בשנים האחרונות, בכל פעם שאלירן מלכה סיפר למישהו שהוא מכין פרויקט קולנועי על הסיפור מאחורי ש"ס, הוא מיד היה צריך לתקן שתי הנחות יסוד. קודם כל, כולם תמיד חשבו שמדובר ביצירה דוקומנטרית - אם כי למעשה, מדובר בסרט עלילתי באורך מלא בשם "הבלתי רשמיים". כשהסביר זאת למגיבים הנחפזים, הם היו משוכנעים כי זו תהיה דרמה כבדה וחמורת סבר. לכן, במהלך העבודה, הקולנוען ניסה לברוח רחוק ככל האפשר מן הדימוי שבנו לעצמם, וליצור משהו קליל וחצוף, כזה שלא דומה לסרטים קודמים שראינו על החברה החרדית, אלא לקומדיות פשע הוליוודיות.
"זה סיפור שהוא יענו חברתיסטי, ובידיים אחרות אולי באמת היה יוצא כבד ראש, אבל אני לא חושב שזו הדרך הנכונה להציג את הנושא הזה ב-2018", אומר מלכה בריאיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הסרט.
"למה? גם כי אני לא אוהב פאתוס, וגם כי אני חושב שמופרך לדבר על המהפכה המזרחית בצורה כזו כיום, כשהליכוד נבחר לשלטון פעם אחר פעם ושום דבר לא מאיים עליו וכשמירי רגב שרת התרבות וברור לאן הרוח נושבת", הוא מצהיר. "במצב כזה, אתה לא יכול לבוא ולהגיד 'אכלו לי שתו לי' ולנופף בשלטים של 'קיפוח, קיפוח קיפוח' כמו פעם. היו כבר הרבה יצירות גדולות וחשובות על הנושא המזרחי ורציתי לגעת בו בדרך אחרת מן העבר, וגם לעשות סרט שיהיה שונה לחלוטין ממה שהצופה הישראלי הממוצע מדמיין לעצמו כשהוא חושב על קולנוע שעוסק בחרדים. מבחינתי, 'הבלתי רשמיים' היה סוג של ניסוי".
והניסוי, אפשר כבר להכריז, הצליח. בסוף השבוע האחרון, "הבלתי רשמיים" פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים ולאחר מכן עלה לאקרנים ברחבי הארץ, כשהוא נישא על גל של ביקורות חיוביות. גם הקהל בינתיים מתלהב, ובאולמות אפשר אף למצוא ציבור שכבר מזמן לא הלך לסרט ישראלי. מבחינתו של מלכה, זוהי הצלחה נוספת ברצף להיטים שהתחיל בשנה שעברה עם "שבאבניקים" פרי עטו, אחת הסדרות המצליחות של HOT בשנים האחרונות.
מלכה, נשוי ואב לשישה ילדים, מספר כי התאהב בקולנוע בזכות סרטי "אינדיאנה ג'ונס". מהם גם ינק את התפיסה שהאמנות הזו היא ספקטקל, הפונה לקהל הרחב. "קשה לי עם האפשרות שאדם יעשה סרט מדהים ויראו אותו עשרת אלפים איש בלבד, אני רוצה להגיע לכמה שיותר צופים", אומר הבמאי. "אנחנו כרגע בקרב מאסף על עתיד הקולנוע, שלא יגמור כמו האופרה".
סרט נוסף שהשפיע עליו היה "תקוות גדולות" של אלפונסו קוארון. "כשראיתי אותו, פתאום שמתי לב שכולם לבושים בירוק, ואז הבנתי שקולנוע הוא טקסט, בו לכל דבר יש משמעות", הוא אומר. "זה גרם לי להבין שדרך קולנוע אני יכול להגיד על משהו על העולם, ובגיל עשרים החלטתי שזה מה שארצה לעשות".
בהמשך לכך, ניסה מלכה להתקבל לסם שפיגל, אבל לא התקבל. "זו היתה אולי אחת מחוויות הקיפוח שלי עצמי", הוא אומר. "ראיון הקבלה שלי הופסק באמצע. אבל לא נורא, הלכתי במקום זאת לבית הספר מעלה, שם קיבלתי חופש ליצור, וזה עבד לי מצוין".
סרט הגמר של מלכה במסגרת הלימודים, "71 מטר מרובע", זכה בפרס בפסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים לפני שמונה שנים, כך שהקרנת הבכורה של "הבלתי רשמיים" בעיר הבירה היתה סגירת מעגל מבחינתו. לאחר מכן, התחיל לעבוד על "שבאבניקים" וגם על פרויקט שעסק בעובדיה יוסף. במהלך התחקיר, גילה ראיון שהתקיים בעבר עם האדם שייסד את ש"ס ומאז נעלם בתהום הנשייה, והסיפור הזה משך אותו. הוא החליט לשים בצד את ההפקה אודות המר"ן, ולהתמקד בפרק הלא מוכר בתולדותיה של אחת התנועות המשמעותית בהיסטוריה הישראלית העכשווית.
התסריט אינו משחזר אחד לאחד את מה שקרה, אלא מבוסס באופן חופשי על חומרי הגלם שהיו ברשותו של מלכה. גיבורו הוא בעל בית דפוס ירושלמי בשם יעקב כהן, אותו מגלם שולי רנד, המואס בכך שהממסד החרדי האשכנזי מפלה, מבטל ומקטין אותו ואת שאר הספרדים בעיר. כדי לתקן זאת, הוא מקים רשימה בשם ש"ס, שרצה בהצלחה לבחירות המוניציפליות 1983, ושנה לאחר מכן גם לכנסת.
"כיוון שהתסריט מבוסס על אותו ראיון, הוא בנוי כזיכרון של אדם, שיושב ב-1999 ונזכר בתקופה ההיא", מספר מלכה. "ההשראה הסגנונית היתה סרטים כמו 'החבר'ה הטובים' או 'חלום אמריקאי', שגם הם מעין אלבום תמונות של תקופה.
"הסרט מדלג מזיכרון לזיכרון, וזה גם מביא לידי ביטוי את החוויה של להתגלגל מאדם לאדם בלי שסופרים אותך, שזה משהו שעובר עליו וגם אני יכול להבין. היה לי רב בישיבה התיכונית שהקטע שלו היה שאם היית בא ושואל אותו איך קוראים לך, הוא לא היה עונה את השם האמיתי שלך אלא איזה שם מזרחי גנרי, וזה מה שהיה מצחיק אותו. הזיכרון הזה משוחזר בסצינת הפתיחה של הסרט, כשיעקב כהן מגיע לאולפנה שסילקה את בתו רק בגלל מוצאה הספרדי, והמורות שם אפילו לא טורחות לזכור את שמה האמיתי, וקוראות לה בשם מזרחי אחר".
האם כתבת את הדמות במחשבה על שולי רנד?
"מה זה לא, בכלל לא. בהתחלה התוכנית היתה לבחור שחקן באמצע שנות השלושים לחייו, הגיל האמיתי של הדמות בזמנו. חיפשתי מישהו שיכול מצד אחד להקרין אנרגטיות ומצד אחר להיות מספיק תמים כדי שיעשו לו קטע ויעיפו אותו. זה מנעד רחב מאוד ואפילו שפגשתי שחקנים מדהימים, אף אחד מהם לא התלבש מספיק טוב. בשלב זה, זרקתי את השם של שולי, שבזמנו רציתי גם לפרק אחד ב'שבאבניקים' אבל הוא לא היה יכול. לשמחתי, הוא לא פסל על הסף את ההצעה, ואמר לי שאזמין אותו לאודישן".
אבל, אם יורשה לי, הוא מבוגר בעשרים שנה מהדמות - והוא גם אשכנזי.
"מזרחיות זה אנרגיות, לא מוצא. אני תמיד מתבדח עם שולי שאני יותר אשכנזי ממנו. אני כנראה ילד אשכנזי חטוף. שולי, למעשה, מזרחי לגמרי. חוץ מזה, בכל הקשור לרמת המשחק -הוא שחקן NBA. הוא שחקן ברמות הכי הכי גבוהות, ובעצם זה לא יהיה נכון להגדיר אותו כשחקן. הוא הרבה יותר מזה. הוא מעורב מאוד בתהליך היצירה בכל שלביו".
האם היותו דתי שינתה משהו מבחינת העבודה עמו?
"שיניתי רק דבר אחד - עד כמה שידוע לי, הגיבור שהוא מגלם היה נשוי במציאות, ובסרט הוא אלמן, כדי לכבד את הרצון של שולי לא לשחק מול מישהי שמגלמת את אשתו. מעבר לכך - אנחנו חולקים אותו עולם ערכים, אז לא הייתי צריך לעשות משהו בשבילו, כי ממילא אני כותב רק דברים שנוח לי איתם".
למה הגיבור מגמגם? כדי להדגיש את היותו מעין גרסה מודרנית של משה רבנו, המביאה את ש"ס לארץ המובטחת אך לא נכנסת?
"הגמגום לא היה מתוכנן, הוא יצא בחזרה הראשונה או השנייה וזו התכונה שמאפיינת את יעקב ומבדילה אותו מטולדנו, הרב הכריזמטי שבסופו של דבר משתלט בסרט על הנהגת ש"ס. הרי מה ההבדל ביניהם? שטולדנו מסוגל לשלהב את ההמונים, ויעקב כהן חסר יכולת לדבר. אולי אני משקף את עצמי דרכו, כי גם אני מרגיש שאני לא מסוגל לעלות על במות ולשאת נאומים חוצבי להבות, אז במקום זה אני עושה סרטים".
אז מה כן היה ליעקב כהן?
"היה לו זעם ומנגד היתה לו את הנאיביות להאמין שהמפלגה יכולה להצליח. חוץ מזה, לפחות לפי הסרט - גם היה לו סיפור, שדרכו הוא הצליח לשכנע את הרב עובדיה לעמוד מאחורי ש"ס ולאפשר לכל זה לקרות. הרבה אנשים הגיעו למר"ן ולא הצליחו לשכנע אותו, והוא קנה את לבו לא עם אידיאולוגיה ולא עם כוח, אלא סיפור. היה שלב שהרבי נחמן הפסיק עם התורות ועבר לסיפורים, ויש בזה היגיון. כשאתה מציג אידיאולוגיה, אפשר להסכים איתך ואפשר לחלוק עלייך, אבל כשאתה מביא סיפור אישי - מה אפשר להגיד? אם תביא לי טיעון על הכיבוש אוכל להתווכח איתך, אבל אם תספר לי שעמדת במחסום ולא יכולת לעבור, לא יהיה לי מה להגיד. סיפור תמיד יהיה חזק יותר".
יש אנשים שנהנים לצפות בסרט ולעשות משחק ניחושים - נגיד, מי זה טולדנו בגילומו של גולן אזולאי, ואיפה אריה דרעי?
"יש כאלה שחושבים שטולדנו הוא מעין שילוב של הרב פרץ ושל אריה דרעי, אבל מבחינתי דרעי בכלל הוא העוזר של טולדנו, שכל הזמן נמצא מאחוריו".
איך ש"ס ירדו מ-17 מנדטים לארבעה, לפי הסקרים האחרונים?
"סכינאות פנימית, פטירתו של הרב עובדיה וגם העובדה שהיא הפכה מתנועה מסורתית המונית למפלגה מאוד ספציפית שפונה לקהל החרדי-ספרדי ותו לא. הם עברו תהליך הפוך לזה של בנט, שלקח את המפד"ל ופתח אותו לקשת רחבה הרבה יותר. המהלך הכי מבריק שלו היה לגייס את אלי אוחנה, ואם הוא היה נשאר, זה היה פיצוץ. ש"ס הלכה ונהייתה מהוקצעת, מעונבת ומסוגרת ועם הזמן אנשים כבר התחילו לשאול את עצמם למה להצביע לה, ועדיין - גם בתנאים הגרועים ביותר, היא לא תרד מתחת לאחוז החסימה. יש בסיס מספיק גדול של חרדיים מזרחיים הארקדור שתמיד יצביעו לה. אם הייתי דרעי והייתי רוצה להרים אותה ל-12 מנדטים הייתי מכניס את עדינה בר שלום, מכניס את אלי ישי, מביא דמות לא חרדית ומחזיר את יגאל גואטה, שהוא מודל קלאסי של ש"סניק משנת 83'. הוא כאילו ש"סניק משנות השמונים שנסע במכונת זמן ונתקע בימינו".
הוגי דעות מזרחיים מובילים, למשל אופיר טובול ורפאל בלולו, כתבו ש"הבלתי רשמיים" הוא אירוע תרבותי משמעותי. איך אתה רואה את הסרט בהקשר של השיח המזרחי הנוכחי?
"אני חושב שהמזרחיים לא יכולים להמשיך את שיח הקיפוח הישן. הם צריכים לקחת אחריות על עצמם. במידה מסוימת, הסרט מעלה את השאלה לאן המזרחיות יכולה ליפול. יכולתי לסיים אותו אחרי שהמפלגה נכנסת לעירייה, אבל אז לא הייתי אומר בזה כלום, ולכן השליש האחרון כל כך חשוב. יש בו נורות אזהרה.
"הגיע הזמן לשיח מזרחי מתקדם. הוא חייב להשתנות כל הזמן ולדעת מה האמת ברגע נתון. בגלל שהצבעתי ליכוד אני צריך להגיד כן לכל צעד של מירי רגב? לא".
הסרט נתמך בידי קרן הקולנוע הישראלי, שרגב אמרה כי היתה סוגרת אותה לו יכלה.
"שואלים אותי על הקיפוח בקולנוע הישראלי, אבל אני מסתכל סביבי ורואה הרבה חרדים, דתיים ודתיים לשעבר שמביימים, וגם הרבה יוצרים ויוצרות מן המעגלים האחרים של הפריפריה. אומרים שבקרנות יושבים אנשים אפלים, אבל אני פגשתי כאלה שהתאהבו בתסריט מההתחלה ועפו עליו ועד עכשיו דוחפים אותו קדימה. לא הרגשתי שום נחיתות וגם לא הרגשתי שאני צריך לעשות סרט ימני או סרט בעד ש"ס כעלה תאנה. אני באמת מרגיש שאם אתה בא עם האהבה שלך ועם הרצון הטוב והכנה שלך, זה עובר".
אם נחזור לסרט, כמה מסצינות המפתח בו מתרחשות במכוניות. לאוטו יש תפקיד משמעותי גם בסרט הקצר שלך. מה הקטע שלך עם כלי רכב?
"הסרט כל הזמן בתנועה בלתי פוסקת, ומדי פעם היינו צריכים לעצור אותה, כך שהסצינות במכונית הן מעין סימן פיסוק בין ריצה אחת לאחרת".
באחת מן הסצינות הללו אנו זוכים לביצוע בלתי נשכח ל"How Deep Is Your Love" של הבי ג'יז, מאיפה זה הגיע?
"בהתחלה תיכננתי להשתמש גם ב'Staying Alive' שלהם, אבל הזכויות שתו את כל תקציב ההפקה. בסוף ויתרנו על השיר הזה, וגם ב'How Deep Is Your Love' קנינו זכויות מוגבלות והשתמשנו בגרסת כיסוי שהכנו כאן במיוחד, והיא לדעתי ברמה שגם הבי ג'יז היו גאים בה. ולמה דווקא הלהקה הזו? אפילו שהוא מתרחש בתחילת האייטיז, זה סרט בסגנון סבנטיז, ולכן היה לי ברור שלא יהיו בו שירים של דוראן דוראן או א-הא, למשל. אני לא זוכר למה בחרתי דווקא בשיר של הבי ג'יז, אבל כשאני עובד על סרט, אני מנתב לתוכו את כל מה שקורה סביבי, וסביר להניח שבמקרה שמעתי את השיר הזה וככה הוא נכנס".
"הבלתי רשמיים" אמנם לוהט ומדובר מספיק כדי לפרנס שיחה שלמה, ובכל זאת אי אפשר לשוחח עם מלכה בלי להזכיר את הסדרה הכה פופולרית שלו. "היום אתה מדבר על 'שבאבניקים' בתור הצלחה גדולה, אבל בהתחלה היה קשה למכור תסריט על חרדים שלא חוזרים בשאלה, בלי סקס, בלי סמים ובלי רוקנרול", מספר מלכה.
"למרבה המזל, מנהלת מחלקת הדרמה של HOT, מירית טובי, היתה המר"ן שלנו. יש לה אנטנות חזקות מאוד. היא הלכה איתי ונתנה בי אמון מוחלט".
אתה חזית את ההצלחה הזו?
"בזמן העבודה - לא, אבל אחרי שצפיתי בפרקים הראשונים - כן, ידעתי. תראה, יש סביבנו קהילה חרדית כל כך גדולה, ולאורך כל השנים, הציגו אותה בצורה מזעזעת על המסכים. היתה נוסחה בה היוצר, לרוב חילוני, מדבר עם הצופה, לרוב חילוני גם כן, מעל הראש של הגיבור החרדי של הסרט או של הסדרה. אצלנו, זה כבר לא ככה".
על מה אתה עובד עכשיו?
"קשה לי לעשות שני דברים בבת אחת, אז כרגע אני מתמקד בכתיבת העונה השנייה של 'שבאבניקים'. אני לא מרגיש לחץ מההצלחה ומתקדם יפה. מבחינתי, העונה הראשונה היתה רק ההתחלה".
"במבט קדימה, יש לי רצון לעבוד עם שולי על פרויקט נוסף. החיבור איתו היה אחד הדברים המרתקים שקרו לי וכשהצילומים הסתיימו, הייתי עצוב להיפרד ממנו.
"אני גם מקווה לחזור לפרויקט על עובדיה יוסף. הוא ראוי למשהו גדול. לדעתי, את חשיבות המהפכות שעשה אפשר יהיה למדוד רק בעוד 500 שנה".
"הבלתי רשמיים" הוא סרט על סיפור הצלחה או על טרגדיה?
"בהתחלה, הסרט הסתיים במדגם של בחירות 99' וזהו, אבל לאחר מכן הוצאתי יום צילום נוסף בשביל הסצינה האחרונה, בה רואים את יעקב כהן מזיל דמעות לנוכח ההישג. ככל שרף המנדטים של ש"ס עולה, כך גם יורדות לו עוד דמעות. הכנסתי את הקטע הזה כי היה לי חשוב להבהיר באיזו מידה העצב והשמחה מתערבבים אצלו. מצד אחד, זרקו אותו והוא נשאר בחוץ; מצד אחר, כמו משה רבנו, גם הוא שמח שאנשיו נכנסו לארץ המובטחת, כי אף אחד לא ייקח ממנו את זה שהוא הוביל אותם לשם".
