פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שום מבצע בעזה לא ימחק את תמונת הניצחון של מחאת הלהט"ב

      למרות שהוחמצו גוונים רבים בסיקור, תמונות ההמונים מכיכר רבין לבדן מביעות את המסר שנשלח לממשלה. כולם אמנם כבר למדו את השיעור הקשה על היום שאחרי מחאת רוטשילד, אך התפקיד של התקשורת יהיה להזכיר אותו לא רק למפגינים אלא בעיקר למקבלי ההחלטות

      שום מבצע בעזה לא ימחק את תמונת הניצחון של מחאת הלהט"ב
      עריכה: איתי עמרם

      אי אפשר שלא להתרשם ממפגן הכוח של קהילת הלהט"ב אמש בכיכר רבין. לעתים רחוקות בישראל, בדרך כלל בקיץ, קמה קבוצה ומחליטה שהגיעו מים עד נפש. לעתים זה נגמר בעימותים עם המשטרה והעירייה, אבל אתמול זה נגמר בניצחון ללא תנאי בכמעט כל האגפים, ותמונת הניצחון - כיכר רבין המלאה בעשרות אלפי בני אדם הקוראים לשוויון. גם סבב נוסף של הסלמה לא ייקח את התמונה הזאת, ולא יחזיר את הגלגל לאחור.

      אוהבים לדבר על התקשורת בישראל כמקשה אחת, אבל המהדורות התייחסו למחאה בנפח שונה ובמקום שונה בסדר העדיפויות. בזמן שבתאגיד העדיפו להעמיד בראש סדר היום את המצב הביטחוני, המעיטו במספר המפגינים והתעקשו לשאול כמה מהשאלות הפחות חשובות ואף המיותרות של הרגע (כמו למשל: האם רואים חיילים במדים בכיכר רבין למרות האיסור שהוטל?), המהדורות של "החדשות" ועשר זיהו שמדובר בסיפור החשוב של היום, ואולי של הקיץ.

      כל המהדורות המרכזיות הקימו עמדות שידור בכיכר רבין (אנשי ערוץ עשר, שהקימו את המשדר המקיף והמעמיק ביותר בנושא, תפסו עמדה על גג העיריה וכך ניצלו מהרעש שהקשה על הדיווחים של עמיתיהם בחברת "החדשות" ובתאגיד). לא היה בזה המון ערך: המהדורות והעצרת לא הסתנכרנו מבחינת זמנים, וכך אף נאום או מופע לא הועברו במלואם בשידור ישיר, אלא רק חלקים. אולי זה לטובה: התמונות ממעוף הציפור של כיכר רבין המוצפת הן כל המסר שמארגני המחאה רצו שיגיע לכנסת ולממשלה: הרבה אנשים עומדים יחד ונשבעים לא לשתוק יותר. לפי הדיווחים שהגיעו מבלפור לאורך המהדורות - נתניהו יזמן אליו את ראשי הקהילה, רעייתו הביעה תמיכה במפגינים - התמונות בהחלט עשו את שלהן.

      סיקור הפגנת הלהט"ב בחדשות ערוץ עשר ובערוץ קשת ורשת חדשות (צילום מסך)
      הסיקור המקיף ביותר. טלי מורנו, ערוץ עשר (צילום מסך)

      כוח לא מתבטא רק במספר אנשים שיוצאים להפגין. לפעמים הוא מתבטא גם בהיעדר: אף פוליטיקאי מהקואליציה לא העז להופיע באולפנים ולנמק מדוע הצביע נגד הקהילה, וכמוהם גם אף עסקן או פובליציסט אחר. גם הדיון הלגיטימי לכשעצמו בסוגיית הפונדקאות, או ביקורות אחרות מן האגפים הרדיקלים כמעט לא נשמעו.

      ככלל, נדמה שגם אחרי יום של עדכונים שוטפים, המהדורות החמיצו חלק מהגוונים של הסיפור, בפרט במחאה עצמה: ההפגנות בפריפריה זכו למשפטים בודדים, אף שאירעו בהם כמה אירועים חריגים למדי, כמו מעצר של משתתפים ואף תאונת דרכים. גם הפגנת המחאה נגד האלימות כלפי טרנסג'נדרים שהתקיימה לפני העצרת בכיכר, בהשתתפות מאות מפגינים, אוזכרה במילים ספורות ולא נערך דיון בנושא - אפילו שדוברים מארגוני הקהילה בהחלט עסקו בו לאורך היום ובעצרת עצמה. זה ממילא נושא שהתקשורת ממעטת לעסוק בו, ויש משהו די מייאש במחשבה שאפילו כשהאפליה כלפי קהילת הלהט"ב נמצאת באופן נדיר בראש סדר היום, מערכות החדשות מעדיפות שלא לעסוק בו. הזוויות שכן הועדפו: מדוע המגזר העסקי התגייס למחאה או מהם המחירים שמשלמים זוגות המביאים ילדים באמצעות פונדקאים. ככה זה: גם כשהמחאה מתרחשת ברחבי הארץ ומביעה מסרים מורכבים, היא עשויה להיראות בטלוויזיה דווקא כבורגנית ותל-אביבית.

      כמעט כל הכתבים שדיווחו מן השטח הזכירו את הדמיון למראות המחאה החברתית, האירוע המכונן של החברה הישראלית בעשור האחרון, שבשבועות אלה אפשר לציין שבע שנים לפריצתה. אלא שהטון בדיווח לא היה מתגעגע אלא מפוכח, והכתבים הביעו ספקנות ביחס לעתיד המחאה. במדינה שזוכרת את הצעדה של ויקי כנפו, מחאת הקוטג' וכמובן את הקיץ ההוא ברוטשילד, כולם כבר למדו את השיעור הקשה על היום שאחרי, על המסמוס שאחרי החיבוק, על הוועדות חסרות התוחלת וההבטחות שמושלכות לפח רגע לאחר הבעתן. התפקיד של התקשורת יהיה להזכיר את זה לא רק לצועדים ולמפגינים, אלא בראש ובראשונה - למקבלי ההחלטות.

      סיקור הפגנת הלהט"ב בחדשות ערוץ עשר ובערוץ קשת ורשת חדשות (צילום מסך)
      סיקור מחאת הלהט"ב, "החדשות" (צילום מסך)
      סיקור הפגנת הלהט"ב בחדשות ערוץ עשר ובערוץ קשת ורשת חדשות (צילום מסך)
      סיקור מחאת הלהט"ב, ערוץ עשר (צילום מסך)
      מחאת קהילות הלהט"ב בכיכר רבין 22 ביולי 2018 (ראובן קסטרו)
      תמונת הניצחון. מחאת הלהט"ב (צילום: ראובן קסטרו)