עולם הקולנוע והרשתות החברתיות סערו בימים האחרונים בעקבות הווידוי של ליאם ניסן. כזכור, השחקן האירי סיפר כי לפני כמה שנים עמד לבצע פשע שנאה בעקבות אונס של אישה קרובה אליו, והסתובב ברחובות לונדון עם אלה במחשבה לפגוע באדם שחור אקראי.
התגובות, מן הסתם, היו חריפות, וכללו בין השאר קריאה להחרים את השחקן ואף לחתוך את הקטעים בהשתתפותו מן הגלגול המחודש של "גברים בשחור" שיעלה בקרוב לאקרנים. קצרה היריעה מלהיכנס לדיון הזה, אבל בכל זאת קשה שלא להעלות שאלה אחת - איפה הייתם בשנים האחרונות, ולמה רק עכשיו נזכרתם? מה שונה בדבריו האלימים והגזעניים של ניסן, לעומת תפיסת העולם שהביא לידי ביטוי בלהיטיו?
הרי "חטופה", סדרת סרטי האקשן שהפכה את ניסן לגיבור הפעולה האולטימטיבי של דורנו, הציגה כל גבר לא לבן כאנס בפוטנציה. אם כבר, הדברים שאמר במציאות היו פחות חמורים, שכן הוא הביע חרטה ומלכתחילה בסופו של דבר לא ביצע שום פשע. על המסך הגדול, לעומת זאת, סוכן ה-CIA בגילומו מחסל זרים בלי קמצוץ של תחושת אשמה.
ההתבטאויות האחרונות של ניסן מיצבו סופית את מעמדו כנושא דגל הקסנופוביה הקולנועית, אבל הן נעשו דווקא במסגרת ראיונות קידום לסרט שנועד לסייע לו לצאת מן המשבצת הזו. מדובר ב"מרדף קר", שעלה כאן וברחבי העולם בסוף השבוע. גם בו, הדמות בגילומו קוצרת אנשים על ימין ועל שמאל, אבל הפעם כל זה קורה במסגרת מורכבת יותר מאשר ב"חטופה" וברוב להיטי האקשן שלו מן העשור האחרון, למשל "זהות לא ידועה", "נון-סטופ" ו"מרדף לילי". זאת, כחלק מן הניסיון שלו לחזור לתפקידי האופי הדרמטיים שדרכם קנה לעצמו שם בתחילת הקריירה שלו - ניסיון שבא לידי ביטוי לאחרונה גם ב"שתיקה" וב"הבלדה על בסטר סקראגס", בהם עשה זאת היטב, וב"אלמנות", בו הופעתו היתה חזקה פחות.
בשלושת הסרטים הנ"ל התפקיד של ניסן היה משני, אך ב"מרדף קר" הכוכב הוותיק מגלם את הגיבור - נהג מפלסות שלג, שבנו היחיד מת בנסיבות מסתוריות. המשטרה טוענת כי זה קרה בשל מנת יתר, אך האב סבור שמדובר ברצח. הוא יוצא לגלות מי אחראים לכך, ואז מפיל אותם כמו זבובים. מסע ההרג יוצר שרשרת של אי-הבנות ופותח מלחמת דמים על השליטה בעולם הסחר בסמים המקומי, כך שחלק מאויביו מתים בלי שהוא נוקף באצבע. בקיצור, מדובר בדוגמה מושלמת למה שנהוג היה להגדיר כאן פעם כ"סרט חקלאי" - כלומר, כזה שעל כל דונם יש בו גופה.
"מרדף קר" מבוסס על סרט עטור שבחים נורבגי בשם "In The Order of Disappearance", שערך את בכורתו העולמית בדיוק לפני חמש שנים במסגרת פסטיבל ברלין. הנס פטר מולנד, שעמד מאחורי המקור, ביים גם את העיבוד דובר האנגלית, והעביר את העלילה מארצו לעיירה בקולורדו.
כיוון שהסרט לא רק אלים ועתיר הומור שחור ודמויות אקסצנטריות, אלא גם מתרחש בעיירה קטנה ומושלגת, קשה שלא לחשוב על "פארגו" בזמן הצפייה. מה עוד, שהתסריט מציג בפנינו את דמותה של שוטרת סקרנית ועתירת תושייה, שמצליחה לפענח מה מתרחש במו אפה הרחרחני.
הבעיה היא, ש"מרדף קר" מחוויר כמובן לעומת הקלאסיקה המופתית של האחים כהן, וגם ביחס לגלגול הטלוויזיוני שלה. בעיה נוספת: הוא גם דומה מדי לעוד כמה סרטים שראינו לאחרונה. מלחמת הסמים כאן היא בין ארגון פשע ומי שהם מכנים בגזענות "אינדיאנים", והיבט זה מזכיר את "רוחות קרות", שהתבסס על מתח דומה לפני שנתיים. סצינות הרצח הגרוטסקיות נראות כמו גרסה ארוכה יותר לסצנת המעלית ב"דרייב" וכך הלאה. נכון שקשה להיות מקורי בימינו ושכל תוצר בדורנו כולל השפעות וציטוטים, אבל כאן זה מוגזם.
אמנם, יש פה אמנם תכסיס מקורי אחד - כל פעם שדמות מתה, מופיעה כתובית עם השם שלה והסמל של דתה; באחד המקרים, נגלה לעינינו מגן דוד וכך אנחנו מגלים שהנפטר הטרי היה יהודי, מה שעורר גל צחוק בהקרנה בה נוכחתי. אך מעבר לאמצעי הסגנוני המקורי הזה, "מרדף קר" נראה רוב הזמן כמעין קליפ ארוך עם מיטב הקטעים מתוך המותחנים האפלים הבולטים של חצי היובל האחרון.
יש עוד כמה בעיות. הסרט מלא דמויות של אבות, תחליפי אב ותחליפים לבנים. כך, למשל, בשלב מסוים הגיבור שזה עתה איבד את בנו מאמץ לחיקו את ילדו של אויבו. קו העלילה הזה לא מרגש, ובעיקר לא משכנע.
את רעייתו של הגיבור מגלמת שחקנית בסדר הגודל של לורה דרן, אך הסרט לא משתמש בה בכלל. בשלב מסוים היא פשוט נעלמת בלי שתוזכר שוב, וזה רק אחד מן החורים בתסריט. חור בולט נוסף: לא ברור איך זה שהדמות בגילומו של ניסן כל כך מיומנת בחיסולים. הרי לפי מה שמתואר בהתחלה, מדובר באדם ישר דרך שחייו שגרתיים. אז האם היה פושע בעברו? האם רכש את מלאכת ההרג במהלך שירותו הצבאי? האם ההסבר אחר? "מרדף קר" מתעלם מן השאלות הללו באלגנטיות.
נוסף לכך, במערכה האחרונה הסרט כבר מאבד שיווי משקל, והופך לבלגן חורק וצורמני. אך למרות כל ההסתייגויות הללו, ואף שהוא עמוס מדי ולא מקורי במיוחד, "מרדף קר" כן מצליח לספק חווית צפייה מהנה וקולחת בשני השלישים-הראשונים שלו. הנופים מעניינים, חלק מהבדיחות מצחיקות, והתסריט מיטיב להציג בפנינו שלל טיפוסים שונים ומשונים. יש כאן לפחות תריסר דמויות עם אופי, צבע ורקע, ואפילו שרובן כאלה שכבר פגשנו על המסכים לא פעם, העושר האנושי בהחלט ראוי לציון.
גם ניסן מצוין כהרגלו. חשוב מכך, בניגוד לסרטים קודמים שלו, "מרדף קר" מקפיד לדון בחוסר התוחלת של הנקמה ובעובדה שהיא רק תורמת להיווצרות מעגל אלימות בלתי פוסק. יש בתסריט גם לא מעט התייחסויות לגזענות וסקסיזם, כך שהוא בהחלט מעביר את הכוכב מן המחוזות החשוכים של "חטופה" לעבר מסרים שקצת יותר הולמים את 2019.
ניסן עצמו כבר הבהיר לא פעם כי אינו מעוניין לעשות עוד סרטים מסוגם של "חטופה". "מרדף קר" אינו מושלם וגם לא חף מתאוות דם, אבל הוא בכל זאת צעד בדרך הנכונה מבחינת השחקן. השאלה היא האם הציבור וקהילת הקולנוע יסלחו לו על התבטאויותיו ועל להיט הקודמים, ויאפשרו לו להמשיך בכיוון הזה, או שמא הראיונות סביב סרטו הטרי יתגלו כאחרונים בקריירה שלו.
