקובסקי נרדפו בברית המועצות בשל יהדותם, ועברו עמו לשיקגו בשלהי שנות השבעים, כשהיה בן שבע. אך גם בארצות הברית, התייחסו אליו בחשדנות וברתיעה. "זה היה בזמן המלחמה הקרה, ולא היה קל להיות הילד הרוסי היחיד בכיתה", הוא מספר בריאיון לוואלה! תרבות. "נורא רציתי להשתלב, אבל כולם קראו לי 'קומוניסט' ו'רוסי מלוכלך'. אם לעשות ניתוח פסיכולוגי של עצמי, אני חושב שתחושת החריגות נותרה בי מאז, ולכן כל עבודותיי עוסקות באאוטסיידרים".
אבחנה זו היתה נכונה לגבי הסדרות שהעלו את טרטקובסקי לגדולה כאשף אנימציה, למשל "סמוראי ג'ק" ו"המעבדה של דקסטר", והיא מדויקת גם לגבי סדרת סרטי "מפלצת של מלון" עליה הוא חתום בהצלחה רבה.
הסרט הראשון, כזכור, יצא לפני שש שנים והציג לנו את דרקולה כמנהל מלון בטרנסילבניה, המעניק מחסה למומיה, איש הזאב ועוד שכמותם, הנרדפים בידי בני האנוש. פסיכולוג מומחה ודאי היה אומר כי המפלצות כאן מייצגות אותו כילד הדחוי בשל זהותו.
אומרים שההצלחה היא הנקמה הטובה ביותר, ורוב הילדים שצחקו על טרקובסקי במסדרונות בית הספר היסודי יכולים רק לחלום לשבור קופות כפי שעשה עם שני הסרטים הראשונים בסדרה. למרות הצלחתם, הוא הודיע בזמנו כי מבחינתו הסיפור נגמר ואין בכוונתו ליצור פרק שלישי, אז איך זה שמחר (חמישי) יעלה כאן לאקרנים "מפלצת של מלון 3"?
פגשתי את טרטקובסקי בריביירה הצרפתית לפני כחודשיים, שם התמקמו אולפני סוני כדי להשיק את הסרט, רגע לפני פתיחת פסטיבל קאן. "לא הייתי בטוח שאמצא תסריט טוב לפרק השלישי, אבל אז ההורים של אשתי הפתיעו אותנו והזמינו אותנו לקרוז", הוא מספר. "כשעליתי לספינת הנופש, הסתכלתי סביב והבנתי שזו תהיה זירת התרחשות נהדרת למשפחת המפלצות. הבנתי גם שזה יהיה מקום טוב לתאר בו כיצד דרקולה מתאהב, משהו שתיכננתי לעשות מלכתחילה ורק חיפשתי איך. לשמחתי, האולפנים זרמו איתי ונתנו לי לכתוב את התסריט לפי הסיפור הזה. אחרת, לא הייתי מסכים".
ואכן, כמשתמע משמו, "מפלצת של מלון 3: יוצאים לחופשה" מתאר כיצד דרקולה, משפחתו וחבריו יוצאים לנופש בלב ים. שם, פוגש הגיבור אשה בשם אריקה ונוצר בין השניים קליק מיידי, אך אז הוא מגלה כי היריבות הבין-דורית בין יצורים מפלצתיים ובני אדם עלולה לחרב את יחסיהם.
"היה לי חשוב מאוד שתהיה בסרט דמות נשית דומיננטית, וחשוב מכך - שהיא לא תהיה נסיכה או עלמה במצוקה, כנהוג בתוצרי אנימציה", אומר הבמאי. "אריקה משוגעת לא פחות מדרקולה, וכמוהו, גם היא לא מושלמת. בעולם האנימציה נהוג להציג נשים לפי איזשהו אידיאל יופי מסוים, אבל התעקשתי בפני המפיקים לא לעשות זאת. אם לדרקולה יש ראש מוזר, אז שגם היא תהיה כזו".
חוץ מרומנטיקה, הסרט מציג גם שלל הברקות קומיות, בראשן סצנה המתרחשת בטיסה של חברת התעופה המפלצתית בעולם; אנימציה מרהיבה, חלקה ומרשימה להפליא; חופן בדיחות פלוצים; וגם ביצוע ל"מקרנה" כפי שמעולם לא שמענו. בארץ, הוא יוצא הן בעותקים מדובבים והן בגרסה המקורית, לה תרמו את קולם אדם סנדלר, סלינה גומז, אנדי סמברג, מל ברוקס, קווין ג'יימס, פראן דרשר ועוד.
בגילוי לב, הבמאי מודה שלא היה לו קל לעבוד עם שמות שכאלה. "זה קשה. אין פה עניין של שנאה וטינה, אבל ברור שאם שני אנשים יצירתיים נפגשים לעבוד יחד, זה לא יהיה קל", הוא אומר. "לאף אחד מהם אין כוונה רעה. ברור לי שאם אתה משנה למישהו את המילים שהוא רוצה להגיד, הוא ישאל אותך - למה שינית לי? יש אנשים בהוליווד שמסתדרים עם הדינמיקה הזו, אבל אני לא. לכן, רציתי לפרוש מסדרת הסרטים אחרי הפרק השני".
אתה מרגיש שלפעמים מזלזלים בך בתעשייה בגלל שאתה מביים סרטי אנימציה, שקהל היעד שלהם הוא בעיקר ילדים ומשפחות?
"מאז גיל עשר, אנימציה היא העולם שלי. זו אמנות נפלאה. אני אוהב אותה ומכבד אותה, אבל אנשים מבטלים אותי. פגשתי מפיקים שמתעסקים בסרטים עם שחקנים בשר ודם. הם שאלו אותי - 'האם אתה מוכן כבר לשלב הבא בחייך? האם אתה מוכן להתבגר?' הם מייצגים הלך מחשבה, ולפיו אם אתה עושה סרטי אנימציה, אז אתה ילד שמדבר לילדים.
"עניין נוסף הוא שביחס לאנימציה, כולם מצפים שתתיישר לפי איזשהו סטנדרט, ותביים סרטים כמו אלה של פיקסאר, אבל מה לעשות שלא בא לי? אני לא רוצה לעשות סרטים כמו 'הקול בראש' ו'קוקו'. אני לא רוצה לדבר על מוות ורגשות, אני רוצה לבדר ולהצחיק ילדים ומבוגרים. אני גם לא רוצה לעבוד בסגנון של פיקסאר. יש לי סגנון משלי, שמזכיר יותר קריקטורות וקומיקס, ולא היה קל לשכנע את המפיקים להסכים לו. בתעשיית הסרטים עם שחקנים בשר ודם, יש מקום גם לפליני וגם ל'כשהארי פגש את סאלי'. בעולם האנימציה, או שאתה פיקסאר או שמתייחסים אלייך כנחות".
בזמנו, היית בשלבים מתקדמים לקראת יצירת עיבוד מחודש ל"פופאי", אבל אז הפרויקט הוקפא. יש עוד תקווה שהוא יקום לתחייה?
"לא, התקווה הזו נקברה, וקשה לי עם זה, כי מאוד האמנתי בפרויקט. אך אז היו דרמות באולפני סוני, המנהלים התחלפו, והחדשים לא אהבו את החזון שלי. הם רצו פופאי כמו של פעם, עם הכובע ההפוך ומשקפי השמש. כבר היה לי את כל הסרט בראש והכל התחבר יפה, אז חבל לי מאוד שהם כבר בחיים לא יעשו את זה".
אם לחזור לנקודת ההתחלה, חוץ מתחושת האאוטסיידריות, באיזה מובן המוצא שלך עוד משפיע עלייך?
"אני מאוד מחובר לשורשים שלי. אנימציה רוסית היתה ועודנה אחת ממקורות ההשראה העיקרים שלי. אני מדבר רוסית, אם כי ברמה של ילד בן שמונה, ואני חושב שהסגנון שלי ויזואלי יותר מאשר של רוב יוצרי האנימציה בארצות הברית, כי אני עדיין קצת חסר ביטחון באנגלית ומעדיף דימויים על פני מילים".
