זה כבר נראה מת. פרנק אנדרווד אולי שרד כנשיא כמה עונות מזוויעות, אבל מה שקרס כמו מגדל של קלפים הייתה הקריירה של השחקן קווין ספייסי, הפנים של הסדרה ומי שגילם את דמותו של אנדרווד, לאחר פרסום שורת עדויות על הטרדה מינית. נטפליקס הודיעה על פיטורי השחקן מ"בית הקלפים" ואף הייתה קרובה מאוד לבטל את סדרת הדגל עם סיומה של העונה הגרועה בתולדותיה, אך חזרה בה כדי להפיק עונה מקוצרת ולנסות להציל את המורשת של הסדרה. במרכז הוצבה הנשיאה קלייר הייל אנדרווד, הלא היא רובין רייט. כך, רוחו של הנשיא אנדרווד הראשון מרחפת על פני העונה השישית והאחרונה של "בית הקלפים", בלי שהוא נוכח בדמותו ואף לא בקולו - אלא שמעשיו ממשיכים לרדוף את הנפשות הפועלות.
אז פרנק אנדרווד מת בנסיבות מסתוריות שטיבן לא מתברר עד לרגעים האחרונים של העונה. כסגנית הנשיא, קלייר אנדרווד יורשת אותו בתפקיד - ומתחילה מורשת משלה. כמו בעלה המת בעבר, בעונה הזאת גם הנשיאה אנדרווד נמצאת במגננה מתמדת ותחת לחצים בלתי נגמרים:.
הציבור, הסנאט ואנשי הצבא מזלזלים ביכולתה לקבל החלטות צבאיות אסטרטגיות ולהוביל מדיניות; משפחת שפרד, בעלי הון שיש להם היכרות ארוכה עם משפחת אנדרווד, מנסים להשפיע עליה בכל דרך ולא בוחלים בשום אמצעים; העיתונאים הוותיקים טום האמרשמיט וג'נין סקורסקי שבים לחקור את הפשעים מהעונות הקודמות; הנשיא הרוסי ויקטור פטרוב לא מפספס הזדמנות לטרוף מחדש את הקלפים; וגרוע מכל: דאג סטמפר, יד ימינו של פרנק, ומזכירת המדינה לשעבר קת'י דוראנט חוזרים - ויש להם עניין לא גמור עם קלייר אנדרווד.
אם זה לא מספיק, גם יועציה הקרובים - סגן הנשיא מארק אשר, האיש בעל הפרצוף היחיד, וג'יין דיוויס, שאף פעם לא ברור מה היא בעצם עושה ואת מי היא משרתת - חותרים תחת קלייר ומשתפים פעולה עם אויביה. אה, כן, והיא גם נכנסה איכשהו להיריון מבעלה המת (ואולי זהו בכלל הילד של טום ייטס, כותב הנאומים האומלל שגופתו שבה וצצה גם בעונה הזו?).
כמעט כל הצרות מתומרנות היטב בידי השפרדים, שמשמשים תמונת מראה של הזוג אנדרווד - תא משפחתי מאוד מגובש לכאורה אך למעשה לא מתפקד, חסר מעצורים ורחמים, שמפלרטט עם הגבולות החוקיים (וגם חוצה אותם).
הרעיון היה להראות, ככל האפשר, עסקים כרגיל: רובין רייט היא עדיין שחקנית מעולה, והיא מחזיקה על הכתפיים שלה את הסדרה כך שאין צורך להתגעגע לספייסי. בנוסף, השיטות האנדרוודיות הן אותן שיטות והמניפולציות של קלייר לא נופלות משל פרנק. סביבה טוו הכותבים עלילה סבוכה ככל האפשר, שתיראה כמו עונה טיפוסית של "בית הקלפים": הרבה כיפופי ידיים, מעט משחקים פוליטיים וכמה חיסולים כדי לספק את מנת הדם הקבועה.
אלא שכעונה שאמורה לסיים את הסדרה, העונה השישית של "בית הקלפים" קצת מחופפת: לא לגמרי ברור איך דאג סטמפר מצליח לצאת בכזאת קלות מהצרות שהכניס את עצמו אליהן בסוף העונה שעברה; חלק מהרומנים מופרכים וכך גם חלק מההתפתחויות בעלילה; עלילת הצד של השפרדים נתקעת ללא התקדמות בפרקים האחרונים, וגם הרבה דמויות משמעותיות, כמו של הדובר החלקלק סת' גרייסון למשל, נעשות זניחות וחסרות משמעות לחלוטין. כך גם אירועים דרמטיים בעלילה עוברים בלי להשאיר חותם: זוכרים כמה חפרו לנו על ההפלות של קלייר בעונות הקודמות? אז הנה: זה נחשף - ונעלם מהר בלי להשאיר כמעט אף סימן.
בהיעדר מבנה עלילתי סביר, "בית הקלפים" ממשיכה לקרוץ למגמות עכשוויות שמאיימות על הדמוקרטיה: אפליקציות שגונבות מידע וניסיון להשפיע על הבוחרים, בעלי הון שקונים כלי תקשורת כדי לגנוז תחקירים ולהשתמש בהם ככלי נשק מול פוליטיקאים, אבל בראש ובראשונה הסדרה מתמקדת - אולי ברקע המעשים שיוחסו לספייסי - בעידן MeToo והשלכותיו.
במרכז הסדרה הועמדו יותר מתמיד נשים חזקות שמניעות את העלילה (קלייר אנדרווד, אנט שפרד, ג'יין דיוויס, קאת'י דוראנט), וכל אחת מהן נאבקת בסוגים שונים של שוביניזם שנקרה בדרכה - הסגברה, חוסר אמון על רקע מגדרי, זלזול וגם אלימות של ממש. כך גם מדי פעם מוזכרות יצירות פמיניסטיות אייקוניות, כמו "המין השני" של סימון דה בובואר או המחזה היווני "ליזיסטרטה", העוסק בשביתת מין שהובילו נשים באתונה וספרטה כדי למנוע מבעליהן, הלוחמים של ערי-המדינה, להילחם אלה באלה.
אלא שקשה לקבל את היומרות האלו במלואן: למרות שאנדרווד עושה מאמץ משמעותי כדי לקדם נשים במקרים מסוימים - במקור היא יוצאת למלחמה עם השפרדים בגלל שהיא מתעקשת על מינוי מועמדת לבית המשפט העליון, כמה אקטואלי, ובשלב מסוים היא מפטרת את כל הקבינט הבוגדני שלה וממנה ממשלה המורכבת כולה מנשים - הסדרה תוהה לא פעם אם הנשיאה לא משתמשת גם בזה - כמו בכל אידיאולוגיה שהיא כביכול מייצגת - באופן ציני כדי לקדם אינטרסים אחרים. גם טום האמרשמיט מוזהר על ידי אחד מהשפרדים, שמוטב לו לשתף פעולה או שיצוצו נגדו סיפורים דומים מהעבר. הוא בוחר להתפטר. באופן הזה, לצד היותה סדרה שמעצימה נשים במובנים מסוימים, "בית הקלפים" הופכת טענות מוצדקות לכשעצמן לכלי פוליטי קר שכל תכליתו היא נקמה או רצון ברווח אסטרטגי כלשהו.
זהירות: הפסקאות הבאות כוללות ספוילרים משמעותיים
אם להודות על האמת, הסיבה העיקרית שבגללה צפיתי בעונה הנוכחית של "בית הקלפים" היא כדי לדעת איך הכל מסתיים, איך תיראה הפינאלה ואיך המגדל סוף-סוף יתמוטט באופן סופי. ובכן, מחכים ומחכים, וזה לא ממש קורה. אף שהעונה הזאת טובה משמעותית מקודמתה, במובן הזה היא מתסכלת מאוד. מכינים אותנו למשבר גרעיני (מפוברק כמובן), מלחמה כוללת - וקנוניית התנקשות ממשית בנשיאה אנדרווד. בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, נאמר רק שמי שמצפה לסיום נוסח "הסנדק" - עשוי להתאכזב. יותר מדי עלילות משנה לא מסתיימות, יותר מדי דברים לא נחשפים, ויותר מדי נשאר מוכן כביכול לעונה נוספת שאולי זוממים עליה בהפקת הסדרה אף שהצהיר אחרת. הגיע לסדרה הזאת סיומת יותר משכנעת, שתפרום סוף סוף את כל הקצוות ותביא את הסיפור אל סופו.
ובכל זאת, רגע אחד ראוי לציון בסצינה הסוגרת של הסדרה: דמות שאחראית כביכול למותו של אנדרווד (הסיפור לא באמת משכנע), אומרת עליו: "לא יכולתי לתת לו להרוס את כל מה שבנינו. רציתי להגן על המורשת מפני האיש". הדמות מדברת על אנדרווד, אבל זה נדמה כאילו אלה היוצרים של הסדרה שמסבירים מדוע התעקשו להעלים את קווין ספייסי מהסדרה - ובכל זאת להמשיך.
"בית הקלפים" זמינה בנטפליקס, HOT, yes וסלקום TV