פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "2025": מי היה מאמין שהעתיד כל כך משעמם

      במידה רבה, "2025" היא הרגע שבו הוסרו המסכות באופן סופי: אם ביחס ל"אח הגדול" עוד היו מי שהתעקשו לטעון שמדובר בניסוי חברתי, ל-"2025" אין שום ערך מוסף. משהו בין משחק מונופול גדול ועצוב לבין משחקי הרעב, והכל מסורבל, איטי ובונה מתח שלא מתממש

      2025 - פרק הפתיחה (צילום מסך)
      בין משחק מונופול למשחקי הרעב. ארז טל, "2025" (צילום מסך)

      אחרי פרומואים בלתי נגמרים לתוכנית הריאליטי הסודית שהבטיחה להדהים את כולנו, יצאה בשעה טובה "2025" לדרכה כתוכנית שהצליחה להמאיס את עצמה עוד לפני שהחלה. התוכנית שכביכול אין שום קשר בינה לבין "האח הגדול" דווקא די דומה לאחותה הגדולה, והיא בעצם "האח הממש גדול": יורם זק ושות' הקימו מרחב אורבני, אי שם ליד יבנה, שבו אנשים אמורים לחיות ולפעול, ובעיקר לרכוש ולרכוש.

      את העיר מנהלים כמה רובוטים - ברמן, בנקאית, ראש העיר, מוכרת בגדים, מלצרית ואיש כחול שמספר את הסיפור. הכל מתועד ומצולם, מטבע הדברים. למה התוכנית נקראת "2025"? כביכול היא מדמה את מציאות עתידנית, אבל לפי הקצב של פרק הפתיחה, העונה לא תיגמר הרבה לפני שנגיע לשנה הקלנדרית הזאת.

      2025 - פרק הפתיחה (צילום מסך)
      המתח נבנה אבל כלום לא קרה. קורין גדעון, "2025" (צילום מסך)

      גם אם המתחם עצמו מרשים ומושקע והעטיפה נוצצת, אין לעיר העתידנית של "2025" לב. בהתאם לרוח הקפיטליסטית של התקופה, מתמודדי התוכנית אינם נמדדים באנושיותם, כישוריהם, חמלתם ותרומתם לזולת - אלא בכסף שהם צוברים. הכל בעיר האבודה, כמובן, עולה כסף: מקום לינה, אוכל, בגדים, שיחות טלפון ואינטרנט. מי שמסיים את השבוע עם הכי מעט כסף בחשבונו - מודח. מוביל טבלת המרוויחים, השקופה לכולם, ינצח בסוף העונה.

      במידה רבה, "2025" היא הרגע שבו הוסרו המסכות באופן סופי: אם ביחס ל"אח הגדול" עוד היו מי שהתעקשו לטעון שמדובר בניסוי חברתי, במפגש קצוות בעל פוטנציאל בין קבוצות שונות באוכלוסיה, מקום שאנשים הגיעו אליו כביכול כדי להעביר מסר ציבורי - ל"2025" אין שום ערך מוסף. אנחנו עתידים לראות אנשים דורסים אנשים אחרים בשביל כסף וירטואלי שלא באמת קיים. זהו משהו בין משחק מונופול גדול ועצוב לבין משחקי הרעב.

      2025 - פרק הפתיחה (צילום מסך)
      קשה היה שלא להימלט לטלפון מדי פעם. ארז טל וקורין גדעון, "2025" (צילום מסך)

      לפחות אם היה מדובר בטראש נעים ופשוט. פרק הבכורה ששודר אתמול היה מאוד מסורבל ואיטי, עם מתמודדים שאולי נכנסים ואולי לא, דיאלוגים לא מעניינים בינם לבין המנחים, ובניית מתח ארוכה לקראת המשחק שלא מומשה בשום צורה. קשה היה שלא להימלט לטלפון מדי פעם. מי היה מאמין שהעתיד כל כך משעמם.

      גם בליהוק מפתיע לא התנחמנו: אף שיש בין המתמודדים כמה דמויות חביבות (דומיניק ולימור, למשל), קשה להגיד שלוהקו כאן דמויות בלתי נשכחות, ואפילו לא קרוב לזה. בעיר הזאת אגב אין יוצאי אתיופיה, ערבים, נכים, תושבי הנגב או הגליל. בסך הכל קצת יותר מתריסר משתתפים, שרובם רגילים למדי, בין גדרה לחדרה. מילא. הייתה כאן גם הרגשה קלה של דז'ה וו: בין המתמודדים שהוצגו בפרק הפתיחה הופיעו מישהו שהציע בעבר נישואין בשידור חי, משתתף ב"סליחה על השאלה" ומתחרה ב"בואו לאכול איתי". הצוות של "2025" אולי הקים עיר מפוארת ללא הפסקה, אבל גם מהבחינה הזאת יצאה לו בסך הכל עוד מיחזורית.