פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפנתר השחור: "הבלתי רשמיים" הוא סרט סוחף ומאיר עיניים על האיש שהקים את ש"ס

      "הבלתי רשמיים", סרטו העלילתי הארוך הראשון של אלירן מלכה ("שבאבניקים"), מציג באופן מרתק את הנסיבות מאחורי הקמתה של ש"ס. שולי רנד מחשמל בתפקיד הראשי וההנאה מובטחת, אלא אם תצפו לגרסה החרדית של "בית הקלפים"

      הפנתר השחור: "הבלתי רשמיים" הוא סרט סוחף ומאיר עיניים על האיש שהקים את ש"ס
      דירוג כוכבים לסרטים -5 כוכבים (עיבוד תמונה)

      אם תקישו את המילה "ש"ס" בגוגל, תקבלו מיליון תוצאות. לעומת זאת, אם תחפשו עליה מידע בארכיונים של עיתונים משנת הקמתה, 1983, כמעט לא תמצאו דבר. מעבר לכך, גם בדיעבד לא נכתב הרבה על ייסודה של המפלגה, שהיתה מאז שותפה קואליציונית בכל כנסות ישראל חוץ משתיים, ולכן כבר מזוהה לחלוטין עם השלטון, עם צינורות הכוח ועם הסיאוב שבא איתן. לאור זה, קל לשכוח או מלכתחילה לא לדעת שהיא נולדה מן המקום הכי נמוך בירושלים, והתחילה בקטן, באופן אורגני, כתנועת מחאה בזעקה נגד הקיפוח.

      "הבלתי רשמיים", שפותח היום (חמישי) את פסטיבל הקולנוע בירושלים ומיד יוצא לאקרנים ברחבי הארץ, מציג את הסיפור הלא ידוע הזה. מדובר בסרטו העלילתי הארוך הראשון של אלירן מלכה, יוצר הלהיט הטלוויזיוני "שבאבניקים". השילוב בין התסריטאי-הבמאי הלוהט וחומרי הגלם הטעונים הפך את פרי הביכורים שלו לאחד הסרטים המקומיים המדוברים והמבטיחים של הקיץ, ולאחר שתי צפיות בו, משמח לבשר כי הוא עומד בציפיות.

      הסרט מבוסס אמנם על אירועים שהתרחשו באמת, אך עושה זאת בהשראה חופשית ביותר - השמות של הדמויות לא בהכרח זהים לאלה של הגרסאות המציאותיות, המראה לא בהכרח תואם וכיוצא בכך. גיבורו הוא בעל דפוס בשם יעקב כהן, בגילומו של שולי רנד, שמתגלה כמעין גרסה מודרנית של משה רבנו: גם בגלל גמגומו, וגם מפני שיוליך את ש"ס לפאתי הארץ המובטחת, אבל לא ייכנס אליה. הירושלמי האלמוני ייזום את הקמתה, יוביל אותה בקמפיין הבחירות המוניציפליות ב-1983, ייכנס איתה למועצת העיר וישים אותה על המפה; אך משם והלאה, אנשים אחרים, פוליטיקאים ממולחים בהרבה, ייקחו ממנו את השרביט.

      עוד באותו נושא:

      הריאיון שלנו עם אלירן מלכה, במאי הסרט

      הבלתי רשמיים (יח"צ , ירון שרף)
      אפס תוצאות בגוגל, ובדיוק בשביל זה צריך את הסרט. מתוך "הבלתי רשמיים" (צילום: ירון שרף)

      לכן, אם מתייחסים ל"הבלתי רשמיים" כביוגרפיה של ש"ס, אפשר לומר כי הוא מסתיים דווקא רגע לפני הפרקים המשמעותיים בתולדותיה - כניסתה לכנסת ב-1984, שהפכה אותה לשם מוכר בכל בית בישראל ולשותפה טבעית כמעט בכל ממשלה. אך אם בוחנים אותו כסרט ביוגרפי על אותו יעקב כהן, הרי שהוא בהחלט מתמקד ברגעי השיא בחייו.

      הרגעים הללו מתחילים בעת שבתו חלי (אור לומברוזו), אותה הוא מגדל לבדו לאחר מות רעייתו, מסולקת מן האולפנה שלה. מקבלות ההחלטות ממלמלות כל מיני תירוצים, אך ברור שיש לצעד הזה סיבה אחת בלבד: מוצאה הספרדי. מבחינתו של בעל בית הדפוס, זו האפליה ששברה את גב הגמל. לאחר שנים בהן הממסד האשכנזי הקטין וביטל אותו ושכמותו בכל תחום, הוא מחליט שהגיעו מים עד נפש, ומקים רשימה שתפעל למען חברה שוויונית יותר - רשימה של שומרי תורה ספרדיים, או בקיצור, ש"ס.

      הממסד המתנשא מזלזל בו גם הפעם, ואנשי אגודת ישראל המקומיים, הרגילים לשלוט ביד רמה, מבטיחים לו שיתקשה לקושש קולות. מנגד, מתגייסים לעזרתו שני ירושלמים נוספים, שגם להם דרייב כמו שלו: את אחד משותפיו של יעקב כהן הדמות מגלם, למרבה השעשוע, לא אחר מאשר יעקב כהן השחקן, בתפקיד רב שבשל האפליה העדתית, נאלץ עד אז לשכן את הישיבה שלו באטליז; את השני משחק יואב לוי, בדמותו של מוהל, חוזר בתשובה שעדיין לא נגמל מאהבתו למוזיקה של הבי.ג'יז, ונוסף לכך מתאפיין ביכולת לכופף לטובת המטרה את הכללים הפורמליים - לא סתם קוראים לסרט "הבלתי רשמיים".

      מלכה פועל בהשראת סרטים של מרטין סקורסזי, וגם בהשפעת תוצרים הוליוודיים עכשוויים יותר שהושפעו בעצמם מ"החבר'ה הטובים", לדוגמה "חלום אמריקאי". ברוח זו, הוא מתאר את מעללי השלושה כאילו היו מעין כנופייה המתאגדת להרים יחדיו את עוקץ המאה.

      כיאה לקומדיות פשע שכאלה, הגיבורים ב"הבלתי רשמיים" כל הזמן בתנועה, והתוצאה בנויה בקצב תזזיתי, עם חיתוכים מהירים בין דימוי אחד למשנהו. וכך, אנו עוקבים בהנאה רבה אחר השלושה בשעה שהם מריצים את הקמפיין, נלחמים בשיריון הביורוקרטי של ועדת הבחירות ומגייסים את התמיכה שבלעדיה אי אפשר לצאת לדרך - ברכת הדרך מהרב שך ומן הרב עובדיה יוסף (יגאל נאור), שגם הם לא מוזכרים כאן בשמם המפורש.

      הבלתי רשמיים (יח"צ , ירון שרף)
      יעקב כהן הדמות ויעקב כהן השחקן. מתוך "הבלתי רשמיים" (צילום: ירון שרף)

      מבחינת מבנה עלילתי, "הבלתי רשמיים" בנוי בשלוש מערכות. הראשונה מתארת את הסביבה המפלה והמדכאת שבתוכה חיו הגיבור וסביבתו; השנייה את תנועת המחאה האזרחית שקמה כתוצאה מכך; והשלישית, בין הבחירות המוניציפליות ב-83' למירוץ לכנסת ב-84', את הרגע שבו פוליטיקאים החלו להשתלט עליה, והפכו אותה ממה שהיתה למה שהיא היום. כיאה למהותה, סיומת זו מתוארת באופן קודר, כבד ומריר יותר מאשר המערכה שלפניה, שמוצגת בצורה מלאת רוח חיים, עתירת הומור ומתוקה כדבש.

      דבר אחד לא משתנה בין שלוש המערכות: הכישרון של מלכה, שמצטיין כאן הן כאיש של מילים והן כאיש של דימויים. הדמויות כתובות היטב, הדיאלוגים שנונים, ההקשר החברתי-היסטורי ברור ומדויק - והכל בא אל הבד בצורה מתוקתקת, קולנועית ביותר, סוחפת וזורמת. בצדו פועלים כמה מבעלי המלאכה הטובים בשוק, ובראשם הצלם ירון שרף והעורך אריק להב לייבוביץ', שותפים קבועים בסרטים ישראלים מוצלחים, ובהתאם התוצאה מוקפדת, אלגנטית, מלוטשת, עם אופי וסגנון.

      אך אולי מעל הכל, עיקר הכריזמה של הסרט נובעת מתצוגות המשחק שלו - כולם של שחקנים שקיבלו תפקידים עם הרבה בשר, ונעצו בו את שיניהם בחדות. שולי רנד לא הופיע בקולנוע מאז "האושפיזין", כלומר כעשור וחצי, אבל כאן מוכיח שלשחק זה באמת כמו לרכב על אופניים - משהו שחוזר אליך מיד. הופעתו טבעית, משוחררת ובעיקר מצוינת, כאילו מעולם לא הפסיק. העיניים שלו, כרגיל אצלו, רושפות וחודרות. כשהוא מדבר, אתה לא יכול שלא להבין את יעקב כהן, אתה לא יכול שלא להזדהות עם יעקב כהן.

      בצדו, יעקב כהן השחקן מצרף הופעה קולנועית משובחת נוספת לזו שכבר הפגין השנה ב"פיגומים", ויואב לוי מציג את תפקידו הטוב עד כה בקולנוע הישראלי, כדמות השותפה לסצינות החזקות ביותר בסרט, וכפצצה של אנרגיה וחוצפה, תמיד מושחזת, ואף פעם לא מתחכמת מדי. גולן אזולאי, בתפקיד הרב הפופולרי שמצטרף להנהגת הרשימה לקריאת בחירות 1984 (כלומר, הרב פרץ), מעולה גם הוא, וכך גם התגלית אור לומברוזו כבתו של הגיבור. בזכות כל אלה, "הבלתי רשמיים" אינו סרט על מפלגה, אלא על אנשים.

      הבלתי רשמיים (יח"צ , ירון שרף)
      במובן מסוים, זה גם פשוט סרט על אב ובתו. מתוך "הבלתי רשמיים" (צילום: ירון שרף)

      המכשול העיקרי שיכול לעמוד בין "הבלתי רשמיים" והצופים הוא עניין של תיאום ציפיות. מי שיילך בעקבות הכותרת הממצה והבלתי נמנעת "סרט על ש"ס" ויצפה למותחן פוליטי ביקורתי ועתיר ניים-דרופינג העוקב אחר בן דמותו של אריה דרעי במסדרונות הכנסת או משהו כזה, ודאי יתאכזב. תחת זאת, אלירן מלכה לוקח צעד אחורה ומגיש את הסיפור בזום אאוט, כדי להבין אותו לעומקו וברוחבו.

      בסופו של דבר, "הבלתי רשמיים" עומד במה שנראה כי הם שני היעדים שלו - ליצור קולנוע טוב כשלעצמו, גם בלי שום הקשרים חברתיים; ולהבהיר לנו מתוך מה ש"ס נולדה, ולמה זו היתה התפתחות היסטורית בלתי נמנעת. הרבה דברים לומדים מהסרט הזה, ושיעור אחד חשוב מכולם: ההבנה שאם יעקב כהן לא היה מקים את ש"ס, מישהו אחר היה חייב לעשות זאת במקומו.

      הבלתי רשמיים (יח"צ , ירון שרף)
      תפקידו הטוב עד כה בקולנוע הישראלי. יואב לוי מתוך "הבלתי רשמיים" (צילום: ירון שרף)
      הבלתי רשמיים (יח"צ , ירון שרף)
      תגלית נפלאה. אור לומברוזו מתוך "הבלתי רשמיים" (צילום: ירון שרף)
      הבלתי רשמיים (יח"צ , ירון שרף)
      יחד עם "פיגומים", זו בהחלט השנה שלו. יעקב כהן מתוך "הבלתי רשמיים" (צילום: ירון שרף)
      הבלתי רשמיים (יח"צ , עומר מסינגר)
      סרט מדובר - ובצדק. "הבלתי רשמיים" (צילום: עומר מסינגר)