פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התנגדות משפטית חריפה לחוק הנאמנות בתרבות מצד המשנה ליועמ"ש והיועץ המשפטי לכנסת

      ביקורת משפטית נחרצת לחוק הנאמנות בתרבות, הן מצד היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון, והן מצד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, שאמרה: "הבו לנו עם ממושמע ומחונך שחשיבתו אחידה. הנאמנות בתרבות היא אוקסימורון"

      מירי רגב, אולפן וואלה! NEWS. מרץ 2017 (ראובן קסטרו)
      המשנה ליועמ"ש נגד חוק הנאמנות בתרבות: "הבו לנו עם ממושמע ומחונך שחשיבותו אחידה". שרת התרבות מירי רגב (צילום: ראובן קסטרו)

      ביקורת משפטית חריפה על התיקון לחוק התרבות והאמנות, המכונה "חוק הנאמנות בתרבות", בעת דיון ועדת החינוך של הכנסת היום (שלישי). זו מגיעה הן מצד היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון, והן מצד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר. הוועדה החלה לעבוד על החוק לקריאה שנייה ושלישית, לאחר שאושר אמש בקריאה ראשונה ברוב של 55 חברי כנסת שתמכו מול 44 שהתנגדו. החוק אמור להסמיך את שרת התרבות לשלול או להפחית תקציבי תמיכה ממשלתיים ממוסדות תרבות. לפי הצעת החוק, ישנן חמש עילות לשלילת תקציב ציבורי ממוסד אמנותי: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בדגל המדינה או סמל המדינה. לפי המצב החוקי כיום, סמכות שלילת התקציבים נתונה בידי שר האוצר, והצעת החוק מעבירה את הסמכות לשר התרבות.

      עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי לכנסת, קרא לוועדה לערוך שינויים בחוק כך שיוכל לעמוד בביקורת שיפוטית, כמו לדוגמא ששר נוסף - המשפטים או האוצר - יאשר את שלילת התקציבים, בנוסף לשרת התרבות, והורדת העילה לשלילת תקציבים ממוסדות שלא יציגו את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בטענה שמדובר בעילה "עמומה מדי". "מבט מקרוב על פרטי התיקון ותפיסות היסוד המוצהרות שבבסיסו מגלה שטמונים בו קשיים חוקתיים ניכרים, אשר להערכתי ספק אם יש ביכולתם לצלוח את מבחני הביקורת החוקתית", אמר ינון. "במדינה דמוקרטית המושג נאמנות בתרבות הוא בגדר אוקסימורון. אמן ויוצר במדינה דמוקרטית אמור להיות נאמן לעצמו וליצירתו. שיקולים של נאמנות למדינה אינם אמורים להדריך אותו. אמנות במדינה דמוקרטית היא מטבעה מאתגרת ביקורתית ובועטת, לא אחת חתרנית ופרובוקטיבית, ולעתים אינה ערבה לאוזנו של הקונצנזוס שעליו היא מבקשת לערער".

      כתרי שחורי (נועם מושקוביץ)
      "אין דבר כזה חופש ביטוי על תנאי". מנהל קרן הקולנוע, כתריאל שחורי (צילום: נועם מושקוביץ)

      עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אמרה בוועדה: "התיקון המוצע מעורר קשיים של ממש. החוק מקנה סמכויות גורפות עד כדי שלילת תקציבים, תוך כדי יצירת אפקט מצנן וצנזורה עצמית. תרבות היא דמיון חופשי, ויופי, וריבוי קולות, ואומץ, והתרסה, וכנות, וביטוי שאיננו מתחנף שאינו מתאים את עצמו למבחני התאמה שלטוניים. אנחנו משתנים והארץ שינתה את פניה. הימים מביאים לא רק חוקים חדשים אלא מילים חדשות - נאמנות, משילות ועוד. שיח חברתי ופוצע - האם יש מי שנאמן ויש גם מי שבוגד. הבו לנו עם ממושמע ומחונך שחשיבתו אחידה. הנאמנות בתרבות היא אוקסימורון כמו שתיקה רועמת. מגילת העצמאות קוראת להיות עם חופשי בארצנו - בכל, ובעיקר בתרבות, זוהי התורה כולה. המסגרת החוקית שמסדירה את התמיכות הממשלתית - אנחנו משאירים את החוק ההוא שיטפל בכל שאר התמיכות, ורק לנושא התרבות אנחנו מייצרים הסדר ייחודי, שהוא מחמיר יותר ומתנהל בצורה שונה מההסדרים האחרים. עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא שהחוק מעורר קשיים של ממש".

      "המדינה צריכה לספק תרבות ללא כל שיוך פוליטי, ואין דבר כזה חופש ביטוי על תנאי", אמר בוועדה כתריאל שחורי, מנהל קרן הקולנוע היוצא, "אני אומר לשרה, אבוי למי ששם אזיקים על פרח, גם אם יש לו קוצים. אני רוצה להגיד משהו על איך אנחנו נראים בעולם, מבחינת הדימוי הבינלאומי שלנו. אני כבר מקבל את הריקושטים ממה שמתרחש מסביב לחוק הזה. אנחנו הצלחנו בתחום הקטן שלנו, כמו בתיאטרון ובמקומות אחרים, ליצור אהדה למדינת ישראל ולמאבק בדה לגיטימציה, דווקא בגלל שאנחנו חופשיים במדינה הזאת. בתחום הקטן שאני אחראי עליו, גייסנו בעולם למעלה מ-400 מיליון שקל של השקעה בקולנוע הישראלי, וזה יעמוד על בלימה אם אנחנו נראה כמו טורקיה".

      חה"כ דב חנין אמר בדיון: "הצעת החוק הזאת אינה חוקתית. שלטון שנשען על תרבות מטעם הוא שלטון חלש, אבל עד שיבין את זה נשלם מחיר כבד על שלילת החירות והפגיעה בתרבות". חה"כ מאיר כהן אמר: "אני שומע את שני היועצים המשפטיים ואני מבין ומשוכנע למה אסור שהיועצים יהיו משרת אמון, אויה לנו אם כך היתה המציאות. היועצים המשפטיים לא היו כאן. מה נחיצותו של החוק? הכוונה של השרה הוא ליישם את רוח המפקד. זהו חוק הסימון! זה עוד חוק בשרשרת הסימון. מי בוגד ומי לא בוגד, מי מניאק ומי אוהב ערבים. הרחוב כבר מושפע מהדברים האלה. אין לשרה שום עניין עם התיאטרון, יש לה עניין ביצירת שיח ממדר ומתלהם, שיח מסמן. אני שומע בדימונה אזרחים שמעולם לא דיברו בצורה שהם מדברים וזו תוצאה של מה שמשדרת ההנהגה. אנחנו נמצאים לפני מדרון חלקלק".

      קרן מור (ניר פקין)
      בין החותמים. קרן מור (צילום: ניר פקין)

      מעל ל-60 קולנוענים שלחו אתמול מכתב לראש הממשלה נתניהו ולשר האוצר כחלון, ובו הם מזהירים כי חוק הנאמנות בתרבות הוא "איום כבד על חופש הביטוי ואיום כבד על הקולנוע הישראלי". עוד כתבו במכתב כי הם "קובעים בתקיפות שאל לממשלת ישראל לפגוע בחופש הביטוי הזה או לפגוע בזכות היסוד הזאת, שהם תנאי הכרחי ליצירה פורייה, מרתקת ומאתגרת, וגם תנאי הכרחי לקיומה של הדמוקרטיה".

      בין החותמים על המכתב שני זוכי פרס ישראל בקולנוע, ג'אד נאמן ורם לוי, היוצרים ארי פולמן, יוסף סידר, שמוליק מעוז, קרן ידעיה, שבי גביזון, שמי זרחין, עמוס גיתאי, ערן ריקליס, ניר ברגמן, יוסף סידר, השחקנים קרן מור, מנשה נוי, צחי גראד ועוד. "חוק הנאמנות בתרבות", הוסיפו במכתב, "עלול לטרפד את שיתוף הפעולה הבינלאומי עם הפקות ישראליות, שהוביל להצלחות גדולות בעבר. אנחנו קוראים לממשלת ישראל לחשיבה חדשה על החוק המוצע. חופש הביטוי של היוצרים הישראלים הוא מקור להערכה וכבוד, והוביל ליצירת גוף עבודות מרשים שצריך להוות מקור לגאווה למדינת ישראל".

      לפני כשבוע וחצי הגיעו כ-1,500 בני אדם, ובהם אמנים רבים, להפגנה נגד חוק הנאמנות בתרבות, שהתקיימה ברחבת סינמטק תל אביב. הרקדנית והכוריאוגרפית רננה רז אמרה בנאומה: "הרצון לאלף את האמנות בחוק הוא כל כך אווילי אבל יותר מזה הוא גם מרושע ואף יותר מזה - הוא נידון לכישלון. כי לרצות נאמנות בתרבות זה לשנות את הדי-אן-איי של האמנות, של היצירה, של החיים. זו מלחמה של פקיד ברוח האדם. יחסי הכוחות ברורים לכל. ייתכן שבטווח הקצר ייראה כאילו הרדיפה הזאת תוכל לשבור את אותה הרוח. שיכרון הכוח והשררה מעביר הרבה אנשים על דעתם. אבל לא לעולם חוסן. היא לעולם לא תוכל להביס אותה. לכן בטווח הארוך זאת מלחמה אבודה ומגוחכת".

      לפני ההפגנה חתמו אלפי אנשים, ובהם מאות אמנים ואנשי רוח, על עצומה נגד החוק, שבה נכתב בין השאר: "אסור לאפשר שימוש של שלטון כלשהו בתקציבי ציבור כדי למנוע את הנוכחות הלגיטימית במרחב הציבורי של דעות והשקפות מגוונות, שאינן נוחות לשלטון, ואין רבותא באיזה שלטון מדובר".