פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חצי כפית סוכר: "מרי פופינס חוזרת" חביב אך מתקשה לשחזר את הקסם של המקור

      יותר מחמישים שנה לאחר המקור, עולה למסכים "מרי פופינס חוזרת". בכל פעם שהוא מעז להתחצף ולהשתחרר, התוצאה נהדרת, אך רוב הזמן עוסק הסרט בשחזור ובמחזור, ועושה זאת באופן חיוור ומאולץ

      חצי כפית סוכר: "מרי פופינס חוזרת" חביב אך מתקשה לשחזר את הקסם של המקור
      דירוג כוכבים לסרטים - 2.5 כוכבים (עיבוד תמונה)

      וולט דיסני נאבק במשך שלושים שנה כדי לשכנע את פמלה טרוורס להפקיד בידיו את זכויות העיבוד הקולנועי של "מרי פופינס", הספר האהוב על בנותיו. ההמתנה נשאה פרי: המיוזיקל על האומנת הבריטית, שיצא בתחילת שנות השישים, הפך לפסגת יצירתו עד אותה תקופה, זיכה אותו בשלל פסלונים ומועמדויות יוקרתיות, שבר את הקופות וכמובן גם הפך לקלאסיקה על-זמנית.

      אך למרות ההצלחה העצומה, ואף שטרוורס כתבה ל"מרי פופינס" המקורי שלל המשכונים שהיו יכולים לשמש בסיס גם לפרקי המשך קולנועיים, האולפנים לא ניצלו את ההזדמנות במשך השנים. פרק ההמשך מגיע רק כעת, 54 שנה לאחר המקור - הפרש שאינו תקדימי בתולדות הוליווד, אבל בהחלט חריג. התירוץ הרשמי של המפיקים לשאלה למה זה קורה דווקא כעת הוא שהעולם זקוק מאי פעם לרוח האופטימית של האומנת האהובה בתולדות המסך הגדול, וכפית הסוכר שלה היא מזור לעידן הברקזיט וטראמפ. התירוץ הלא-רשמי: העיבוד המחודש הזה נוצר מאותה סיבה שבקיץ הקרוב יגיע גם גלגול טרי של "מלך האריות", כלומר כדי להכניס הרבה כסף.

      ההמשכון, שעולה כאן בסוף השבוע בגרסה מקורית ובעותקים מדובבים, נקרא "מרי פופינס חוזרת", והוא מתרחש כשני עשורים לאחר עלילת המקור - בעיצומו של המשבר הכלכלי שתקף את לונדון בשנות השלושים. מייקל, אחד הילדים בהם טיפלה האומנת בזמנו, הוא כעת בעצמו אב לשלושה ילדים, וכן אלמן מרושש. הוא מתקשה להתמודד עם חובותיו ועם הטיפול בילדיו, ובשעת מצוקה שכזו רק אישה אחת יכולה לעזור, ובאורח פלא היא אכן נוחתת במפתן דלתו כאילו שום דבר לא השתנה. השינוי היחיד: הפעם כבר לא מגלמת אותה ג'ולי אנדרוז, אלא אמילי בלאנט, אותה ראינו השנה גם ב"מקום שקט", שקיבלה מועמדות לגלובוס הזהב על משחקה ועשויה לשחזר זאת גם באוסקר.

      שם בולט נוסף בצוות השחקנים הוא לין-מנואל מירנדה, מי שהיה הרוח החיה מאחורי "המילטון", ההפקה הבימתית שהפכה לתופעת תרבות, וכבר זכה באמי, בגראמי ובטוני, ורק האוסקר חסר לו. כאן, הוא נכנס לנעליו של דיק ואן דייק בגרסה המקורית, ומגלם את הפנסאי בן מעמד הפועלים שמצטרף להרפתקאות של מרי פופינס ושלושת הילדים.

      מרי פופינס חוזרת (יח"צ , פורום פילם)
      להציל את העולם ולעשות הרבה כסף תוך כדי. מתוך "מרי פופינס חוזרת" (צילום: יח"צ)

      חוץ מן ההשוואה המתבקשת למקור, בזמן הצפייה ב"מרי פופינס חוזרת" קשה גם שלא לחשוב על סדרת סרטי "פדינגטון". נקודות הדמיון רבות. גם בגלל שבשני המקרים אנו חוזים בסיפור על דמות קסומה המטלטלת את חייה האפרוריים של משפחה לונדונית, וגם בגלל שבן ווישו, מי שמדבב את הדוב המדבר, מגלם כאן את מייקל, וגם כאן וגם שם מגלמת ג'ולי וולטרס אותו תפקיד בדיוק - את סוכנת הבית.

      קישור נוסף הוא הנוכחות המסיבית של דברי מתיקה בעלילה. בצמד סרטי "פדינגטון" זו כמובן ריבת המרמלדה, וב"מרי פופינס חוזרת" אלה סוכריות הטופי שמגיחות שוב ושוב. מהותי מכך, שלושת הסרטים מתייחסים באופן אלגורי למשבר הכלכלי-חברתי העובר כעת על האי הבריטי ועל העולם כולו, ומתארים כיצד דמות אגדית מסייעת לרחוב הלונדוני למצוא את כל הקסם וההשראה שהיו חבויים בתוכו כדי להתגייס ולהתעלות ביחד מעל האפרוריות.

      אך יש הבדל: בסרטים על הדוב המדבר, הקסם התפרץ מתוך אופיו של היצור הפרוותי שזכה להאנשה מוצלחת ביותר. כאן, אין כוח קסום שכזה, ופני הסרט הם כפני הופעתה החיוורת והקפואה למדי של בלאנט. יתרון נוסף שהיה לסרטי "פדינגטון", גם הם עיבוד לסדרת רבי-מכר, הוא שהמקור הספרותי מעולם לא זכה לעיבוד קולנועי ראוי, כך שהיה להם איך לחדש ולהפתיע. פה, לעומת זאת, רוחו של "מרי פופינס" המקורי מרחפת מעל הגלגול המחודש כמו האומנת ומטרייתה מעל שמי לונדון, והתוצאה כולה נראית כמו מפעל למחזור נוסטלגיה.

      יותר מכל, נראה כי המפיקים מתייחסים למותג "מרי פופינס" כאילו היה תנור חשמלי שפעם הפליא לעבוד ומאז שבק חיים, שאפשר להוציא אותו מהמחסן, לאבק אותו, לשחק לו קצת עם הברגים מאחורה ואז להפעיל אותו מחדש לרווחת כולם. אלא שזה לא כל כך פשוט, והתוצאה פושרת יותר מאשר מחממת לב.

      מרי פופינס חוזרת (יח"צ , פורום פילם)
      "המילטון" זה לא. מתוך "מרי פופינס חוזרת" (צילום: יח"צ)

      "מרי פופינס" המקורי היה מה שנהוג לכנות בהוליווד "תאונה שמחה" - מקרה שבו כל האלמנטים מתחברים יחדיו באופן מושלם. כאן, בניגוד לכך, הסדקים רבים מספור: בן ווישו מציג הופעה מגומגמת בתפקיד הראשי; אמילי מורטימר, כאחותו, היא שחקנית נפלאה, אבל ניכר שהתסריטאים לא כל כך ידעו מה לעשות עם דמותה; שלושת הילדים מתגלים כולם כילדי כאפות; רוב דמויות המשנה, גם הבוגרות שבהן, מתנהגות באופן ילדותי, ובכלל העלילה כולה נאיבית מדי, לא במובן הקסום והרומנטי של המילה אלא במובן המטופש; הסרט מתארך מדי - יותר משעתיים - וכולל לא מעט סצינות תמוהות ומיותרות, אחת מהן דווקא בכיכובה של מריל סטריפ בהופעת אורח, ובניגוד לאומנת, אין לו מטריית קסם שתסייע לו להתרומם.

      "מרי פופינס" המקורי זכור גם ואולי בעיקר בזכות רצף השירים הנפלאים שהיו בו, אותם כתבו האחים שרמן. כאן, על כתיבת המזמורים היה אחראי מרק שיימן, מי שהתפרסם בעיקר בזכות "היירספריי". כשהקשבתי למוזיקה שלו בספוטיפיי, בלי שום הקשר, היא כשלעצמה נשמעה לי ברמה טכנית גבוהה ביותר. אך בסרט עצמו, למרות שמבצעים אותה פרפורמים ענקיים כמו לין-מנואל מירנדה, האפקט היה פחות משמעותי. אולי בגלל שגם בגזרה המוזיקלית, נדמה כי הביצוע הקולנועי מנסה לחקות את המקור, בכבוד ובזהירות, ולא להוסיף לו משהו או חלילה להתחצף על חשבונו. לכן, כמו התוצאה כולה, גם השירים מתקשים להותיר רושם. הגרסה הקודמת זכתה באוסקר בקטגוריית השיר המקורי - הפעם, זה כבר לא יקרה.

      נוח היה להמשיך ולנעוץ את המטרייה בגופו של "מרי פופינס חוזרת", שצפוי כמובן לשבור קופות אך מקבל ביקורות מעורבות. הרי לתקשורת הקולנוע העכשווית אין תחביב אהוב יותר מאשר להקניט עיבודים מחודשים של קלאסיקות ולהלין איך פעם הכל היה טוב יותר וכיצד אבדה המקוריות מהוליווד. ובכל זאת, נעצור כאן את הרוח השלילית, שכן יש בסרט גם כמה מעלות שאי אפשר להתעלם מהן.

      מרי פופינס חוזרת (יח"צ , פורום פילם)
      שילוב מהפנט בין אנימציה ושחקנים בשר ודם. מתוך "מרי פופינס חוזרת" (צילום: יח"צ)

      בראש ובראשונה - הופעתו של קולין פירת', מי שאגב היה אמור לדבב את פדינגטון, עד שהוחלף בידי בן ווישו, שכזכור מגלם כאן את האב. כך או כך, לשם שינוי, בעל המלאכה הוותיק והאהוב מגלם את האיש הרע - הבנקאי שמנסה לגזול מן המשפחה הלונדונית את ביתה בדרך מרמה. ניכר כי הוא נהנה מכל שנייה שלו בתפקיד הזה, וההנאה עוברת גם לצופים. אלה ייהנו גם מהופעת אורח קצרה של דיק ואן דייק, שכיכב בגרסה המקורית. ג'ולי אנדרוז, מי שכמובן גילמה בזמנו את מרי פופינס, העדיפה לא להשתתף הפעם, מתוך כבוד לבלאנט וכדי לפנות לה את מלוא הבמה, בלי לגנוב לה פוקוס ולגרור אותה לעוד כמה השוואות.

      דבר נוסף: הבמאי רוב מרשל, מי שהיה אחראי בעבר ל"שיקגו" זוכה האוסקר, מציג בכמה הזדמנויות שילוב מרהיב בין אנימציה ושחקנים בשר ודם. הוא ואנשי ונשות צוותו משתמשים באמצעים שיש כיום כדי לעשות זאת בצורה מרשימה עוד יותר מאשר בסרט המקורי. באחד המקרים, זה מוביל לקטע הטוב ביותר בגרסה החדשה, שדומה באופן מטריד לסצינת המפתח ב"מלהולנד דרייב", ומציג בפנינו בצורה מהפנטת והזויה חוויה מסויטת שעוברים שלושת הילדים בניסיונם להציל את משפחתם מן המשכונאי. הרגע הזה גם מוכיח כי בכל פעם ש"מרי פופינס חוזרת" מעז ללכת על הקצה, התעוזה מיטיבה עמו, כך שחבל כי זה לא קורה כאן לעתים תכופות.

      חשוב מכל - הסיומת של הסרט מוצלחת ביותר. רק אז, קורה בו מה שקרה בגרסה הקודמת: הרעיונות התסריטאיים, המסרים האופטימיים, המוזיקה ובקיצור כל האלמנטים מתחברים להם בהרמוניה מושלמת, ומבוצעים עם קצת חוצפה ושאר רוח ובתנופה קולנועית שמאפשרת ל"מרי פופינס חוזרת" להתרומם כמו בלונים בשמיים. כל זה לא מכפר על המגרעות שקדמו למערכה האחרונה והמוצלחת, אבל בהחלט מאפשר לקהל לצאת עם טעם טוב בפה - ובימינו, גם חצי כפית סוכר זה משהו.

      האזינו לפסקול הסרט בספוטיפיי

      מרי פופינס חוזרת (יח"צ , פורום פילם)
      השחקן הטוב היחיד בקאסט: קולין פירת'. מתוך "מרי פופינס חוזרת" (צילום: יח"צ)
      מרי פופינס חוזרת (יח"צ , פורום פילם)
      בולטת בהיעדרה: ג'ולי אנדרוז. מתוך "מרי פופינס חוזרת" (צילום: יח"צ)
      מרי פופינס חוזרת (יח"צ , פורום פילם)
      הופעה חיוורת למדי. אמילי בלאנט מתוך "מרי פופינס חוזרת" (צילום: יח"צ)
      מרי פופינס חוזרת (יח"צ , פורום פילם)
      ובכל זאת, משאיר טעם טוב בפה. מתוך "מרי פופינס חוזרת" (צילום: יח"צ)