תכנית הריאליטי "לאהוב את אנה" (קשת 12), שמלווה את אנה ארונוב במסע למציאת אהבה, נפתחת בדבריו של הפסיכולוג ד"ר גבריאל בוקובזה: "אנחנו לא בטיפול פסיכולוגי. פה יש לנו הרבה אורחים שמתבוננים". כלומר, ההבחנה שד"ר בוקובזה עושה בין מה שהוא עושה לבין טיפול אמיתי זה חוסר הדיסקרטיות. זה כמובן לא נכון. ה"טיפול" הטלוויזיוני באנה משתמש במונחים ובטכניקות של טיפול פסיכודינמי קלאסי והוא נראה ונשמע כמו מה שלעיתים קרובות קורה בקליניקה.
מצד אחד יש כאן יחסי ציבור טובים, לא רק לשני המשתתפים, אלא גם לעבודה הטיפולית. גבריאל מעמת את אנה עם מנגנוני ההגנה שיצאו מכלל שליטה ומפריעים לה בדרך למציאת אהבה, אנה סומכת עליו ומסתכלת פנימה, בוחנת את גבולותיה ומטילה ספק בחשיבה הנוקשה שליוותה אותה כמובן מאליו. היא נוגעת בפגיעות, הציניות נזנחת, הלב נפתח, הטיפול מוצלח.
בנקודה זאת חשוב להבהיר: ד"ר גבריאל בוקובזה אינו פסיכולוג קליני כפי שמתבקש להניח מאופן הצגתו בתכנית. לפי רישום משרד הבריאות, בוקובזה הוא פסיכולוג חינוכי-התפתחותי, אך משום שמעניין יותר הדיון בטיפול הטלוויזיוני מאשר הלגיטימיות של המטפל עצמו, נצא מתוך הנחה שבוקובזה עבר הכשרה מתאימה לטיפול במבוגרים בבית הספר לפסיכותרפיה.
אנה אינה פסיכית. היא אינטליגנטית, מורכבת ומרשימה ולכן המוכנות שלה לגעת בכאב ולהיעזר בפסיכולוג במסע שלה נותנת לגיטימציה לאנשים שעדיין חוששים מסטיגמה לחשוב על טיפול פסיכולוגי כמשהו שאינו כרוך במופרעות וחולי. השירות לציבור הוא בכך שהתכנית מנגישה את הקליניקה הפסיכולוגית בצורה אנושית, אותנטית וחיובית יותר יחסית לייצוגים טלוויזיוניים רבים אחרים (לדוגמא, ריבוי הייצוגים של פסיכולוגים פסיכופתים בטלוויזיה). כמו שמספרת אנה, טיפול פסיכולוגי נחשב מוקצה גם היום בקרב רבים מהעולים מברית המועצות לשעבר (ולא רק הם) וישנה סטיגמה קשה כלפי המטופל. אנה מנפצת את הדימוי הזה ויוצאת בבשורה מרעננת לקהילות בהן לא מקובל לבקש עזרה מסוג זה.
אך גם כשהטיפול הטלוויזיוני נראה מיטיב וחיוני, ישנו פה מצג מטעה ובעייתי של תהליך טיפולי. בתכנית הכול נראה זמין ומידי: גבריאל מתעמת ואנה נפתחת, דמעות יורדות וישנה פריצת דרך, כך מהרגע להרגע. במציאות, גם בטיפול קצר מועד ממוקד ואקטיבי, הדברים לוקחים יותר זמן ומווסתים לפי יכולתו של המטופל להביא תכנים ולעבוד עם התנגדויותיו. בתכנית, כל מה שאנה עוברת בין הפגישות הטיפוליות מתועד במצלמה אובייקטיבית ומוגש למטפל כחומר גלם עוד לפני שנכנסה לחדר. אנה לא יכולה להסתיר דבר, לא לבחור מה לספר ומה לא - הפסיכולוג רואה הכול. ממרום עמדתו זו, הוא יכול לעמת אותה עם דברים שהשמיטה ולפרש גם את התנהגויות האחרים - הרי הוא היה שם מעבר לעדשה. בטיפול רגיל זוהי רק פנטזיה שאינה ברת מימוש. מטופלים רבים מבטאים משאלה שהמטפל יהיה כמו זבוב על הקיר - שיוכל לראות מהצד כל מה שקרה ונאמר, ידע ויבין בלי שיצטרכו להסביר. במציאות כאמור, בניגוד לתכנית הריאליטי, המטופל מביא איתו לטיפול את כל מנגנוני ההגנה, במודע או שלא במודע שומט חלקים מהסיפור: איך האחר נראה, הגיב, מה עשה או לא עשה, ובעיקר איך הוא עצמו נראה מבחוץ. בטיפול הטלוויזיוני גבריאל מדלג מעל כל אותם מנגנונים, שלפעמים לוקח זמן לפרק, וחודר ישירות ללב העניין - טיפול אינסטנט-פורטה מואץ. זה לא באמת עובד כך.
אי אפשר להתעלם מהליהוק המבריק של גבריאל בוקובזה, הפסיכולוג שנראה כמו הדייט האידאלי לאנה: נאה, גברי, מתוחכם, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה (כמו שהיא אוהבת) אך בד בבד גם יציב, אסרטיבי ובטוח בעצמו. אלה חומרים טובים לדרמה. מה אם אנה תתאהב בו? למה שלא יהיו בסוף ביחד? אולי הוא יתאהב בה? הרי זהו זיווג מושלם. אלא שלמרות כל הפנטזיות, האתיקה המקצועית אוסרת על שידוכים של מטפל ומטופל. לאהוב את גבריאל? ודאי, אבל בשביל שידוך עבורו נצטרך כבר ריאליטי אחר.