(בווידאו למעלה: איתי לוי והיהודים שרים יחד את 'אצלך בעולם')
כנראה שהייתם על המאדים בשנים האחרונות אם פספסתם את איתי לוי, אחד הכוכבים העולים הכי רותחים בפופ המזרחי החדש, ומי שחתום על כמה מהלהיטים הממכרים של השנים האחרונות. אחרי שעשה דרך לא קצרה, ובדרך השתתף באחד הלהיטים הכי גדולים של השנים האחרונות - "מסיבה בחיפה" עם האולטראס ודי ג'יי איילון מתנה - תשע"ח הייתה השנה שבה הוא הפך לסופרסטאר עם מגוון להיטים במצעדים, כשהוא גורם לאמנים ותיקים ממנו להחוויר.
מסיבת הניצחון התקיימה ביום חמישי האחרון בהיכל מנורה מבטחים, בפעם הראשונה בקריירה, אלא שגשם איים לקלקל את התוכניות האלה. חצי שעה לפני תחילת המופע, שהוגדר "סולד אאוט", היציעים של ההיכל היו רחוקים מלהתמלא, וההולוגרמה הנעה והמשעשעת של לוי שקידמה את פני הבאים נראתה בודדה במיוחד. אלא שלבסוף גם העננים החלו להאיר פנים ללוי, ולקראת עשר בלילה הוא עלה סוף סוף להופיע בפני אולם מלא וקהל שהורכב רובו מצעירים ובעיקר מצעירות.
וכפי שלאולם לקח לא מעט זמן להתמלא, גם ללוי לקח מעט זמן להתחמם ולהתאפס. ניכר היה שהוא מתרגש ונלהב להופיע על במה כזאת גדולה - תזכורת לכך שהוא עדיין, אחרי הכל, רק בתחילת הדרך. מהמקום בו ישבתי אני, הסאונד של השירים הראשונים נשמע רע מאוד, אך הוא השתפר באופן משמעותי ככל שההופעה התקדמה. מה שכן, כדאי לומר: אמנם, נהוג בהופעות מהסוג הזה ללכת על נפח גדול וצליל עשיר ככל האפשר, ובאמת היו על הבמה מעל עשרה נגנים לאורך כל הערב - אלא שכמו שקורה לא פעם, לא היה בזה באמת צורך. כשלהקה כל כך גדולה נבלעת בתוך עיבוד פופי, כנראה שאפשר להשיג יותר עם פחות.
עד כאן על העטיפה, כי אנחנו כאן בזכות המנה העיקרית, השירים עצמם. ובעניין הזה נאמר שלוי נתן מופע מצוין של כוכב בשיא כוחו, ששולט בקהל ובבמה כרצונו ונהנה מכל רגע. הוא קפץ על הבמה, הלך מצד לצד, הצטלם עם מעריצים וקיבל זרים תוך כדי ביצועים ווקאליים מעולים, להיט אחרי להיט אחרי להיט. הנאמבר הטוב של הערב מכל הבחינות, מהביצוע ועד הפעלת הקהל, היה "פתאום אהבה". כמובן שלא קופחו גם "מסיבה בחיפה" ו-"מאמו", כשבשניהם הוא מנסה לבצע גם את החלקים של האולטראטס וסטפן (כשהוא ניסה לעשות זאת, הוא מלמל "רק הוא יודע מה הוא שר").
אחת ההפתעות המרתקות של המופע הייתה בחירתו של לוי לארח לשני שירים דווקא את "היהודים" - לכאורה להקה שאין רחוק מהסגנון שלה לזה של המופע. אלא שהיהודים, וזאת עובדה שנשכחת לפעמים, היא עדיין אחת הלהקות האהובות בישראל, והיא חוצה קהלים כבר יותר מ-20 שנה. חייבים להעריך את הבחירה הזאת, שכולה מספרת על רצון לאתגר ולהתנסות, במקום ללכת על המובן מאליו. לוי אירח את היהודים לביצוע משותף, מהטובים לאורך הערב, של "אצלך בעולם" - אם זה משל על המוזיקה הישראלית, אפשר להבין שהנקודה בה יכולים להיפגש ביחד זמר מזרחי ולהקת רוק כבד היא בשיר של מאיר בנאי.
יחד עם הסופרלטיב, היה לביצוע הזה טעם מר-מתוק, והתחושה היא שהוא בוזבז על קהל צעיר מדי: הילדים שרקדו כל הערב ישבו ב"אצלך בעולם", בעוד המבוגרים כמובן נעמדו ושרו יחד עם הלהקה. באיזה אופן מוזר, דווקא "מי אמר לך (קח אותי)", השיר השני שהלהקה שרה - והפעם, משום מה ללא לוי שירד מהבמה בזמן השיר - זכה לתגובות נלהבות יותר מהקהל שהיה צעיר גם מכדי לשמוע את הביצוע של נינט בזמן אמת. זאת כנראה דרכו של עולם: שירים גדולים מתגלגלים הלאה, ועם קצת מזל דור חדש מכיר אותם.
הסוף של הערב כבר היה מסיבה לכל דבר, יחד עם שני השירים הכי מזוהים עם לוי - "כמעט שיר אהבה" ובסוף גרסה היפראקטיבית לשיר "שתישרף האהבה". גם זאת הייתה החמצה, שאני בפירוש לא מצליח להבין: זאת בלדה דרמטית, מרגשת, וגרסת המסיבה שלה מעקרת את יופיה וחבל לבזבז אותו על ביצוע כזה, כשאם רוצים לסיים עם שיר קצבי יש ללוי רפטואר עשיר מספיק גם בתחום הזה. לקהל זה פחות הפריע: הצמידים הזוהרים, הכובעים והקונפטי התנופפו אל על, כאילו הייתה זו המסיבה הכי טובה בעיר.
