"אני לא מתנשא. אני עסוק מדי במחשבות על דברים חשובים מכדי שתבינו"
"אני דואג לסבתא שלי. אם היא לבד ונופלת, האם היא באמת משמיעה צליל?"
"הבקשה האחרונה של אבי לפני מותו היתה שכל המשפחה תהיה לצידו. קשה לי שלא לחשוב שהיה עדיף שיבקש חמצן"
כל הפנינים הללו יצאו מפיו משולח הרסן של ג'ימי קאר, מהקומיקאים הבריטים האהודים והמוכרים ביותר בימינו, שמגיע להופעה בתל אביב בסוף השבוע הבא - שבת 11.8 ב-21:30. אם אתם אנגלופילים וחובבי קומדיה בריטית, אסור לכם לפספס אותה.
ג'ימי קאר החל את הקריירה שלו בתחילת שנות האלפיים כסטנדאפיסט. בניגוד לאמנים רבים שמתחילים את דרכם בפרינג' ומדשדשים בו, הוא תפס במהרה מקום כקומיקאי מוביל במיינסטרים הבריטי; קומיקאי מהזן שהאנגלים אוהבים לאהוב - הופעה מהוקצעת, לא סנטימנטלית, לא אישית, וואן-ליינרים מבריקים ולעתים אכזריים, והמון הומור כחול. אם הוא היה חצי מצמד, הוא ודאי היה הסטרייט גיי הנצחי: לנצח בחליפת שלושה חלקים כחולה וקסדת שיער שחור מגורז.
ההופעה הקפוצה והירייה המכנית של הבדיחות זיכו אותו בכינוי "טכנאי הבדיחות", שם שנתן בעצמו למופע שלו משנת 2008. ג'ימי קאר הוא סטנדאפיסט מהז'אנר המשתלח, בכל דבר ובכל אדם. הפרסונה הבימתית שלו היא של אדם בלתי נגיש, שלהוט לעלוב ולפגוע. זה עובד. הניהיליזם המוחלט שלו פשוט נורא נורא מצחיק.
התדמית המקצוענית והסטרילית הובילה לליהוק שלו כמנחה המושלם של תכניות פאנל ושעשועונים, לרוב בצ'אנל פור. בתוכניות כאלה הוא ניווט בהצלחה חבורה של קומיקאים פרועים ממנו כשהם מתבדחים על דמיונו לפינוקיו, בובת פיתום או רובוט סנטיאנטי. בין התוכניות הרבות שהנחה: תוכנית סיכום השבוע "Eight Out Of Ten Cats"; הספין-אוף המשונה שלה בו קומיקאים מתחרים זה בזה בהרכבת מילים מאותיות ופתירת משוואה מתמטית פשוטה (ע"ע תיק-תק, לאפרת רייטן); וגם התוכנית האהובה "Big Fat Quiz Of The Year" שעשועון סיכום שנה שאותה הוא מנחה מדי שנה מאז 2004.
בין לבין הוא כבר פירסם שני ספרים, ובעיקר מופיע כפאנליסט כמעט כל בתכנית אפשרית ומבסס את מעמדו כגו-טו קומיקאי, זה שמזמינים כשרוצים תוספת שנונה ומתגמלת לכל תכנית אירוח.
קאר, בן המעמד הבינוני ובוגר אוניברסיטת קיימברידג' היוקרתית, מתח לא פעם את גבולות הטעם הטוב כשצחק על שכבות מוחלשות. את הצוענים הגדיר כ"מסריחים קצת" ועל החיילים הבריטים באפגניסטן אמר שהם "מועמדים פוטנציאלים לאולימפיאדת הנכים הבאה" וכיוצא בכך. הוא חטף על כך ביקורות, אך בתגובה אמר שמותר וכדאי לצחוק על כל דבר, וגם אם מבקרים אותך על כך - אסור להתנצל. עם זאת, גם לו יש קווים אדומים: גם אם יצחק על משפחת המלוכה, לעולם לא ידבר על חיי המין שלהם ולא יזכיר את השם של דיאנה. כמו כן, נשבע לעולם לא להתבדח על חשבון זוועות אסון הילסבורו.
קאר דבק בכללי המשחק, וזכה להצלחה מתמשכת עד שהסתבך בשערורייה שבדרך כלל מחסלת קריירות של בני מעמד בינוני שכמותו: העלמת כספי מיסים. איכשהו, באמצעות חנופה והתרפסות ובחסות קומיקאים אחרים, הוא הצליח לצאת גם מזה, ולשוב כהרף עין למעמדו היציב בפסגה.
קאר, בן להורים איריים שהיגרו ללונדון, גדל כקתולי. הוא פנה לסטנדאפ לאחר שחווה משבר אמונה, ועזב את הדת. הוא מגדיר את עצמו כאתאיסט פונדמנטליסטי. לכן, אין פלא שאמונה ואנשי דת זוכים ליחס אכזרי במיוחד.
כגבר לבן ועשיר, היחס שלו לקומדיה הוא של מקצוען מפוכח. קאר הוא קומיקאי מסחרי, שהפך את הסטנדאפ שלו למוצר. לא פעם הצהיר שקומדיה לא יכולה לשנות את העולם, ואין בהופעות שלו מסר לעולם. הוא מעוניין רק לגרום לאנשים לצחוק ולשחרר אנדורפינים. זאת הסיבה שהקומדיה שלו נדמית קצת אנכרוניסטית ביחס לקומיקאים עכשוויים, מלאי אג'נדות ועזוז. ג'ימי בא להצחיק וללכת.
הטור הנוכחי שלו, "The Best of, Ultimate, Gold, Greatest Hits" הוא סיכום של 16 שנות פעילות, טור מיטב הלהיטים. מדובר בתוצר של מחשבה שיוווקית מבריקה: אם להקות יכולות להעלות מופע שלם של להיטי עבר, אין סיבה שקומיקאי עם תשעה טורים מאחוריו לא יוכל לעשות דבר דומה.
לתל אביב הוא מגיע אחרי שכבר הסתובב כשנתיים ברחבי העולם עם המופע הזה. בדרך כלל, שבעים אחוז מהחומרים בו קבועים, ושלושים אחוז תלויים באינטראקציה עם הקהל - סימן היכר של קאר. נקווה שהקהל הישראלי ישתף פעולה ויסכים להיות מושפל עד עפר על ידו.
אז מה מצפה לקהל היכל התרבות? מלוא חופן בדיחות/עלבונות המוטחות לכל עבר: שמנים, כמרים, פדופילים, מיעוטים, בעלי מוגבלויות, נשים במחזור וכו'. קאר מצייר מציאות די איומה, חסרת תקווה ואהבה, אבל מצחיקה לאללה, מה לעשות.
