לפני כמה חודשים ישב המפיק המוזיקלי ג'ורדי (ירדן פלג) באולפן עם שלמה ארצי. השניים עבדו על שירו של האחרון "קיץ עשה לי טוב" ואז הם החליטו שהגיעה העת ששלמה ייכנס להקליט את השירה. ההקלטה יצאה לדרך וג'ורדי, שעובד דרך-קבע עם סטטיק ובן אל ועם לא מעט אמנים נוספים, נדהם ממה שהוא ראה. "שלמה מקליט כאילו הוא באמצע הופעה בקיסריה: זורק את הידיים, זז, משתולל, נותן מכות למיקרופון. זו פשוט חוויה יוצאת דופן. זה זמר שלא צריך יותר מחצי שעה באולפן כדי לגמור שיר".
זו חוויה שונה מהעבודה עם סטטיק ובן אל?
"לשלמה יש ניסיון של עשורים. זה משהו שאי אפשר להתמודד איתו כל כך מהר. אתה מרגיש עליו את המקצועיות. אבל לא נכון להשוות אותו לסטטיק ובן אל. כל אחד הוא אחר לחלוטין וחווית האולפן אחרת לחלוטין. ועם כולם זו חוויה מדהימה, אחרת לא הייתי עובד איתם בחיים כי אני אדם קשה מאוד".
באיזה מובן?
"אם אין אנרגיה חיובית באולפן, אין סיכוי שנעבוד. אני גם קשה בתור מפיק. אני מתיש את האמנים ומעביד אותם קשה באולפן. הם חושבים שהם באים לחצי שעה להקליט שיר ואז נתקעים פה יומיים. לא כל אחד יכול לחיות איתי. אצל שלמה זה סיפור אחר: ברגע שאתה מקליט את השירה שלו, אחרי שלוש דקות וחצי, השיר גמור. כל מה שנשאר זה רק תוספות קטנות".
"קיץ עשה לי טוב" של שלמה ארצי בהפקת ג'ורדי
ג'ורדי נולד לפני 31 שנים בקריית מוצקין, ולא רחוק משם - בקריית חיים - הוא חי עד היום עם אשתו. כבר בגיל 12 הוא התחיל ליצור מוזיקה ומהר מאוד בנה אולפן הקלטות בביתו, שבו הפיק שירים לאמנים מתחילים. ב-2015 הכיר את סטטיק ובן אל ומאז הכול היסטוריה: הוא הפך לחלק בלתי-נפרד מהצמד הכי לוהט בישראל והפיק להם מוזיקלית את כל השירים. מהר מאוד הוא הפך לאחד המפיקים המוזיקליים המחוזרים בישראל, וההצעה לשפוט בריאליטי לא איחרה לבוא. בשבוע שעבר עלתה כבר העונה השנייה של אותו ריאליטי, "גוט טאלנט ישראל" (הערב ב-21:00, רשת 13), ומי שצופה בתכנית מבין היטב שהשופט הרהוט והכריזמטי ג'ורדי הוא אחת הדמויות ששווה לפתוח בשבילן את הטלוויזיה.
"בעונה הראשונה אנשים לא ידעו באמת שיש להם מקום בטלוויזיה, שיש לאמנות שלהם מקום", מסביר ג'ורדי. "בעונה הראשונה הם קיבלו הצצה למה שאנחנו מחפשים והם הבינו 'אוקי וואלה יש מקום לאמנות שלי ואני אבוא עם זה'. לכן בעונה הזו ראינו שדרוג משמעותי אצל המתמודדים, הרבה יותר דברים מקוריים. יש גם שופטים חדשים. אני יושב ליד מורן אטיאס ומוצא את עצמי הרבה פעמים לא מסכים איתה מקצועית".
כי אתה יותר קשוח ממנה?
"אפשר לומר. היא נותנת לרגש להשתלט עליה הרבה פעמים אז הדינמיקה בינינו מאד מעניינת. אה, ויש את אורי גלר שאין מה להגיד עליו. הוא נשמה טהורה. כל היום הוא מכופף לנו כפיות, ואני מתרגש כל פעם מחדש כמו ילד".
מה, לא פיצחת את הטריק שלו עד עכשיו?
"אין, אי אפשר להבין. זה לא טריק. הבנאדם מכופף כפיות. זה לא טריק".
גם לך יש תחושה של מיאוס מריאליטי?
"ממש. אפילו לי כבר נמאס, וזו הסיבה ש'גוט טאלנט' הגיעה. יש כל כך הרבה תכניות מאותו סוג. הרי כל התכניות האלה זה אותו דבר - זה מיליון תכניות בישול ומיליון תכניות שירה. אה, בעצם חוץ מ"הכוכב הבא", ולא בגלל שסטטיק ובן אל שופטים שם. התכנית הזו הוכיחה את עצמה כי הם שלחו מישהי לאירוויזיון וניצחו. מגיעים לשם אנשים ברמה. אבל כל שאר הריאליטי - נמאס לגמרי. לשמחתי, גוט טאלנט מראה דברים אחרים לחלוטין. אצלנו לא יודעים מי יגיע לאודישן".
גם 'דה פור' נכשלה דרמטית. למה לדעתך היא לא הצליחה?
"אני לא יודע. אני לא איש טלוויזיה חוץ מזה שאני שופט ב'גוט טאלנט'".
אבל הפקתם לקחים מהכישלון שלה?
"בגלל שאני לא איש טלוויזיה, אני לא יודע לענות על השאלה הזו. אני לא רוצה לענות תשובות סתם. מה שכן, הרגשתי שמשהו בהפקה הזו הלך צעד קדימה בעונה הזו בכל הבחינות אז לדעתי כן, הם לוקחים את זה בחשבון והם מרימים את ההפקה הזו מכל כיוון אפשרי".
כלומר, לא נראה פה פלופ?
"אני מקווה שלא. אי אפשר לדעת. אני יודע שהתכנית מדהימה. ראינו את התגובות של הקהל ואפשר לקוות לטוב. זה כמו השירים של סטטיק ובן אל. אי אפשר לדעת אם הם יצליחו או לא. אנחנו עושים את הכי טוב ומקווים לטוב".
מה באמת הסיכוי של סטטיק ובן אל להצליח בארה"ב? זה שוק לא קל.
"גם הסיכוי להצליח בארץ היה קלוש. אני מאמין בהם בחו"ל בדיוק כמו שהאמנתי בהם בארץ כשעשינו את השיר הראשון 'ברבי'. אני לא אובייקטיבי, אבל הם מוכשרים שלעשות מוזיקה בחו"ל זו באמת ההתקדמות הטבעית שלהם. אני מאוד מאמין בכישרון שלהם, וכמובן שאסור לשכוח שיש לנו את הגב של חיים סבן ושל חברת התקליטים. אני רוצה להאמין שזה מעלה לנו את הסיכויים אבל בסופו של דבר זה לא קשור לכלום מלבד מוזיקה טובה ואיך הקהל יקבל אותה. אנחנו משקיעים כל משאב אפשרי כדי להגיע לחשיפה כמה שיותר גדולה. בסופו של דבר זה תלוי בקהל".
אתם לומדים את השוק האמריקאי? איך אתם מתרגמים שיר לאמריקאית?
"קודם כל הטקסטים שונים לחלוטין. זה הרי לא תרגום ישיר כי זה לא העולם שלהם. מוזיקלית זה נשאר כמעט אותו דבר וזה מה שיפה, כי אין למוזיקה שפה".
אבל אין משהו שיותר מותאם לאוזן הישראלית ומשהו שיותר מותאם לאמריקאית?
"ברור. ועשינו את ההתאמות הנדרשות. 'סלסולים' למשל עבר איזשהו שדרוג כדי להתאים קצת יותר לקהל האמריקאי אבל זה עדיין אותו שיר כמובן. אני מרגיש ששירים כמו 'טודו בום' ו'סלסולים' יכולים להיתרגם מוזיקלית מהמם. בשירים החדשים אנחנו מנסים להביא משהו אמריקאי אבל עדיין להשאיר ייחוד ישראלי".
יש לכם כוונה לכבוש עוד שווקים מלבד האמריקאי?
"אנחנו רוצים להגיע לכל העולם. לאמריקה, לדרום אמריקה, לאירופה, לכל מקום שאפשר. לכמה שיותר אוזניים".
ומה קורה בישראל? מתי יוצא שיר חדש פה?
"אנחנו כותבים המון אז כל הזמן יש שירים. הרוב הולך למגירה כי אנחנו פרפקציוניסטים אז יוצא לכם לשמוע את מה שממש אהבנו. אנחנו עובדים עכשיו על שיר חדש. אנחנו לא שמים את המוזיקה בצד בגלל הפרויקט בחו"ל. את רוב הזמן אנחנו משקיעים אמנם בפרויקט בחו"ל אבל כל הזמן עובדים גם בישראל. אסור לשכוח שקודם כל אנחנו אמנים ישראלים ואנחנו גאים בזה. תמיד נמשיך להוציא מוזיקה בעברית".
קהל הילדים והנוער, שהוא חלק ניכר מהקהל שלכם, הוא בוגדני. אתם חושבים להתחיל לפנות יותר לקהל מבוגר יותר?
"הרבה מהשירים שלנו הם שירים שהם גם שירי מועדונים גם כמו 'טודו בום' ו'גומיגם', כך שהשירים מגיעים לקהל מבוגר יותר. כמובן שילדים הם חלק נכבד מאד בקהל של סטטיק ובן אל אבל לא רק. שומעים אותנו נוער וחבר'ה בגילי ואני לא חושב שהקהל הזה בוגדני. אין דבר כזה קהל בוגדני. זה לא קיים. אני מאמין שאם אמן מוציא שיר לא טוב, לא יקשיבו לו. אם השירים טובים, הקהל ימשיך לשמוע. אני מאמין באמנים בוגדניים, לא בקהל בוגדני".
"גוט טאלנט" לא עשתה לך חשק להיות בפרונט מבחינה מוזיקלית?
"אני מאד רוצה לעשות פרויקט משלי של שירים. אני רוצה לקחת את הקריירה שלב קדימה ולא רק להפיק אלא גם לכתוב ולהלחין. לאו דווקא לבצע כי זה פחות הקטע שלי, אבל אני רוצה לעשות פרויקט כמו עילי בוטנר, עידן רייכל וגיל ווין שעושה את זה מעולה"
מתי זה יקרה?
"כשיגיע הזמן הנכון וארגיש מוכן לזה".
חשבת שהשיר עם שלמה יהיה להיט גדול יותר?
"אני אף פעם לא יודע. אני מאד אהבתי את השיר הזה ובשנייה ששמעתי אותו התאהבתי בו מיד, אבל אני לא מנסה להתיימר לדעת מה הקהל יחשוב. קיוויתי שהוא יעשה יותר ממה שהוא עשה, אבל אני עדיין שמח וזו הייתה זכות לעבוד עם שלמה. זה לא מבאס אותי או מוריד אותי. יש גם שירים שלא חשבתי שהם יצליחו והם פירקו את המדינה. זה קורה לפה ולפה"
אתה מצליח לתפוס את הפער בין המקום שבו היית לפני 4-5 שנים לבין המעמד שלך כיום?
"אני קצת בשוק שזה קרה במהירות שזה קרה. כל החיים אני שואף להגיע הכי גבוה שרק אפשר. ההורים שלי שאלו אותי תמיד 'ואם לא ילך לך במוזיקה? מה תעשה', עניתי להם 'אין דבר כזה. זה מה שאני עושה'. תמיד ידעתי שאעבוד גם אם ההצלחה תגיע עוד 20 שנה".
לא עלו בך רגעים של הרהורים?
"ברור. מלא פעמים חטפתי סטירות. קיבלתי את ההצלחה שלי בגיל 27. עבדתי במשך שנים, לא עשיתי כסף ולא הצלחתי. אבל לא איבדתי תקווה. אמרתי לעצמי שבסוף זה יקרה. גם החלום הנוכחי, לעשות מוזיקה בארה"ב שכרגע הולך ומתגשם, זה משהו שידעתי שיבוא. כיוונתי לזה שזה יגיע. לא חלמתי בחיים שצמד שאני מפיק יתגלה על ידי חיים סבן. אבל כן חלמתי להגיע לחו"ל. אבל הכל מגיע בזמן שלו".
יש דברים על סדר היום שמציקים לך? חוק הנאמנות למשל?
"אני חייב להגיד שאני לא מעורה פוליטית בשום צורה. למען האמת, אני לא רוצה להיות מעורה פוליטית".
אבל אתה מכיר את חוק הנאמנות, לא?
"לא. לא מכיר".
יש שירים שאתה מתחרט עליהם?
"כלום. אין לי חרטות על שירים שהוצאתי. לפעמים אני שומע שירים שעשיתי ואני אומר 'יכולתי לעשות צליל כזה או אחר'. זה אף פעם לא חרטות אלא פרפקציוניזם".
ובחיים שלך יש משהו שאתה מתחרט עליו?
"כלום. כי כל דבר טוב או לא טוב הוביל אותי לכאן. לא הייתי משנה כלום".
מה אתה אומר על השם "תו פרינס תבורי", הבן של בן-אל?
"וואו, איזה שם יפהפה".
אהבת?
"בטח. אני חולה על שמות מקוריים. גם לילדה שלי שתצא לאוויר העולם בקרוב אני אתן בעזרת השם שם מקורי. אגב, כשנולדתי אבא שלי בכלל רצה לקרוא לי מורן".
אז מה קרה?
"אמא שלי קרתה. היא רצתה ירדן".