כמה דיאלוגים מעניינים בשני הפרקים הראשונים במותחן המשפטי החדש של כאן 11, "פמת"א" (קיצור לצירוף פרקליטות מחוז תל אביב), נאמרים דווקא בתוך שירותים. בחוץ, בוודאי בבית המשפט עם הגלימות והז'רגון המשפטי ומול התקשורת, אבל גם בתוך ישיבות הצוות הדחוסות ובשיחות הקוקטייל - הכל הצגה עם תפקידים ברורים מראש ואנשים הבוחרים לקנות אותה או לא. בתוך השירותים אפשר לדבר תכל'ס, בלי מסכות. בפרק השני אומרת בדרמטיות ליד אחד הכיורים פרקליטה ותיקה למרסל בן דוד, גיבורת הסדרה בגילומה של חן אמסלם, "תיזהרי לך, שפמת"א לא תהרוג גם אותך".
זה לא האיום היחיד על בן דוד, פרקליטה מצטיינת במשטרת ירושלים שהצליחה להוביל למאסרו של עבריין אלים בכיר (זהר שטראוס) ועוברת לתפקיד חדש בפרקליטות מחוז תל-אביב - שם היא נתקלת באוסף מבחיל של דמויות מתנשאות בראשות פרקליטת המחוז (שרה פון שוורצה) והפרקליט הבכיר והאשמאי בעל הכינוי המטופש "התרנגול", סמל לגבריותו היהירה (אורי פפר). במוצהר משום שהיא "פרצוף יפה", היא מקבלת מיד תפקיד בצוות הבוחן פרשת מעילה נוסח הבנק למסחר, כשצמודים אליה מתמחה ערבי ואידיאליסט (עלא דקה) ומתמחה צעירה, "בת-של", עצלנית ומפונקת (דר זוזובסקי). בניגוד לכל המעגלים המקצועיים סביבה, בן דוד משוכנעת כי הפקידה הנחשדת במעילה ושומרת על זכות השתיקה היא רק הש"ג, ונאבקת ללכת לפי צו מצפונה ולא לפי הקוד של פמת"א. כל אלו מבקשים להכניס את הצופים אל נבכי הפרקליטות ולהציג את המערכת הזו מבפנים, בעוד פרשת המעילה מסתעפת ומסתעפת.
זה רק נשמע סבוך. אף שהושמטו בתיאור הזה מספר דמויות וקווי עלילה, תוכלו תוך זמן קצר של צפייה למקם אותם בעצמכם מסיבה פשוטה: פמת"א היא סדרה שמרנית וצפויה, שבה הדמויות נוהגות בדיוק כפי שמצופה מהן. זה מתסכל כי מבחינות אחרות זאת סדרה לא רעה. היא מעוצבת יפה ומבוימת היטב, ולוהקו אליה שחקנים נפלאים - ונציין בהקשר זה גם את יניב סוויסה ונינה קוטלר - שנאלצים לתמרן בתוך דמויות חד מימדיות.
כך למשל דמותה של מרסל בן דוד מתארת אישה מזרחית הנאבקת על מקומה בתוך ממסד לבן, אלא שהניגוד הזו מאופיין באופן קלישאי וממוחזר: היא וידידה החוקר (אלון חמאווי) הם תמימים וטובי לב ונאבקים על הצדק והאמת, בעוד את הפרקליטים האשכנזים מעניין רק שימור הכוח והגדלתו; הוותיקים מכירים כל אפשרות להתחמק מעבודה, בן-דוד לוקחת תיקים אפרוריים לעיון בסוף השבוע; הם אנשי תל אביב, חוגגים בערבי קוקטייל שאין בהם כלום וכל הווייתם בבחינת הצגה ריקה - היא באה מירושלים, שם היא גרה אצל הוריה המסורתיים, שמתייחסים משום מה בחשדנות לכוונתה לעבור לגור לראשונה לבד בדירה שכורה. חן אמסלם היא שחקנית טובה וכריזמטית מכדי לקבל תפקיד כל כך בנאלי, ולנו מגיע, ב-2018, לראות כבר דמויות מורכבות יותר וייצוגים פחות סטריאוטיפיים.
בן דוד, הנאמנה לאמת שלה ואינה מתחשבת בפרוטוקול העבודה, נאלצת להתמודד עם זלזול בה כאישה וכאאוטסיידרית ולספוג הערות סקסיסטיות. דמות נוספת מתמודדת עם גזענות וקו עלילה אחר נראה כמתפתח לקראת ניצול והטרדה. אלה נושאים חשובים וטוב שיוצרות הסדרה נעה רוטמן ("ילדי ראש הממשלה") ואסתר נמדר-תמאם ("אליפים") בחרו לעסוק בהם, ובן דוד המסרבת לעצור חרף המכשולים הללו היא מודל ראוי לעמוד במרכז הסדרה - אלא שהכל כה ברור מאליו וידוע מראש. ומאחר שכך, הסבלנות להתפתחויות ואלמנט הסקרנות, ההכרחיים לסדרות מתח, נשחקים עד דק עד שממש לא אכפת מי יעמוד לדין, מדוע שותקת פקידת הקבלה או מה יעלה בגורל התיק.
"פמת"א" משודרת בימי ראשון ב-21:00 בכאן 11.