1. הכתבים הפוליטיים שנכחו בגני התערוכה מטעם שלוש המהדורות המרכזיות להשקת הקמפיין של בני גנץ ומפלגת חוסן לישראל, התקשו לדבר מעל הרעש שסביבם. כוחו של הדיומוי האודיו-ויזואלי הזה יפה לתיאור הערב כולו: מסביב לכל הרעש שעשה אתמול האירוע, שזכה לכ-20 דקות שידור ועוד דקות ארוכות של פרשנות ותגובות, נאמרו מעט מאוד דברים מהותיים, הן של המועמד, הן של הפרשנים.
הרי מה אמר גנץ אתמול? שהוא כן ולא, שהוא לא וכן, שהוא גם וגם, ושהוא לא זה ולא זה - בעת ובעונה אחת. את המשוכנעים - כלומר הקהל הנלהב מדי שעצר בתשואות כל משפט של המועמד - הוא שכנע. את יונית לוי או ספי עובדיה, לעומת זאת, הוא מצא יותר ספקניים. "אם הוא מיצב את עצמו כאן כאלטרנטיבה לנתניהו או לא - ימים יגידו" - זה היה משפט המפתח המסכם שנשמע גם כאן וגם כאן. זה ערב שהסתיים ביותר סימני שאלה מסימני קריאה.
היה בתכונה של המהדורות משהו שהזכיר את ערב "ההודעה הדרמטית" של נתניהו, כולל החיתוך באמצע, מינוס העצבנות, פלוס הרמת הגבה. מי שהגיעו כל כך רעבים לדרמה פוליטית, בנו ופמפמו אירוע מבלי לדעת מה יהיה בו, הפקיעו למענו זמן יקר מהמהדורה, והפעילו את כל האינסטינקטים שלהם על אירוע שהוא קטן מהמימדים שהוענקו לו. אנרגיות על פארש, ונפילת המתח בהתאם. אפילו דנה ויס היכתה על חטא והודתה: "אנחנו נותנים לו ואנחנו עושים כאן את האירוע התקשורתי". מצוין שהתקשורת מודעת, אבל אם כך, לא עדיף לשמור על הפרופורציות, לקצץ עוד יותר בזמן המסך - ולהמשיך הלאה?
2. בחדשות 12 העלו לשידור את השרה מירי רגב כדי להגיב על הנאום. רגב לא ענתה על השאלות של יונית לוי, זרקה סיסמאות עוד יותר תמוהות מהדובר הראשי של הערב ונשמעה מבולבלת. כשלוי הבינה שלא תקבל תשובות מרגב אלא רק מסרים, היא קטעה אותה במקצוענות וחזרה לשידור. תדע רגב וידעו כל הפוליטיקאים: ראיונות לא מתקיימים במעמד צד אחד. המהדורות לא יפסידו דבר מקלישאה אחת פחות. להיפך.
3. גנץ תזמן את הנאום שלו למהדורות של שמונה בערב, הוא לא מדבר כמעט עם התקשורת, ובכל זאת קיבל תשומת לב לאומית. זה מזכיר לכם מישהו? אם נתניהו צריך להתחיל לדאוג, זה כי עוד מועמד התחיל לקבל כאן יחס של VIP.
