מאז פרצה לראשונה בתחילת העשור הקודם עם "איגרוף של אישה", הבמאית קרין קוסמה עשתה לעצמה מנהג: לקחת ז'אנרים המזוהים בהוליווד כ"גבריים", להעמיד במרכזם גיבורה ולעסוק באמצעותם בסוגיות כמו זהות נשית ואמהות.
בסרט הביכורים שלה היא עשתה זאת עם ז'אנר סרטי האיגרוף. ב"איאון פלקס" (2005) בכיכובה של שרליז ת'רון, עם שילוב בין אקשן למדע בדיוני; וב"הגוף של ג'ניפר" (2009), דרך סיפור על נערה אחוזת שד המחסלת את בני גילה בזמן אקטים מיניים. "ההזמנה", אותו ביימה לפני שלוש שנים, היה חריג בגוף העבודה שלה והציב במרכזו דמות גברית. אך ב"הרסנית", שעולה כאן לאקרנים בסוף השבוע, היא שוב חוזרת לדרך העשייה שאפיינה אותה מאז "אגרוף של אישה".
בסרט זה, לוקחת קוסמה קונבנציה נדושה במיוחד - מותחן בלשי על זאב בודד המסתובב ברחובות העיר ואוסף קצוות חוט כדי להגיע לקודקוד הפשע - וכותבת אותה מחדש עם אישה בתפקיד הראשי. מגלמת אותה ניקול קידמן, שמועמדת לגלובס הזהב על משחקה כאן.
את קידמן כבר ראינו בהרבה תפקידים שונים ומשונים, אך מעולם לא חזינו בה כמו בסרט זה. כיאה לשמו, היא מגלמת בו דמות הרוסה לחלוטין, מבחינה פיזית ונפשית: שוטרת שבעקבות השתבשות תרגיל עוקץ איבדה את כל מה שהיה לה, ושנים לאחר מכן, כשבר כלי מוחלט, מגייסת את מעט הכוחות שעוד נותרו בה כדי לחפש נקמה וגאולה.
בשיחה טלפונית עם קוסמה לרגל צאת הסרט בארץ, אני שואל אותה איך הוא היה נראה, לו הדמות הראשית היה גבר ולא אישה. "במקרה כזה, הוא לא היה מעניין אותי", היא אומרת מביתה שבלוס אנג'לס. "ראינו כבר את הגרסה הגברית של הסיפור הזה מספיק פעמים. מה שעניין אותי בתסריט של 'הרסנית' זה שעומדת במרכזו גיבורה, והדבר הזה משחק תפקיד בעלילה - כך, למשל, היחסים שלה עם הבת שלה והמקום של האמהות בחייה הם אחד הממדיים המרכזיים כאן. מה שמשך אותי בתסריט זה לא הסיפור כשלעצמו, אלא הדמות. אם הדמות היתה אחרת, זה לא היה מעניין".
בתחילת העבודה על הסרט, קוסמה ואנשי צוותה לא חשבו על שחקנית מסוימת כמי שמתאימה לגלם את הגיבורה - ובטח שלא על קידמן. "היא היתה מתחת לראדר שלנו, לא בגלל שהיא לא שחקנית טובה, אלא בגלל שלא הכרנו אותה בתפקידים שכאלה", מודה הבמאית. "אך התסריט התגלגל לידיים שלה, והיא אהבה אותו מאוד וביקשה להיפגש איתי. היא אמרה לי שהיא מתכוונת להיעלם לחלוטין בתוך התפקיד ולהפוך לדמות בכל איבר מגופה, ושהחוויה הזו מערערת אותה ודווקא בגלל זה היא רוצה לחוות אותה. התרגשתי מכך שכוכבת בקליבר שלה עושה לעצמה לובי בשביל להשתתף בסרט והתרשמתי מן המחויבות שלה. אמרתי לעצמי שאין טעם לבחון בכלל שחקניות אחרות, כי מצאתי את השותפה הטבעית שלי".
ואיך היתה העבודה עימה?
"היא האדם הכי עסוק שפגשתי, אבל פינתה בשבילי את כל הזמן שצריך והיה לנו תהליך אינטנסיבי ביותר. העבודה עמה הפתיעה אותי, כי חשבתי שהיא תשתמש בסגנון הבריטי שהוא קצת יותר טכני, אבל היא הלכה דווקא לפי השיטה שאפיינה את הקולנוע האמריקאי הקלאסי, ודורשת מן השחקנית להיכנס לחלוטין לתוך התפקיד ולבטל את ההפרדה בינה לדמות. לא ציפיתי לכך, והיה מעניין לראות איך קידמן חופרת עמוק בתוך עצמה כדי להוציא החוצה את הנשמה של הדמות שלה".
באחת הסצינות הראשונות בסרט, הדמות בגילומה של קידמן נדרשת לענג מינית פושע גוסס כדי לקבל ממנו מידע קריטי, ומשתמשת לשם כך בידיה וברוק שלה. עד כמה היה קשה לעבוד על הסצינה הזו?
"זה רגע טעון, אין ספק, בטח בעידן הזה. לכולנו היה חשוב להבין ולהבהיר שהדמויות עושות עסקת חליפין, וכל אחת מקבלת ממנה משהו. הגיבורה בשליטה. היא לא משפילה את עצמה - זו עסקה של תני וקחי, שמשרתת את המטרות שלה. באשר לפושע הגוסס, מבחינתו זו ככל הנראה הפעם האחרונה בה אישה שאינה אמא שלו בכלל נוגעת בו באיזושהי צורה, כך שהסצינה הזו לא נועדה להיות מזעזעת, היא בעיקר מאוד עצובה".
את התסריט של "הרסנית" כתבו מאט מנפרדי ופיל היי, שותפה של קוסמה גם בחיים האישיים. הוא זמין אונליין וקריאה בו מענגת כמו בדפדוף בפרוזה של ממש. "הכתיבה שלהם פואטית ואיפשרה לי להבין את הדמות במלואה", אומרת על כך הבמאית, "ועם זאת, היא השאירה גם הרבה מרחב לדמיון ולפרשנות שלי".
אחד האלמנטים המרכזיים בתסריט הזה הוא תיאורו של שוד בנק, בו נעשה שימוש ב"פצצת צבע" ("Dye Pack"): שיטה בה מסמנים הבנקים את השטרות הגנובים בצבע זוהר, כך שאפשר יהיה לעקוב אחריהם והגנבים לא יוכלו להשתמש בהם.
"אני חושבת שיש כאן אמירה יפה", אומרת קוסמה. "הרי כל הזמן שודדים אותנו - הממשלות, התאגידים וכיוצא בכך, אבל אף אחד לא לוקח אחריות. שוד בנק הוא גם הדוגמה הכי קיצונית למקרה שבו מישהו גונב למישהו אחר את הכסף בלי בושה, וגם מקרה נדיר שבו הכסף הגנוב מסומן באיזושהי צורה. הלוואי שגם הכסף שהממשלות וחברות הענק גונבות מאיתנו היה זוהר בצבעים של סגול, ולא בלתי נראה. נוסף לכך, אני חושבת שאקט שדידת הבנק היא ההמחשה הכי טובה לתאוות הבצע וחוסר הבושה של האנושות. הרי קשה עד בלתי אפשרי לשדוד בנק בימינו, כשהכסף צבוע וכיוצא בכך, ובכל זאת אנשים עושים את זה. כנראה שהטבע האנושי לא יכול להתגבר על הרצון לברוח לאנשים עם הכסף".
בדרך כלל, למוזיקה יש תפקיד מרכזי בסרטים שלך. איך עבדת עליה הפעם?
"זו שאלה מעניינת. גם הפעם עבדתי עם השותף הקבוע שלי, המלחין טדי שפירו, וכמו בשת"פ הקודם שלנו, 'ההזמנה', גם הפעם הוא כתב את המוזיקה עוד לפני הצילומים, מה שהיה שימושי ביותר. השמעתי אותה לניקול ולשאר אנשי הצוות וככה יכולתי להסביר להם מה הטון של הסרט. ניקול היתה מקשיבה למוזיקה בחדר האיפור, וזה עזר לה להיכנס לדמות".
"הרסנית" הוא ללא ספק אחד הסרטים האמריקאים האלימים והקודרים שנראו השנה. את חושבת שבכל זאת אפשר גם לראות אותו כאופטימי?
"אני שואבת השראה מהקולנוע האמריקאי של שנות השבעים. היה בו הרבה ייאוש, אבל גם תחושת אחריות אישית ולאומית, ואמונה בכך שעוד ניתן לשנות דברים. אחת השאלות שהכי מעניינות אותי זה איך אנשים מן היישוב יכולים לעשות שינוי. אני חושבת שהתשובה היא שהשינוי יתחיל בכך שכל אחד מאיתנו ייקח אחריות על המעשים ועל הטעויות שלו, וזה בדיוק מה שהגיבורה של 'הרסנית' מנסה לעשות".
למה בחרת לקרוא לסרט "הרסנית"?
"זו מילה חזקה מאוד. היא מופשטת ולכן מלאת משמעות. מי שצופה בסרט יכול לשאול את עצמו למה הכוונה, ומה מקור ההרסנות - תאוות הבצע? הרצון בכוח? משהו אחר? יש במציאות שלנו הרבה אלמנטים שיכולים להיות הרסניים, אם אנחנו לא מתמודדים איתם כהלכה. אגב, איך תירגמו את שם הסרט לעברית?
מילולית, בלי התחכמויות.
"הא יופי, כי ברוסית, לשם המקורי של הסט יש קונוטציות אחרות לגמרי, שקשורות יותר בקבלנות בניין, אז שינו שם את שמו ל'שעת הנקמה".
