בערך בשלב הזה בשנה שעברה עלתה בנטפליקס "סוף הפאקינג עולם", דרמת נעורים קומית בריטית שנונה ואדג'ית, שלא הסתירה את השפעותיה: "אם זה היה סרט", אמרה אז הנערה לנער, "כנראה היינו אמריקאים". ינואר נוסף הגיע, ועמו עוד דרמת נעורים קומית בריטית שנונה ואדג'ית עם השפעות אמריקאיות שעולה (היום, שישי) בנטפליקס. הפעם מדובר באחת שנראית כמכתב אהבה מתוק ועמוס-גסויות לקלאסיקות של ג'ון יוז.
"חינוך מיני" ("Sex Education") עוקבת אחר אוטיס (אייסא באטרפילד, "הוגו"), נער גמלוני שחי עם אמו ג'ין, פסיכולוגית ויועצת מינית (ג'יליאן אנדרסון, "תיקים באפלה") חובבת סטוצים שאינה מחפשת מערכת יחסים משמעותית. אוטיס לא רק בתול, אלא סובל מחרדות ומסלידה ממשיות בכל הנוגע אפילו לעינוג עצמי, אבל הוא רגיש וחכם וספג לא מעט ידע מתוקף מקצועה של אמו. כאשר מייב, תלמידה מרדנית ומבריקה (אמה מאקי הטרייה, מעין מרגו רובי לעניים), מגלה את יכולותיו, היא מציעה לו להקים ביחד קליניקה לטיפול מיני כדי להתמודד עם הבעיות המיניות של עמיתיהם התלמידים.
ההסתמכות של "חינוך מיני" על סרטי תיכון אמריקאים מביאה אותה לשאוב את כל המוסכמות והארכיטיפים המוכרים - הלוקרים, הבנות המקובלות המרושעות, המתעמרים, המסיבות השתויות, ספורטאים בז'קט עור עם סמל בית הספר, הפרום, אפילו מזג האוויר הקליפורני - ועמם לא מעט קלישאות והגזמות של הז'אנר. למשל, כבר בפרק הראשון ישנו זוג בני נוער שמקיים יחסי מין מלאים בפומבי בחצר בית הספר בלי שזה יפריע לאף אחד. בהמשך, הגיבור מוצא את עצמו בתווך בין מי שהוא אוהב לבין מחזר אחר שלה, ונאלץ לעזור לו לכבוש את לבה. בפרק של הנשף יגיעו הצהרת אהבה מביכה, נערים שיכורים ולהקה שמפסיקה לנגן כל אימת שדרמה מתרחשת על הרחבה.
אריק (נקוטי גטווה), חברו הטוב של אוטיס, הוא אולי המגלם הכי גדול של הנטייה של "חינוך מיני" לקלישאות - הומו שמסמן וי על כל התכונות שניתן לצפות להן בדמות כזו. אבל הוא גם העדות לכך שכל זה לא משנה, פשוט כי הוא והסדרה כולה כל כך כובשים וחמודים. גם כש"חינוך מיני" נורא מופרזת, נורא קומדיה-רומנטית-דביקה, החן והלב הגדולים שלה מפצים על זה. הנועזות שלה מקנה לה נופך קיצוני שמבדיל אותה מהדברים שהיא נשענת עליה, ואילו המודעות העצמית שלה מנטרלת גלגולי עיניים ורגעים מעצבנים.
למשל, בשלב מוקדם בפרק הראשון אוטיס שולף מגזין פורנו כדי לאונן, מה שנראה כמו עוד אנכרוניזם מייגע שיותר מדי סדרות לוקות בו - עם כל הכבוד למחוות לאייטיז - אלא שעד מהרה מתברר שיש לכך סיבה טובה. מאוחר יותר, כשנער מציע במסיבה למייב לבוא לג'קוזי היא עונה שזה לא בדיוק הקטע שלה.
"אז מה הקטע שלך?", הוא שואל.
"דמויות נשים מורכבות", היא אומרת.
"חינוך מיני" ערה למעשיה, יודעת שלפעמים היא מפריזה, משתמשת במהלכים המוכרים. אבל היא עושה זאת כמחווה מוקירה לז'אנר, כמו לכסות אותנו במוכר והחמים, תוך שהיא מגייסת את הפסיכולוגיה המינית כדי לפרק הן את הנושאים שבליבה והן את הדמויות עצמן. זה פועל לטובתה גם בפן הקומי - אם כי היא יותר מלבבת מאשר מפילה מצחוק - וגם בפן הדרמטי, שלא מהסס לעסוק בהפלות, התמודדות עם זהות, השפלה והעצמה מינית.
גם התקציב של נטפליקס לא מזיק. "חינוך מיני" עשויה מצוין. צילומיה מנצלים עד תום את נופיו הירוקים המרהיבים באזור הכפרי הלא-מוגדר שהיא ממוקמת בו, היא הומה ניצבים, העריכה מגדילה ראש ומחברת נהדר בין סצנות - הנאקות של ג'ין משתלבות עם צלצול השעון בבוקר, רעש דלת שנפתחת מעביר אותנו סצנה וכן הלאה. ג'יליאן אנדרסון אמנם קצת מבוזבזת כאן, זמן המסך שלה צנוע למדי (ותספורת הפלטינה שלה לא מאוד מחמיאה), אבל אייסא באטרפילד מפצה על כך. השחקן הצעיר מעביר היטב פגיעות, חמידות וגמלוניות בה בעת. מעלותיו בולטות במיוחד כשהוא נדרש לקומדיה - נבוך בטירוף מהדברים שאמו אומרת במחיצת חבריו או מגיב בהומור יבש לדברים שערורייתיים שאומרים אחרים, באופן שמזכיר לא אחת את ההגשה ההיסטרית של ג'ייסון בייטמן.
ועם כל מעלותיה, "חינוך מיני" לא טובה כמו "סוף הפאקינג עולם". לא כולן יכולות להיות מקוריות, מיוחדות וכנות כמוה. היא גם פחות טובה מקומדיית ההתבגרות המינית האחרת של נטפליקס, "פה גדול", שמצליחה להיות הרבה יותר מצחיקה ולא פחות כובשת ממנה. ולמרות זאת, וחרף כל ההשוואות המתבקשות, "חינוך מיני" מצליחה לעמוד בפני עצמה כיצירה מלאת קסם עם דמויות שמשתחלות בקלילות ללב.
