חמש שנים לאחר שפרץ בפסטיבל ונציה עם סרט הביכורים שלו, "בית לחם", הציג אתמול יובל אדלר את סרטו החדש בפסטיבל ברלין. הפעם, מדובר בהפקה בינלאומית דוברת אנגלית המבוססת על "המורה לאנגלית", ספרו של יפתח רייכר-עתיר שיצא בהוצאת כתר.
אמנם הפעם הסרט עוסק במוסד ולא בשב"כ, ובכל זאת אפשר למצוא קווי דמיון בין "המורה לאנגלית" ו"בית לחם". בשני המקרים, אדלר עוקב אחר דמות המוצאת עצמה לכודה בין שני צדדים בסכסוך. בסרטו הראשון, היה זה נער פלסטיני הנתון במלכוד בין אחיו הטרוריסט ומפעיליו בשירותי הביטחון. בתוצר הטרי שלו, שהוקרן כאן במסגרת רשמית אך מחוץ לתחרות, זו סוכנת מוסד גרמנייה הממולכדת בין מפעיליה בארץ ובין איש העסקים האיראני שנשלחה לפתות, אך בסופו של דבר נראה כי התאהבה בו בעצמה.
את הסוכנת מגלמת דיאן קרוגר הנפלאה, שסיפרה במסיבת העיתונאים הרשמית לקראת הפרמיירה כי לצורך התפקיד, התאמנה עם אנשי מוסד במהלך שהותה בישראל. מרטין פרימן מגלם את המפעיל הבריטי-יהודי שלה, שככל הנראה מאוהב בה קשות, מה שכמובן משפיע על שיקול דעתו המקצועי, ובצוות השחקנים המקומי אפשר למצוא את לירון לבו, אוהד קנולר, רותם קינן, לנה אטינגר, יואב לוי, גל פרידמן ורבים אחרים.
כמו במותחני ריגול בינלאומיים אחרים מן העת האחרונה, למשל "המגשר", גם כאן אנשי המוסד מתוארים כשחצנים, זחוחים ולרוב גם שלומיאלים למדי. לעומת זאת, הדמויות האיראניות מוצגות בצורה אנושית ומורכבת, שכמותה לא יכולנו למצוא ב"ארגו" או בסרטי פעולה עכשוויים אחרים שהתרחשו בטהרן.
עם זאת, רוב הזמן הפוליטיקה כאן אינה לאומית, אלא מגדרית. אדלר מתאר כיצד כל גבר הפוגש את הגיבורה, ויהיה זה סוכן מוסד ישראלי, איש עסקים איראני או מבריח נשק כורדי, הופך אותה מיידית לאובייקט נחשק ולכלי משחק בידיו, ואת המצוקה הקיומית ממנה היא סובלת בשל כך. בזכות ההיבט הזה, מצליח "המורה לאנגלית" להעניק טוויסט מרענן ורלוונטי לז'אנר השחוק של מותחני המוסד. מן הסתם, הסרט יוקרן גם בישראל, אבל לא ברור מתי זה יקרה.
בצד "המורה לאנגלית", הציג פסטיבל ברלין בהקרנת בכורה עולמית עיבוד קולנועי לספר אחר, שגם הוא יצא אצלנו בהוצאת כתר. במקרה זה, מדובר ב"יוצאים לגנוב סוסים" של פר פטרסון הנורבגי, שתורגם לעברית בידי דנה כספי. על העיבוד חתום בן עמו, הבמאי הנס פטר מולנד. השחקן הקבוע שלו, סטלן סקארסגארד השוודי, מגלם בו אלמן מזדקן שמעלה בפנינו זיכרונות מילדותו הטרגית.
במקרים רבים, סופרים מתרחקים מן העיבודים הקולנועיים לכתביהם, מתעלמים מהם או מביעים בגלוי את חוסר שביעות רצונם - אך לא הפעם. פטרסון נהג אחרת, ואף שלא היה מעורב בכתיבת התסריט, הגיע לפרמיירה כדי לתמוך בה, ואף העניק ראיונות בנושא, בהם הצהיר כי הוא מרוצה לחלוטין ממה שראה על המסך.
פטרסון הוא אחד הסופרים הסקנדינביים המוכרים ביותר בישראל בשני העשורים האחרונים. ארבעה מספריו פורסמו בהוצאת כתר - לא רק "יוצאים לגנוב סוסים", אלא גם "לסיביר", "ארור אתה נהר הזמן" ו"אני מסרב", וגם ספרו הטרי אמור לצאת במהלך השנה הקרובה בהוצאה. "הם הוציאו גם את עמוס עוז, נכון?" שאל אותי הסופר בריאיון שערכתי עמו. "פגשתי את עמוס בנורבגיה לפני כמה שנים. הוא היה אדם מאוד סימפטי, וסופר מצוין. אהבתי בעיקר את 'סיפור על אהבה וחושך'. בדיוק ראיתי את העיבוד שנטלי פורטמן עשתה לו, ואהבתי אותו מאוד. אני לא מבין למה הביקורות היו כל כך שליליות. צריך להעריך אותך על השאפתנות שלה".
פטרסון ביקר בישראל לפני 12 שנה וחשב לעשות זאת שוב לפני ארבע שנים - עד שהגיעו לאוזניו תוצאות הבחירות לכנסת. "תכננתי לבוא ליריד הספרים בירושלים, אבל אז שמעתי שנתניהו נבחר שוב", הוא מספר. "אמרתי לעצמי - אם כך, אני לא רוצה לבוא לישראל. נתניהו הוא איש אפל, ואני שונא אותו. כתבתי לשגרירות הנורבגית שאני מבטל את בואי, והם אמרו שהם מבינים אותי". את הראיון המלא עם הסופר אפרסם בהמשך השנה, כשספרו החדש ייצא לאור בעברית, או כשהעיבוד הקולנועי של "יוצאים לגנוב סוסים" יוצג באחד הפסטיבלים.
בינתיים, גם במאי "יוצאים לגנוב סוסים" נאלץ להתייחס במהלך הפסטיבל לנושאים רגישים. זאת, כיוון שהיוצר החרוץ והפורה חתום גם על תוצר טרי נוסף, "מרדף קר", שהגיע לאקרנים בישראל וברחבי העולם בסוף השבוע. הסרט עלה לכותרות בגלל ההתבטאות של כוכבו ליאם ניסן, שסיפר כי זמם בסערת רגשות לבצע פשע שנאה באדם שחור אקראי, אך חזר בו. במסיבת העיתונאים שקיים בפסטיבל ברלין, הקולנוען הנורבגי אמר בתגובה לכך: "ניסן הוא לא גזען. הוא אדם כנה והגון. במקום להקשיב לכל הקשקשת בטוויטר, הייתי רוצה שאנשים יבינו את הדברים שלו בהקשר הנכון, ובטח שלא ישפטו את 'מרדף קר' בלי לראות אותו. הסרט הרי מדבר על חוסר התוחלת בנקמה, ומזהיר ממנה".
לאחר מכן, במפגש אינטימי יותר של הבמאי עם התקשורת, הוא אמר לנו -"אין לי מה להוסיף מעבר לתגובה הראשונה, ואנחנו כאן כדי לדבר על דברים אחרים". באורח פלא, בדיוק באותו רגע הגיח איש יחסי הציבור שלו כדי לסיים את הדיאלוג, כך שלא נותר אלא לעבור לסערת הרשת הבאה.
