הצלחת המונדיאל האחרון חיזקה את מעמדו של הכדורגל כענף הספורט הפופולרי בתבל. ברור מתמיד כי המשחק של מסי ואמבפה לא זקוק לטובות מאף אחד - בטח לא מרומני אלמוני המשוכנע כי מצא את הדרך להמציא אותו מחדש. אך מסתבר שבעיר לא גדולה ברומניה מסתובב לו אדם שכזה, חולמני יותר מדון קישוט, הבטוח כי יש לו בידיים המצאה גאונית שתשנה את העולם, אם רק מישהו יטרח להקשיב לו.
תמהוני זה, לאורנציו ג'ינגינה שמו, עומד במרכז "כדורגל אינסופי" - סרטו התיעודי המהולל של קורנליו פורומבויו, אותו אפשר יהיה לראות בפסטיבל הקולנוע ירושלים שנפתח בסוף השבוע הקרוב. למרות המשתמע מן השם, זה לא באמת סיפור על הכדור העגול, וגם לא על ספורט, אלא על חלומות באספמיה, על כוחה של אובססיה חסרת מודעות, וכפי שהבמאי אומר בריאיון לוואלה! תרבות, גם על החברה הרומנית וההיסטוריה שלה.
פורומבויו מיטיב לעסוק בשני הנושאים הללו מאז סרטו העלילתי הארוך הראשון והמופלא, "12:08 מזרחה מבוקרשט", אחת היצירות שהניחו את הקולנוע הרומני על המפה בתחילת העשור הקודם והפכו אותו לאחת התעשיות המוערכות באירופה. לאחר מכן עשה זאת גם בסרטים כמו "שם תואר: משטרה" ו"כשערב נופל על בוקרשט", שהופצו שניהם בישראל. גם הדשא לא זר לו - אביו היה משופטי הכדורגל המובילים ברומניה, והקולנוען עסק במורשתו לפני ארבע שנים בדוקו "המשחק השני", שגם כן עסק בחיים עצמם יותר מאשר בספורט.
הקרנת הבכורה העולמית של "כדורגל אינסופי" התקיימה לפני כשבעה חודשים בפסטיבל ברלין. במסגרת זו, פגשתי יחד עם קבוצת עיתונאים מרחבי אירופה את פורומבויו ואת מושא התיעוד שלו, שהתגלה כמוזר עוד יותר במציאות מאשר בסרט. הוא התנהל כדיווה, נזף ללא הרף בכל מי שסביבו, התייחס לדבריו כתורה מסיני וכמובן גם דיבר על עצמו בלי טיפה של צניעות, וביומרה גדולה ועיקשת. גם זה, כנראה, חלק מהקסם שלו, ובמבט על הדינמיקה בינו לבמאי, נראה שהיוצר מתייחס אליו בתערובת של שעשוע, הערכה, היקסמות וחמלה.
פורומבויו מספר כי כבר לפני עשר שנים נודע לו על מעלליו של ג'ינגינה ועל התעקשותו להמציא פתרונות מוזרים לבעיות שלא היו מלכתחילה. הוא התעניין בנושא ושכח ממנו, אך עשר שנים לאחר מכן, כשנודע לו כי הלוחם בטחנות רוח דבק בשיגעונו, החליט להתחיל לעקוב אחריו במצלמתו.
"כשקורנליו סיפר לי שהוא רוצה לעשות עליי דוקו, חשבתי שהוא מתבדח", מספר ג'ינגינה, "גם כשהבנתי שהוא רציני, הנחתי שבכל רגע יודיע לי כי הפרויקט מבוטל, והופתעתי שזה לא קרה".
במפגש שלו עם איש החזון הכפייתי, למד הבמאי מאיפה נולדה האובססיה שלו - בנעוריו, נפצע במהלך משחק כדורגל, וכך נוצרה תגובת שרשרת שגרמה לו לייסורים רבים במהלך השנים. לכן, הוא נחוש להפוך את הענף לפחות אלים ולצמצם ככל האפשר את כמות התיקולים והחיכוכים הפיזיים, כך שמה שקרה לו, לא יקרה גם לאחרים. מעבר לכך, לא נחשוף עוד מידע על הסרט, ונשאיר לכם את העונג לגלות איזה כללים חדשים ומשונים הוגה גיבורו, וכיצד הוא משכלל אותם במשך השנים באופן מופרך ומיותר עוד יותר.
"מה שהכי הרשים אותי בלאורנציו, זו הדרך בה הרעיונות שלו השתלטו לו על החיים", אומר הבמאי. "אני חושב שהוא מנתב לתוך הסיפור הזה של הכדורגל את כל האנרגיות שהוא לא היה יכול להוציא בחיים האישיים שלו. לכן, אני מתייחס אליו כסוג של אמן - אדם שבורא לעצמו את מה שלא קיים. הדבר הנוסף שעניין אותי, זה ההקשר ההיסטורי: כמוני, גם הוא גדל תחת משטר הדיכוי של רומניה הטוטליטרית, וזה יצר אצלו כמיהה תמידית לחופש. גם את הכדורגל הוא מנסה להפוך לחופשי יותר. יש לו נשמה מהפכנית. הוא מטיל ספק בהכל. אלה הלקחים של חיים תחת שלטון דיקטטורי".
לאורנציו משווה את עצמו בסרט לסופרמן. אתה גם רואה אותו ככה?
"לא, בעיני הוא דמות קלאסית של גוגול ושל צ'כוב - דמות שוליים עם חלומות גדולים מהחיים".
עד כמה נתת לחיים להתערב לך בצילומים?
"עד כמה שאפשר. לכן הסתובבתי כל הזמן עם שתי מצלמות, כדי להיות שבטוח שאני לוכד את כל מה שקרה. הרבה דברים קרו מסביבנו בלי שתיכננתי, ונכנסו לתוצאה הסופית".
ביימת כבר שני סרטים שנגעו בכדורגל. אתה מתכנן לעשות עוד אחד ולהשלים טרילוגיה?
"כן, בהחלט. יש לי עוד אחד בדרך. גם הוא יהיה תיעודי. לדעתי בלתי אפשרי לצלם סרט עלילתי על כדורגל. ואם הייתי צריך לצלם דוקו על כדורגלן עכשווי כלשהו, במי הייתי בוחר? אני לא בטוח שיש מישהו מתאים. היום כל הכוכבים מודעים מדי למעמד שלהם אז קשה לחדור את השיריון הזה. הייתי הולך על מישהו מן העבר. גרינצ'ה למשל".
ג'ינגיה נעלב כשאנו מפנים שאלות לבמאי ולא אליו, ודורש לקבל הזדמנות לענות לכל אחת מן הקושיות בעצמו ולהציג את תפיסת עולמו. כשאנחנו שואלים למה בעצם צריך לתקן את מה שלא שבור ולהמציא מחדש ענף כל כך משגשג, הוא עונה נחרצות - "לא מחליפים מוצר כי הקודם גרוע, אלא כי החדש טוב יותר. אם אתה מחליף סמארטפון לדגם מתקדם יותר, זה אומר שהקודם היה גרוע? לא, אבל אתה עובר הלאה".
מה מבחינתך הבעיה הכי גדולה בכדורגל, כפי שהוא היום?
"תצפה בסרט שוב. אני מסביר את זה שם באופן ברור - הבעיה הגדולה ביותר היא חוק הנבדל, ומי שיצפה בסרט בקפידה יבין כיצד אני מתכוון לשנות זאת".
ניסית לפנות להתאחדות הכדורגל העולמית עם ההצעות שלך?
"הם לא מוכנים לקבל הצעות מאנשים פרטיים, רק מהתאחדויות לאומיות. אני, כרגע, כלום בשבילם, שקוף לחלוטין, אבל הסרט יצר דיבור סביב הרעיון שלי ובקרוב אארגן משחק ניסיון לפי הכללים החדשים שלי. היו עליי פרסומים בעיתונות המקומית ושחקנים פנו אליי וביקשו להשתתף בניסוי הכלים הזה. אולי זה יהיה שלב ראשון בדרך לשכנע את מקבלי ההחלטות. אתם יודעים, בכל שלב בהיסטוריה, תמיד היינו בטוחים שהמוצרים באותו זמן היו הכי טובים. חשבנו שהקסטות זה הדבר הכי טוב בעולם, אבל אז הגיע הדיסק, וכך הלאה. ככה יהיה בעתיד עם הכדורגל של פעם, ועם הכדורגל שאני המצאתי".
איפה אתה רואה את עצמך עוד עשר שנים?
"תצפה בסרט שוב. כל התשובות שם. יש לי מוצר טוב, יש לו תשתית טובה, וברגע שהציבור יהיה מוכן אליו - זה יקרה. חייתי כל כך הרבה שנים תחת משטר צ'אושסקו, ובזמנו לא האמנו שהוא אי פעם ייפול. היינו מתבדחים שהוא יחיה מאה שנה. ואז, יום אחד, הוא ואשתו נעלמו מחיינו. אם זה קרה, זה סימן שהכל אפשרי, וגם החזון שלי ייצא לפועל".
