למרות שבשנים האחרונות הביעה סלידה מהתעסקות בעולם הקסמים שבנתה, נראה שבמוחה של ג'יי קיי רולינג, אותו עולם ממשיך להדהד. וכך, לפני כשנתיים הוציאה לדרך את סדרת סרטי "חיות הפלא" - סדרת המשך קולנועית לעלילותיו של הקוסם האהוב אי פעם, הארי פוטר.
סדרת הסרטים נקראת "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", בשם מה שמתגלה בה כי היה אחד מספרי הלימוד של הארי וחבריו הרמיוני ורון. רולינג מעבירה בה את השרביטים משלישיית הקוסמים המפורסמת לידי צעיר בריטי בשם ניוט סלמנדרה, אותו מגלם אדי רדמיין, זוכה האוסקר על "התיאוריה של הכל".
הפרק הראשון בסדרה שבר קופות לפני שנתיים והציג בפנינו יקום מרהיב, כך שהמעריצים ברחבי העולם חיכו בכיליון עיניים להמשכון, בתקווה שיצדיק את ההמתנה. בסוף השבוע האחרון הוא עלה בארץ, ולאחר הצפייה בו אפשר לומר כי הוא מתגלה כמוזר, מבלבל ואיטי למדי (כשעתיים ורבע), אבל בו בזמן גם כפלאי, קסום ומלא ברבדים.
סרט זה ממשיך מעט לאחר הנקודה בה עצרנו בפרק הקודם. ניוט (אדי רדמיין) איבד את זכויותיו לטייל בעולם על ידי משרד הקסמים, ונשאר נעול בדירתו הלונדונית מלאת החיות הבדיוניות, כאלה שרק מוחה היצירתי של רולינג יכול להוליד. במקביל, הארכי-נבל גרינדלוולד (ג'וני דפ) מועבר בחשאיות מהכלא האמריקני לאירופה כדי לתת דין על פשעיו, וכצפוי בורח בסצנה קולנועית מרשימה במיוחד שתוכננה בקפידה.
בשנים האחרונות, שמו של דפ נקשר בעיקר בכותרות שליליות, בהיבט האישי והמקצועי. כאן, הוא מצליח מהרגע הראשון לעורר אימה שגורמת לכל הסרט להפוך למלנכולי ואפל יותר ובאותה נשימה גם למעניין ומסקרן יותר. בצידו, הכוכב העולה עזרא מילר מפתיע בהופעתו כקוסם קרידנס, שנחשב כמת בפרק הקודם אבל כאן חוזר ובגדול, כדמות עוצמתית העומדת במרכז העניינים.
לאורך הסרט, עולם הקוסמים מנסה להפריד בין קרידנס לגרינדלוולד כדי למנוע ממנו לצבור כוח רב מדי. המסע המרכזי הוא אמנם של ניוט, אך רק עתיד להוביל לקרב שבין גרינדלוולד לקוסם הגדול מכולם, אלבוס דאמבלדור, שבסרטי "הארי פוטר" גולם בידי ריצ'רדס האריס ואז מייקל גמבון, וכאן ג'וד לאו מגלם את הגרסה הצעירה שלו. כל זה, כמובן, ההצדקה לשלושה סרטים נוספים שעוד יבואו.
ניוט מצדו מנסה לנטרל את כוחו האפל של קרידנס חסר השליטה, בעוד שגרינדלוולד מנסה לרתום את כוחו על מנת להתעצם וליצור חברה חדשה בה אנשים ללא כוחות קסם יהיו במעמד חברתי נמוך. כמו כן, קרידנס בעצמו מנסה להבין את מקומו בעולם, וכיתום שגודל על ידי חסרי קסם, מנסה לגלות את האמת מאחורי משפחתו האמיתית.
הדמויות מהסרט הקודם חוזרות לצד כמה חדשות, וכך מתעוררות להן העלילות הצדדיות ומלאות הדרמות הרגשיות שרולינג הוסיפה. התוצאה יוצרת בליל קלישאות שלא היו מביישות טלנובלה, ורצוף סיפורי אהבה נדושים ונבואות שכבר מאסנו בהן. נוסף לכך, המישור הרומנטי בסרט סובל גם מתצוגות מוגזמות של רוב שחקני המשנה, ובראשן זואי קרביץ כליטה לסטריינג'.
עם זאת, יותר מכל סרט שהיה מבוסס על כתבי רולינג, "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" מתאפיין ביצירתיות מופלאה. מבחינה ויזואלית, זהו ללא ספק אחד הסרטים היפים ביותר שעלו לאחרונה על המסך. ישנן לא מעט סצנות בהן חיות הפלא גונבות את ההצגה ובזכות המוח הקסום של רולינג, מתגלות לנו בדרכים משעשעות ועם אפקטים ממוחשבים מרהיבים.
חשוב לציין שהסרט לא פונה רק למי שקראו את כל ספרי "הארי פוטר" וראו את כל הסרטים. עם זאת, אם לא צפיתם בפרק הקודם בסדרת "חיות הפלא", תתקשו להבין את העלילה וההתרחשויות - והאמת, גם אם כן צפיתם בו.
הסרט מרבה לפתוח חורים בעלילה, והם אמנם נקשרים ומתחברים בסופו של דבר, אבל גם החובבים המושבעים יוצאים מכאן בסופו של דבר עם מבט מבולבל ותוהה. עם זאת, רולינג בהחלט משכילה לשמור כאן על מתח וסקרנות לקראת הפרקים הבאים, בהם ייענו חלק גדול מן התהיות, ואף מציגה בפנינו את אחת התפניות הגדולות בתולדות הסרטים המבוססים על כתביה.
בניית המתח אינו הדבר היחיד שרולינג עושה על מנת למשוך את המעריצים ולספק אותם. הסרט מפוצץ בהתייחסויות לסרטים הקודמים: למשל, סצינה בה רואים את בית הספר האגדי לקוסמים הוגוורטס, השב למסך הגדול מזה שבע שנים, תוך שמיעת נעימת הפתיחה הקלאסית של "הארי פוטר". באותו רגע, בהקרנה בה נכחתי, נשמעו באולם מחיאות כפיים מצד מאות אנשים.
למרות שעלילת "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" לוקה בחסר, עדיין מדובר בסרט חובה למעריצי הסדרה. עלילתו חשובה כבניית הקרקע לפרקים הבאים, והוא גם זורח הודות לתצוגות הנפלאות של ג'וני דפ ושל אדי רדמיין, שמצדיק בכל פעם מחדש את האוסקר שלו. גם ג'וד לאו עושה עבודה מדהימה כדאמבלדור הצעיר.
אז כן, התסריט מבלבל ושחקני המשנה חוטאים במאמץ, אבל העולם הקסום של רולינג והאפקטים המרהיבים כובשים בקסמם, והאווירה המלנכולית והאפלה מתעלה על השאלות שנותרו ללא תשובה.
כמו כן, רולינג ממשיכה באותו קו אידיאולוגי ומטאפורי חשוב ומעורר השראה שבו התחילה את "חיות הפלא" ובנתה איתו את ספרי הארי פוטר: הסרט מעודד לקבלת השונה, מדגיש את כוחה של האהבה ומראה את השלכותיה של הביורוקרטיה הקשיחה.
בקיצור, העלילה תמיד היתה משנית בסרטים על פי כתביה של רולינג, וגם סרט זה מכפר על הכשלים התסריטאיים בלב הרחב והדמיון המופלא שיש בו. אפשר רק לקוות שבפרק הבא התסריט בכל זאת יהיה מקושקש פחות, וניתן יהיה להבין אותו גם בלי דוקטורט מן האקדמיה לקוסמות.