פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מופע נלעג ומיותר: אין שום טעם לריאיון עם חוה יערי

      לגרסתה הלא משכנעת של חוה יערי לאירועים אין שום ערך טלוויזיוני אם לא בודקים אותה היטב, מלבד זריעת ספקות. גם במפגש המחזור המיותר שלה עם החוקר שפיצח את הפרשה אין סגירת מעגל, חרטה או נחמה. מוטב היה ל"רוצחות מבית טוב" להיגמר ללא הסיומת המיותרת הזאת

      ריאיון עם חווה יערי (צילום מסך)
      מתוך הראיון עם חוה יערי, אמש (צילום מסך)

      למי שלא הספיקה ארוחת הערב של חוה יערי ואביבה גרנות בערב ראשון, הדוקו-דרמה "רוצחות מבית טוב", קיבל בשני את הקינוח, גולת הכותרת ממש: ריאיון מול המצלמה עם חוה יערי, או כמו שהיא עצמה היטיבה לומר: ריאיון אחרון, שאחריו היא רוצה להיעלם ולחיות את שארית חייה בשקט. הריאיון הוא המשך ישיר לפרויקט שעלה אתמול, לרבות "תקציר הפרקים הקודמים" ומגוון צילומי השחזור שלו.

      אין טעם להתחסד: אין כמעט במאי בעולם שהיה מוותר על ההזדמנות לראיין את חוה יערי או כל פושע שעמד מאחורי פרשה כזו, יהא הפשע שבבסיסה נתעב ומעורר חלחלה ככל שיהיה. לא אמורה להיות על פניו כל מניעה לפרסם ראיון גם עם רוצחים גרועים פי כמה. יערי שוחחה מוקדם יותר השנה עם אילה חסון, ואביבה גרנות עצמה התראיינה בעבר לגיל ריבה. השאלה היא תמיד איזה סיפור ראוי לספר למול הגרסאות של הפושעים, ובאיזה אופן. ובכל זאת, את הריאיון צריך להצדיק: האם יש תוחלת אמיתית לראיון עם חוה יערי?

      ריאיון עם חווה יערי (צילום מסך)
      האם יש תוחלת אמיתית לראיון עם חוה יערי? (צילום מסך)

      לכאורה כן. יערי פרסה אתמול בראיון גרסה משלה להתרחשויות שהובילו למותה של מלה מלבסקי. היא מספרת שכלל לא הייתה שם בחולות של תל ברוך, ושהרוצחת היחידה היא אביבה גרנות. יערי טוענת שהייתה תלותית וחיפתה על גרנות כל השנים. בחלק הראשון הזהירו אותנו בדיוק מגרסה כזו, שמשליכה על גרנות את כל האחריות. גרנות עצמה אינה בין החיים: היא נפטרה לפני שלוש שנים. אין מי שיגן עליה מטענה כזאת.

      יכולים היו יוצרי הסרט להתעקש, לפרק את גרסת יערי ולבדוק אם היא אפשרית בכלל, אפילו תיאורטית. לו היו מזכים אותה היה מדובר בהישג עיתונאי מרשים מאין כמותו. אחרת - אין לגרסה זו כל ערך כשהיא מגיעה לצופים, מלבד זריעת ספקות. הם אינם עושים זאת ואף לא מתעמתים איתה בעצמם. במקום הם מעמתים את יערי עם מישל חדאד, החוקר השרמנטי מפרק א', בשיח חירשים מיותר שבו איש לא מקשיב לשני. עכשיו, כשהוא מטיח בפניה את הדברים שהיא אמרה לו אז - היא מכחישה, בזמן שמוקרנים קטעי החקירה המוכיחים כי היא אכן אמרה אותם. אלא שזה לא בדיוק סלע המחלוקת: הטענה העיקרית של יערי היא בכלל שהיא בדתה את הגרסה שנתנה בחדר החקירות, ולכן השאלה האם אמרה או לא שהיא מאוהבת בחדאד אינה מהותית כלל.

      ריאיון עם חווה יערי (צילום מסך)
      אין סגירת מעגל, אין משמעות למפגש, אין חרטה כנה ואף לא נחמה (צילום מסך)

      כך, גם הגרסה, גם העימות וגם ההפרכה מחדש אינם מועילים במיוחד. אין סגירת מעגל, אין משמעות למפגש, אין חרטה כנה ואף לא נחמה במפגש בין שתי הדמויות. כל מה שיש הוא אשה מבוגרת, נלעגת ומושפלת, הנתפסת בעוד שקר אחד אחרון בפני מדינה שלמה. הידד להישג העיתונאי.

      ובכל זאת לראיון יש תוצר לוואי רע מעבר לכך, והוא טמון בעצם העלאתה לאוויר של התיאוריה החדשה ובהפרכה הלא שיטתית שלה. יערי אינה משכנעת. היא בוודאי שחקנית טובה פחות מנתי קלוגר. אבל הגרסה שלה, שאינה מופרכת כראוי, כן משחקת תפקיד וכן מערערת את האמון במה שהיה רק יום לפני כן פיצוח מבריק של המשטרה, וכעת הוא אולי סיכוי קטן ומבהיל שמערכת החוק כולה רקובה מהחוקר ועד לשופטים, ושאדם חף מפשע נשלח לכלא למאסר עולם על לא עוול בכפו.

      החלק הראשון של "רוצחות מבית טוב" היה משדר מעניין ועשוי טוב על פרשה מעניינת, תפור באופן מספק מרוב צדדיו, גם אם לא דורש מעבר לכך מעצמו ומהצופה. חבל שהחלק השני שלו מפוזר כל כך, ואפילו שהוא כביכול הישג מרשים יותר על הנייר - מוטב היה בלעדיו.

      ריאיון עם חווה יערי (צילום מסך)
      (צילום מסך)