יש משהו סימבולי בכך שבפורמט תכנית הריאליטי המוזיקלי "דה פור" של רשת 13 מוצגת "רביעיית הגמר" כבר בתחילתה, שכן סופה המר של התכנית נגזר עליה כבר בתחילתה. בשבוע שעבר התרסקה התכנית עם שיא שלילי ברייטינג של 5.1% בלבד, ובכך תכנית פריים טיים הביאה נתונים עגומים שנוגעים במספרים של תכנית בוקר, ושם התכנית "דה פור" כמעט ייצג את הרייטינג שלה. כצעד כמעט נואש, שיבצה רשת לפני התכנית את הסדרה המצליחה "שנות ה-80", אבל גם זה לא עזר ל"דה פור". בסופו של דבר הוחלט ברשת לקצר את העונה, וכך, רגע לפני שתמלא שנה לפיצול ערוץ 2, אפשר כבר להכתיר את "דה פור" בתור ההתרסקות המפוארת ביותר מאז הפיצול ברייטינג של תכניות הפריים טיים של רשת וקשת.
מדוע נכשלה "דה פור"? גורמים בכירים בתעשייה מעריכים שיש לכך מספר סיבות, וכבר נציין שייתכן וחלק מהנימוקים הם חוכמה שבדיעבד. אחת הטעויות לטענתם היא עצם הרכישה של הפורמט מצד רשת, בעוד שרשת כבר מחזיקה בפורמטים "דה וויס" ו"אקס פקטור". קניית פורמט ריאליטי מוזיקלי שלישי חדש, על רקע מבול הפורמטים בארץ, שגויה לטענתם משום שהיא מייצרת קשיים הן ברמת העלויות של השקעה נוספת (למשל, ייצור תפאורה חדשה במקום שימוש בתפאורה של ריאליטי קיים), והן באתגר להסביר אותו לקהל, שייתכן וכבר עייף מללמוד שוב ושוב על פורמטים חדשים. יש הסבורים כי קיימת רוויה מפורמטים חדשים של ריאליטי מוזיקלי, שמרגישים דומים מדי אחת לשניה, ומשודרים באותו זמן או בסמיכות.
סיבה שנחשבת למשמעותית בכישלון ברייטינג היא הליהוק. המגישה אסתר רדא והשופטים הם אמנם זמרים ומוזיקאים מוערכים. עם זאת, נמצאים ביניהם יותר מדי פרצופים שאינם מוכרים מאוד לקהל הרחב, למשל רדא, שלא הנחתה מעולם תכנית פריים טיים של ערוץ ברודקאסט, והשופטים דיקלה וגלעד כהנא. "יש בהחלט מקום ליציאה פה ושם של מישהו לא מוכר, אבל צריך היה לשבץ כאלה בתמהיל שכולל יותר פרצופים מוכרים ויותר פריים-טיימיים", אמרה לוואלה! תרבות עורך טלוויזיה. "אם אתה מביא את אסתר רדא, שאינה מוכרת לקהל הרחב, אז תאזן ותשים מולה שופטים מאוד מוכרים. ולהפך, אם אתה שם שופט לא מוכר כמו גלעד כהנא, אז תאזן ותשים מולו מנחים מוכרים כמו אסי ורותם. זה בעייתי שלא עשו את זה. שמות גדולים כמו שיש ב'כוכב הבא' נותנים לך עוגנים".
לוואלה! תרבות נודע שנבדקו זמרים במנעד רחב יותר של ז'אנרים וסגנונות, לרבות זמרים ים תיכוניים וזמרים מבוגרים. "באיזשהו שלב קצת התאהבו באופציה האיכותית והרצינית, כאילו כדי לבדל את התכנית מתכניות המוזיקה האחרות. לקחו פה הימור גדול עם שופטים לא מוכרים שלא מדברים לכל שדרות העם", אומר גורם יודע דבר.
הפורמט עצמו היווה מכשול בהצלחת התכנית, מנתחים מספר עורכים בכירים בתעשייה. עורכת אחת הצביעה על כך שבפורמטים אחרים של ריאליטי מוזיקלי עורכים פרק אודישנים טוב מכלל האודישנים שצולמו, ובעריכה יש חופש לשנות את הסדר, כלומר סדר הופעת המועמדים הוא לא בהכרח הסדר בו הם צולמו. ב"דה פור", לעומת זאת, מרגע שהיתה החלפה של מועמד ב"רביעיית הגמר", צריך להיות נאמן לסדר. "זה מאוד בעייתי. בטח בתכניות אודישנים, בהן אתה רוצה לערבב, ולהחליף את האודישנים הפחות טובים באודישנים היותר טובים".
בעיה שנייה הנובעת מהפורמט היא עצם ההחלטה להתחיל במה שמוגדר כ"רביעיית גמר". בתכניות אחרות הפיינליסטים הם מתמודדים שצופים הכירו במהלך העונה ונקשרו אליהם. ב"דה פור" יש "רביעיית גמר" אבל היא לא באמת רביעיית גמר בהיבט ההיקשרות הרגשית לפיינליסטים.
בעיה שלישית הנוגעת לפורמט, עליה מצביע גורם בכיר בתעשייה, היא היעדר מתח במינון גבוה בשלב הראשון שבו המתמודד צריך לשיר באולפן מול ארבעה שופטים, כאשר רק אם קיבל את כל ארבע ההצבעות (הטבעות הכחולות) הוא מעפיל לשלב הבא. יש המוצאים בכך בעיה, הנובעת מכך שברגע ששופט אחד לא אוהב את הביצוע, אתה מבין אוטומטית מדבריו שהוא ייתן אדום ושהמועמד לא יעבור לדו קרב. כך נפגע המתח הפנימי של הצופים האם הוא יעלה לשלב הבא או לא. עם זאת, יצויין כי המתח מתקיים יפה בשלב השני של הדו קרב.
התכנית "דה פור" אמנם פותחה על ידי החברה הישראלית "ארמוזה פורמטס" אולם בטרם הגיעה לשידור בישראל היא שודרה בהצלחה במשך שתי עונות ברשת פוקס האמריקאית, אותן הנחתה הזמרת פרגי, לשעבר חברת הבלאק אייד פיז. השופטים שם הם הראפר פאף דדי, די ג'יי חאלד ומייגן טריינור. על פי פרסומים, נמכרה התכנית לכ-20 מדינות נוספות. המפיק אבי ארמוזה לא הסתיר את רצונו המיוחד שהפורמט ימריא גם בישראל. "כל אחד רוצה להצליח בבית שלו", אמר בריאיון לגלובס החודש. אולם שאיפותיו לא הוגשמו לפי שעה. מה גרם לפורמט לעבוד מעבר לים ולהיכשל דווקא בארץ? הגורם הבכיר הסביר שהאמריקאים שמרנים יותר, ואצלם דווקא חשובים יותר השואו והנאמבר המעולה ופחות אלמנט המתח. "רמת הביצוע של הפורמט היתה גבוהה שם יותר מאשר בארץ. נראה שלא עשו אדפיטציה שמתאימה לישראלים".
בתעשיית המוזיקה רווחה השבוע האמירה כי ב"דה פור" לא היה אלמנט חדש וסוחף. מעבר לגימיק של "רביעיית הגמר", וזה בסופו של דבר הרגיש כמו "עוד מאותו דבר". זאת בניגוד לתכנית "הכוכב הבא", שאמנם בעונה הראשונה לא זכתה להצלחה, אבל מהרגע שצירפו לה את המילה "אירוויזיון" עוררה עניין רב.
גורם בתעשייה מותח גם ביקורת על הקמפיין הפרסומי לקראת עליית התכנית: "גם ב'רשת' חשים שהקמפיין עצמו, כמו פרומואים, שלטי החוצות והמודעות, לא היה אפקטיבי בקידום התכנית. שלטי החוצות ההפוכים עצבנו אנשים. זה נראה כמו עוד מאותו דבר. התוצאה של זה התבטאה בכך שלפרק הראשון פשוט לא הגיעו מספיק צופים - רק 9.5 אחוז. כלומר, מעבר לבעיות עצמן בתוכן, פשוט לא באו לראות את התכנית, כי הקמפיין לא שכנע לבוא".
גורם אחר מוסיף כי היה מחסור במשאבים שהקשה על המצב: "התקבלה החלטה לצלם שני פרקים ביום והם היו צריכים להיערך מהר מאד לשידור בשבוע לאחר מכן. כל זאת בניגוד לאיך שזה נהוג בארץ - דברים מצולמים זמן רב יותר מראש ונערכים על פני הרבה יותר משמרות עריכה. קשה בזמן תגובה כזה לייצר את אותה רמה טלוויזיונית שהצופה הישראלי רגיל אליה, מה עוד שמדובר בשני פרקים בשבוע. בנוסף לכך, גם לא היה מספיק זמן לעבוד על השירים והביצועים כמו שצריך".
"היציאה לדרך של הפרויקט הייתה חפוזה", פוסק גורם נוסף בתעשייה. "הכוונה הייתה חיובית, אבל בפועל קיבלו החלטה לעלות לשידור בתוך כשלושה חודשים. בעוד שתוכניות כאלה מצריכות זמן הפקה של חצי שנה, ואפילו שנה. בתנאים האלה אין זמן לבנות את המערכת המושלמת, אין זמן לעשות ליהוק כמו שצריך, אין זמן לעשות עבודת תוכן מסודרת. זה נעשה בריצה ובלי אוויר".
בשבוע שבו מציינים שנה פיצול ערוץ 2, ההתרסקות של "דה פור" פוגשת את רשת 13 בעיתוי גרוע במיוחד, על רקע קשיים כלכליים וענן כבד שמרחף סביב שאלת המיזוג עם ערוץ עשר. בשל קיצור העונה של "דה פור", גורם בתעשייה אומר שברשת מופעל לחץ גדול על "גוט טאלנט" (המופקת על ידי אותו בית הפקה, אבוט-המאירי) להקדים במהירות את עלייתה לאוויר של העונה השניה, וזאת למרות ש"גוט טאלנט" בעונתה הראשונה לא היתה הצלחה ענקית, אלא הצלחה סבירה יחסית.
רשת סרבה להגיב לכתבה. עם זאת, מקורב לרשת גונן על הערוץ: "זה פרגון מדהים לקחת פורמט של יוצרים ישראלים שהצליח בארצות הברית ולהביא לארץ. זה פרגון לתעשייה בארץ. הם הביאו פאנל שופטים מדהים ואיכותי. המנחה קיבלה אחלה ביקורות. היה פה ניסיון אמיץ להביא משהו אחר. כשאתה מסתכל על פורמטים גדולים כמו 'דה וויס', 'המירוץ למיליון', 'הישרדות' ועוד במסך בארצות הברית ובמסך בארץ אתה לא תראה הבדל, תראה את אותו פריים. אין שום פשרה על הנראות, הטאלנטים, ההנחיה ועוד. המשמעות הכלכלית להפיק תכנית כזאת בישראל, בכאלה סטנדרטים גבוהים, היא להוסיף פרקים. אין אפשרות להסתפק במספר פרקים כמו בארצות הברית. בזה שרשת הודתה בכישלון - היא יצאה גדולה. נדרש אומץ רב לקצר את העונה באופן מיידי גם כדי לשמור על הטאלנטים".
בתוך כך, לידי וואלה! תרבות הגיעו החוזים הסודיים שהוצעו למתמודדי "דה פור". העברנו אותם לעיון כמה עורכי דין ותיקים ומוערכים שהגדירו אותם במילים חריפות: "חוזים משעבדים, מקפחים ודרקוניים". אמנים הצמאים להכרה, שעברו אודישנים והוצע להם להשתתף בתכנית, התבקשו לחתום על הסכמים המכילים עשרות עמודים, שמקיפים את עיסוקיהם בתעשיית המוזיקה - הסכם הקלטה וניהול מול הליקון, הסכם מו"לות מול הליקון סונגס והסכם למשתתף בתכנית מול הפקת התכנית. ההתחייבויות שבהסכמים מחייבות לשנים רבות. אמנית אחת שהוצע לה להשתתף בתכנית סרבה לחתום על המסמכים, משום שסברה שההסכם לא הוגן. עם זאת, יצויין כי מתמודד אחר שמשתתף בתכנית סרב לחתום על חלק מההסכמים, משום שסבר גם הוא שאינם הוגנים, וההפקה הסכימה לוותר לו על חלקם.
בהסכם ההקלטה והניהול לא מעט סעיפים בעייתיים. אחד מהם לדוגמא הוא סעיף 12 העוסק בזכויות הקניין הרוחני, וקובע בין השאר כי כל זכויות היוצרים בתכנים, אשר ייווצרו בתקופת ההסכם, יהיו "בבעלותה הראשונה הבלעדית והמוחלטת של הליקון, לכל צורך ועניין, לתקופה המקסימלית האפשרית על פי החוק בישראל, ותחול על ישראל ועל כל ארצות תבל". עו"ד נילי ורקר, העוסקת שנים רבות בזכויות יוצרים וקניין רוחני, מייצגת אמנים רבים ולשעבר יועצת משפטית של אקו"ם, אמרה: "בסעיף הזה קבוע שלחברת התקליטים תהיה בעלות מוחלטת ובלעדית לכל התקופה של זכות יוצרים הקבועה בחוק בישראל, וזה יחול גם בישראל וגם בחו"ל. התקופה הזאת הקבועה בחוק היא 70 שנה אחרי מותו של היוצר. כלומר - כל היצירות שהוא יכתוב במשך 5 שנים יהיו של חברת התקליטים לתמיד. זאת ועוד - גם אחרי סיום ההסכם, הבעלות המלאה, השלמה והבלתי מוגבלת של חברת התקליטים ממשיכה להתקיים, והיא בלתי מוגבלת והאמן מנוע מלתבוע אותם מכל סיבה שהיא. אי אפשר לצאת לעולם מהסכם כזה".
עוד חלק שנוי במחלוקת בחוזה ההקלטה והניהול הוא סעיף 13.5 שקובע כי כל הכספים וההכנסות שינבעו מהקריירה של האמן ישולמו להליקון. "תנאי ההסכם חלים על כל הכספים וההכנסות מפעילות האמן בשטח האמנות או עסקי השעשועים, בין אם הפעילות בוצעה על ידי חברת התקליטים ובין אם לא. למה?", שואלת עו"ד ורקר, "למה האמן צריך לתת להם הכנסה אם זה לא בוצע על ידם? ולמה זה כולל את כל עיסוקיו? ואם הוא כותב ספר או עושה פנטומימה? מה זה קשור לייצוג שלהם כחברת תקליטים? בקיצור, זה שיעבוד טוטאלי וניסוח דרקוני".
עו"ד דרור דוד נחום, העוסק בזכויות יוצרים ומבצעים, בייצוג אמנים המתמודדים בתוכניות ריאליטי ומשמש כיועץ משפטי לסוכנויות אמנים והפקות טלויזיה, עיין בהסכמים של "דה פור" ואומר עליהם: "עולה מהם תמונה חד צדדית באופן קיצוני לטובת ההפקה ונטל כבד מוטל על המשתתף. סעיפים שמתייחסים למפיק ולרשת מדברים בעיקר על הסרת אחריותם. כך למעשה נוצר מצב משפטי בו המפיק ורשת שולטים לחלוטין במתמודד ואין להם כמעט שום חובות כלפיו. השליטה באה לידי ביטוי באמצעות התחייבויות קיצוניות שהמתמודד נאלץ לקחת על עצמו - בצידן של סעיפי הרתעה (שלא לומר הפחדה) ועונשים שמותר לנקוט נגדו באופן שרירותי, בלי לקבל ממנו הסבר ובלי להסביר לו ואפילו עוד לפני שניתנה לו 'הזכות' להופיע בפני השופטים הוא עשוי 'להישלח לביתו' ללא כל נימוק אף שהוא נדרש להמשיך ולהיות מחויב להפקה ולתוכנית, כי כבר חתם על ההסכם".
ה"שליטה" של ההפקה עליה מדבר עו"ד נחום כוללת בין השאר דרישה מהמועמד לעבור איבחון פסיכולוגי כתנאי להשתתפותו בתוכנית, לספק להפקה חומרי ארכיון על עצמו ועל משפחתו, צילומים וקטעי וידאו, דרישה להסכים לחשוף בפני הפקת התוכנית את ההיסטוריה הרפואית הפסיכולוגית שלו ואת מצבו הנפשי, לספר על מנהגיו ומנהגי משפחתו ועל אורח חייהם, לספק מידע על עברו האישי והחברתי וכן לאפשר למפיק לבצע תחקירים אודות התנהגותו ואופיו וסביבתו החברתית. "הצורך לבצע תחקיר ולקבל מידע על מתמודד כחלק מהליך המיון היא לגיטימית בתוכניות כמו 'האח הגדול' ו'הישרדות', בהם צפוי המתמודד למצוא עצמו במצבים חברתיים קשים וסביבה קיצונית. אולם, בתכניות ריאליטי מוזיקליות מדוע צריך לחייב את המתמודד למסור מידע פרטי כזה ומדוע הוא נדרש לאשר מראש את פירסומו?"
"מעבר לכך ולא פחות מדהים", מוסיף עו"ד נחום, "המתמודד מוזהר כי בהשתתפותו בתוכנית הוא מקבל על עצמו באופן בלעדי ומרצונו החופשי את כל הסיכונים הכרוכים בכך או שעשויים לצמוח מכך ללא יוצא מהכלל, כולל סיכונים בתאונות, נזקים פיזיים ונפשיים וכל נזק שעשוי להגרם לו בעוד שהמפיק ורשת מסירים מעצמם כל אחריות. המתמודד הוא כמו בובה. למעשה, מותר לעשות לו הכל: מותר להציגו כליצן, מותר לפגוע בשמו הטוב, לפגוע בפרטיותו, להוציא עליו לשון הרע, להשפילו ולבזותו, לצלם את המעמד המשפיל הזה ולהפיץ הצילומים האלה בכל מדיה, בכל מקום ולנצח. מותר לחמוס את זכויותיו הקנייניות ולבצע בהם פעולות בלי להיוועץ איתו, מותר לקחת ממנו את הבעלות המלאה בביצועיו וביצירותיו המקוריות ולעשות בהם כל שימוש שימצאו המפיק ורשת לנכון, מותר לרגל אחריו, להתעמר בו, להכתיב לו, לשקר לו ולצופים, מותר להציג אותו כמי שהוא לא - והכל - ללא תמורה וללא שיהיה בידו שיקול דעת, זכות להתנגד או זכות למנוע את המעשים האלה ובעצם - המשתתף מסכים לכך שידרסו אותו ואת זכויותיו - לעיני קהל הצופים - בשם הרייטינג".
גורם המקורב לרשת הבהיר כי דרישות לאבחון פסיכולוגי ולקבלת מידע רפואי הינן גם חלק מדרישות הרשות השנייה "אשר אין מבחינתו כל הבחנה בין תכנית כמו האח הגדול, הישרדות או 'דה פור'".
עורכי דין אמיר בשה ומורן סבוראי ממשרד בשה זבידה סבודאי, המתמחה בדיני עבודה, עברו גם הם על החוזים של "דה פור" לבקשת וואלה! תרבות והוסיפו: "החוזים משקפים העדר מובהק של שוויון ביחסי הכוחות בין צדדים. כלומר, צד א' (מפיק, מו"ל) חזק מול צד ב' חלש (מתמודד, אמן בתחילת דרכו). לדעתנו, החוזים נראים כשרים אבל בעייתיים, בעיקר לטווח הארוך ומבחינת האמן, שכן יש בהם פוטנציאל לפגיעה בחופש העיסוק של האמנים ובזכויות המוסריות שלהם".
גורם אחר בתעשיית המוזיקה שראה את החוזים אמר לוואלה! תרבות: "אני מצפה שמשרד התרבות והיועץ המשפטי יתנו את הדעת וימצאו פתרון הולם לסוגיה המורכבת של חוזים בתכניות ריאליטי ובחברות תקליטים. מלבד העובדה שלהתפרנס מאמנות זו מלאכה מפרכת, נלקחת מהאמנים החירות האמנותית שהיא לחם נפשם ופרי ליבם. אלו תמיד צריכים להישאר בחזקת היוצרים. על האמנים האחריות שלא להיות תמימי דעים בהסכמים, בהם כל סעיף מביא את הסעיף. הסכמים בהם אין שוויון ויש שיעבוד לדורות".
רשת 13, כאמור, סרבה להגיב. מהליקון מיוזיק נמסר בתגובה: "אין לנו כל כוונה להתייחס ל'עובדות כביכול' המוצאות מהקשרן תוך הצגת סעיפים בודדים, תוך ערבוב בין זכויות הקלטה לזכויות ביצירה, בין ניהול לבין חברת תקליטים וכיוצא בזה. ההסכמים משקפים בדיוק את ההסכמים שנחתמו מול התכנית בחו"ל אך כנראה שמה שמקובל וטוב בכל העולם לא טוב לתעשייה המקומית. חשוב לציין שכל ההסכמים בתכניות ריאליטי דומים במהותם, כאשר משתתפים מגיעים לתכניות מבחירה ומה שמצופה מהם מובהר בפירוט רב. האופציה אם לחתום או לא היא של המשתתף בלבד".